כל כך הרבה מדברים אצלנו על התצפיתניות מאז פרוץ המלחמה, באמצע השבוע הזדמן לי לראות אותן בפעולה. לא, לא בדרום, לא בצפון ולא ביו"ש, במרכז שליטה יבשתי של חיל הים. כתריסר מהן ישבו באולם שאסור להכניס אליו טלפונים, ודאי לא מצלמה, מול סוללת מסכים. זו הייתה שעת ערב מוקדמת, אך התכונה המבצעית במרכז השליטה היא עשרים־וארבע־שבע. "גם בשתיים בלילה או ביום כיפור, כולן כאן", נאמר לי.
בַּקָרות שליטה ימית, קוראים להן, בק"שיות. תפקידן העיקרי הוא לוודא שהים אותו ים. כלומר, שאין פתאום משהו חריג, כמו סירת גומי של האויב, צוללן בודד או כל הפתעה אחרת. אפילו אבן שצצה פתאום על החוף מושכת תשומת לב וטיפול בהתאם. את תשומת ליבי שלי משכה העובדה שהבנות לא הביטו לרגע אחורה כדי לראות מי האורח שהגיע בלוויית מפקד הזירה. עיניהן לא משו מהמסך, שמא גורם עוין כלשהו ינצל לרעה את הסחת הדעת החטופה.
לא תנום ולא תישן שומרת ישראל, חשבתי, הלוואי שגם המנהיגים שלנו יהיו כאלה, ולא רק אלה שבממשלה. כשכל כך הרבה חיילים נופלים או נפצעים במלחמה, וכל כך הרבה מילואימניקים נקרעים מביתם ממושכות כדי להבטיח לנו ניצחון, הציבור מתקשה לשאת את התעסקות נבחריו בשטויות. כמעט כל הסחת דעת מעוררת את חשדו שהוא מונהג בידי ציניקנים. כשהם מתקוטטים ביניהם בכנסת או ברשתות, אפשר להציע לו כנחמה את חזיון המסירות של הבק"שיות בחיל הים.
למען הדיוק
לפני שבוע כתבתי כאן שכאשר שרת המשפטים לשעבר איילת שקד פעלה למנות את אלכס שטיין לשופט בבית המשפט העליון, "היא לא העלתה בדעתה שיפסול חוק יסוד", ובסוגריים הוספתי "עילת הסבירות". בדיעבד נראה שהן היו בבחינת כל המוסיף גורע. רשמית, אלכס שטיין לא הצטרף לעמיתיו שפסלו אשתקד את חוק היסוד לביטול עילת הסבירות. הוא "רק" הסכים איתם שלבית המשפט יש סמכות עקרונית לפסול חוקי יסוד, ובכך יישר קו עם הרוב האקטיביסטי המוחץ באותה פסיקה מדהימה. לא פלא ששר המשפטים הנוכחי מתאמץ מאוד לוודא שהמועמדים השמרנים שלו לא ילכו בדרכי שטיין
