חג שמח עובר על משה ליאון, המועמד לראשות העיר ירושלים. ליאון עשה ועושה מאמצים גדולים לנצח, אבל הוא יודע שבלי תמיכה חרדית מסיבית אין לו שום צ'אנס. כאשר נראה שהחרדים עומדים לתמוך כאיש אחד במועמד החרדי, סגן ראש העיר יוסי דייטש, הפך ליאון למשל ושנינה ברחוב הירושלמי. מי שהגיע לעיר לפני חמש שנים, התמודד והפסיד לניר ברקת, עמד לחטוף מכה נוספת. אבל בערב יום כיפור הוא זכה להתחדשות, וקיבל את התמיכה של ש"ס ודגל התורה. המועמד חסר הסיכוי הפך למועמד מוביל בדרך לסיבוב השני.
הרבה אנשים שואלים מה מניע את אביגדור ליברמן, אריה דרעי וש"ס, ואת דגל התורה הליטאית, לתמוך בליאון. מבחינת ליברמן וליאון התשובה ברורה. דבר לא השתנה מבחינתם מאז שהמציאו את המועמדות של ליאון ב־2013, כשסחבו אותו מגבעתיים והטילו אותו למערכה בירושלים. כמו אז, גם הפעם הם רוצים שליטה בראש העיר ובעיר, בתקציבי המיליארדים שהוא מחזיק ובמאות מינויים שהוא עשוי לנפק להם ולחבריהם לאורך שנים. זו השקעה פוליטית וכלכלית בטוחה. ליאון מבטיח שלא יהיה בובה על חוט שמושכים השניים, ואפשר להאמין לו שיפעל לטובת ירושלים אחרי שכיהן חמש שנים במועצת העיר והוכיח מעורבות ואכפתיות. אבל רק אם וכאשר יתיישב על הכיסא בלשכה בכיכר ספרא, נוכל לדעת אם הוא ראש עיר עצמאי או לא.
ליברמן אומר שאינו מעורב בבחירות, אבל גם הוא לא מאמין לעצמו. דרעי תמיד יוכל לטעון שליאון הוא חבר טוב, איש עדות המזרח וחובש כיפה, והוא בעצם המועמד הטבעי של ש"ס. בדגל התורה אי אפשר למצוא סיבה עניינית לתמיכה בליאון במקום במועמד החרדי דייטש. מדובר כנראה בתהליכי שינוי דרמטיים שעוברת החברה החרדית, כאשר גדולי הדור אינם איתנו, והשפעות חיצוניות משחררות את החישוקים שאחזו את הפלגים השונים ביחד. לזכותו של ליאון ייאמר שאיתר לפי שעה את הסדקים ואת הסכסוכים האדירים ברחוב החרדי, והצליח להעביר לצידו את הליטאים של דגל התורה אחרי עבודת שטח לא פשוטה.
דייטש ההמום לא אומר נואש. הוא טוען שיתמודד עד הסוף. פירוק המנהיגות בחברה החרדית נראה בינתיים כך: הרב חיים קנייבסקי, שר התורה, והרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', שניהם מנהיגי דגל התורה, הודיעו שיתמכו בליאון. הרב ברוך סולובייצ'יק, מרא דאתרא של דגל התורה בירושלים, לא מקבל את הפסיקה הזו ותובע לשנות אותה ולתמוך בדייטש. משה ליאון עובד עם חבריו החרדים יומם ולילה כדי לחסום את דרכו של הרב סולובייצ'יק לרב קנייבסקי. דייטש עושה את ההפך. אריה דרעי עוקב אחרי המאמצים הללו בחשש מה: דגל התורה הולכת עם ש"ס בכל דבר ועניין, וכל שינוי ליטאי יחייב גם אותו.
השר זאב אלקין מחכה גם הוא לדייטש. אלקין רוצה שדייטש יפרוש לגמרי, כדי שיוכל לקבל את הירושה: תמיכת סגן השר ליצמן וחסידות גור, חצר בעלזא וחסידויות אחרות. משה ליאון רוצה שדייטש דווקא יישאר במרוץ, ואז אלקין יישאר בלי תמיכה חרדית כמעט. הסיפר מורכב. גם אלקין, כמו ליאון, מתרוצץ בתוך החצרות, מחפש תמיכה ומנטרל סיכונים. אלקין הוא הפוליטיקאי הכי חכם והכי מנוסה בשטח, מי שיודע לאתר מוקדי השפעה וכוח ולבנות קשרים, אחרי שנים ארוכות בממשלה ובכנסת ובראשות הקואליציה.
שלשום קיבל אלקין תגבורת צפויה. ח"כ רחל עזריה הודיעה כי תנטוש את המרוץ העצמאי שלה ותצטרף אליו ולרשימה שלו. הרבה זמן לא נתקלתי במהלך הזוי כמו זה שעזריה ניהלה בחודשים האחרונים. בסוף יוני הודיעה שתתמודד לראשות העיר אף שידעה שאין לה שום סיכוי. היא עשתה הכול במפתיע, בלי הכנה ובלי מחשבה מוקדמת. השמועות היו שיש לה דיל עם אלקין, מה שהרס לה את המרוץ לחלוטין. בינתיים היא הסתבכה בקמפיין כושל ובחובות כספיים, ואחרי שניסתה להתגבר עליהם בדרכים משונות, כנראה מצאה פתרון כספי אצל אלקין.
היום ברור שמה שהניע את עזריה לא היה התועלת, אלא הנזק שהיא מבקשת לגרום למועמד הפלורליסטי עופר ברקוביץ', יו"ר תנועת התעוררות, שהיה פעם שותפה לדרך. השאלה הגדולה היא אם עזריה תצליח להביא לאלקין מצביעים חוץ מאשר את עצמה וחבריה הספורים בתנועת "ירושלמים", או שהסיטואציה הקשה האחרונה רק תבריח מצביעים לעבר ברקוביץ'. ועזריה? היא תישאר כנראה חסרת כול, לא חברת כנסת ולא סגנית ראש העיר. חבל עליה.
