מכל קווי השבר בממשלה, זה שבין סמוטריץ' לבן־גביר הוא העמוק ביותר. בין הצמד הזה, שחלק רשימה אחת בבחירות האחרונות ובדרך כלל נספר בנשימה אחת בחשבונות פוליטיים, אין פערים אידאולוגיים גדולים. רק תיעוב חריף. וסגנון. מבחינה הצהרתית, סמוטריץ' ובן־גביר מדברים כמעט באותו קול, ומתחרים על אותו אלקטורט בימין העמוק. אבל ברגעי האמת נחשף פער: בשתי ההצבעות הדרמטיות ביותר בקבינט לאורך המלחמה, סמוטריץ' שינה את עמדתו ברגע האחרון. בעסקת החטופים הראשונה, ובהסדרה עם לבנון.
לזכותו של שר האוצר ייאמר שהעדיף לגלות ענייניות מול הנתונים שהוצגו לו, גם במחיר התבזות פוליטית ואולי גם פגיעה אלקטורלית. בן־גביר נשאר בעמדתו, אולי מנימוקים ענייניים, אבל זה ודאי גם השתלם פוליטית באותו זמן. אגב, הוא כל־כך דבק בעמדתו שגם שנה אחרי עסקת החטופים שהשיבה מידי חמאס מאה אנשים חיים, רובם נשים וילדים, ולא עצרה את המלחמה, הוא עדיין מתקשה להודות שטעה בהצבעה ההיא.
המרד שלו השבוע בהצבעות התקציב היה רגע פוליטי חשוב. הוא כוּון קודם כול נגד סמוטריץ' עצמו. לא בגלל תוכן התקציב שגיבש שר האוצר, אלא כמנוף לחץ בסוגיית פיטורי היועמ"שית. הצבעה של שר נגד תקציב היא הדבר הקרוב ביותר להצבעת אי־אמון בממשלה. במציאות פוליטית אחרת ועם ראש ממשלה חזק יותר, הוא היה מקבל מכתב פיטורין עוד באותו ערב. במקום זה, לפי עדותו של השר הסורר, נתניהו התחבק איתו והם החליפו הצהרות אהבה הדדיות. השיח ביניהם במליאה באותו לילה היה נראה קצת פחות נינוח, אבל מילא. נתניהו לא פיטר, ובן־גביר כנראה גם לא יתפטר.
יו"ר עוצמה יהודית פגש את המציאות הפוליטית החדשה. הוא גם הצביע נגד, וגם התקציב עבר. מגבלות הכוח שלו נחשפו לעין כול. הממשלה כבר לא תלויה בו, וזה יכול להשליך על יכולתו של נתניהו להתקדם לעסקת חטופים. ככל שהמגעים לעסקה רציניים יותר, כך השרים מעודכנים פחות. זה לא מידור של מערכת הביטחון אלא החלטה של ראש הממשלה.
מה נשתנה? בישראל טוענים שחמאס גמיש יותר. אולי על בסיס תקדים החוזה עם חיזבאללה, שנצר אש למרות שכוחות צה"ל עדיין בשטח לבנון, גם חמאס יסכים להתחיל בשחרור חטופים אפילו שכוחותינו תופסים קו בתוך עזה. אבל יש תזוזה גם בעמדה הישראלית. שולי הממשלה כמובן רחבים יותר, וגם מרחב התמרון שלה אחרי תמונת הניצחון של חיסול סינוואר ומיצוי המטרות הצבאיות, ובעיקר ההזדמנויות שמציע טראמפ. סמוטריץ' התבטא נגד העסקה בכמה הזדמנויות, אבל גם אם יבחר להתנגד הפעם, ספק אם שר האוצר יפיל עליה את ממשלת הימין.
שולי הביטחון
הקריאות לסרבנות גיוס של רבני ש"ס התערבבו השבוע בחידוש הקריאות לסרבנות טייסים על רקע החקיקה המשפטית. הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, שמלומד בקריאות להשלכת צווי גיוס אל האסלה ובאיומי ירידה מהארץ, הופתע מעוצמת הגינויים שהתרגשה עליו הפעם, כשהדריך גם את ה"בטלנים" לא להתגייס. דווקא כשנשא בתפקיד ממלכתי חטף פחות מאשר בשבתו כפנסיונר שהצטרף למועצת החכמים של ש"ס. הוא שילם כמובן את מחיר הסימטרייה עם פנסיונר אחר, פרקליט המדינה לשעבר משה לדור. ראש הממשלה ושריו, שקראו לפתוח בחקירה פלילית נגד עידוד הסרבנות של לדור, זיהו באיחור שיש להם קריאות לסרבנות תוצרת בית.
ההצבעה על התקציב חשפה את מגבלות הכוח של בן־גביר. הממשלה כבר לא תלויה בו, וזה יכול להשליך על יכולתו של נתניהו להתקדם לעסקת חטופים
מי שלא נתן לחמאה המטפטפת לבלבל אותו הוא אריה דרעי, שבריאיון לערוץ 14 הזדעזע מקרובי משפחה שחזרו מהצבא לא דתיים, תוך התעלמות מכך שבמאות משפחות בישראל חיילים לא חזרו בכלל. דרעי, שחלק סודות מתוך חדר הקבינט, המפקדה העליונה של צה"ל, בישר באותה נשימה על חוק גיוס שיובא להצבעה תוך שבוע עד עשרה ימים. כלומר, כפי שדווח כאן בשבוע שעבר – עד סוף החודש. התחזית הזאת נשענת על מסמך הבנות שהושג בין ישראל כ"ץ לחרדים. לא היה שם מו"מ קשוח. אריאל אטיאס הכתיב את הנקודות, ושר הביטחון אמר כן. הוא קיבל משימה ברורה: לא לגייס חרדים אלא להעביר חוק שיבטיח את שרידות הממשלה.
בייעוץ המשפטי של משרד הביטחון עמלים עכשיו על תרגום ההבנות להצעת חוק שתהיה קבילה משפטית. בינתיים יש פערים. יעד הגיוס ההצהרתי שהציג אטיאס הוא 50 אחוז תוך שבע שנים. ההנחה היא שהביצוע יהיה צנוע יותר.
אבל גם אם יצליחו לצלוח את המשפטנים, עדיין ישנה המשוכה הפוליטית. איך קואליציה שכשלה בהעברת חוק המעונות לפני חודשיים, תצליח להעביר חוק של אי־גיוס? התשובה היא שלא בטוח שיש רוב לחוק החדש, אבל במפלגות החרדיות בכל זאת מונים שלושה הבדלים וחצי, שחלקם מזכירים מאוד את אלו שאולי יאפשרו עסקת חטופים: הראשון – שולי הביטחון של הממשלה גדלו מ־64 ל־68, או ל־67, אם לא סופרים את יואב גלנט שהוזז בדיוק לשם כך. סער, שקיבל את משרד החוץ, כבר לא יערים קשיים. אבל לא פחות חשוב – גם הלגיטימציה התרחבה. העטיפה של החוק החדש תהיה ״צורכי מערכת הביטחון״. מי שקובע מהם הצרכים הוא ישראל כ"ץ. אם השר בעד, גם ההתנגדות של הח"כים פוחתת אוטומטית. עכשיו זה לא על אפו וחמתו של שר הביטחון, אלא חוק ״של המערכת״. בנסיבות כאלה, גם לבג״ץ ייקח קצת יותר זמן לפסול אותו.
השיקול השלישי הוא הטיעון הכבד ביותר בשיחות השכנוע עם הח"כים המתלבטים: חבל לבזבז שנתיים של ממשלת ימין במקביל לממשל טראמפ, על ויכוח שלא יביא חרדי אחד אל הבקו"ם. על המדף יש השמדה של הגרעין האיראני, שלום עם סעודיה או סיפוח של יו"ש. כל ח"כ שומע מה שהוא רוצה לשמוע, גם אם לפעמים יש סתירה בין ההבטחות. ויש עוד חצי הבדל: באוקטובר, מניין הנופלים לא אפשר העברת חוק. הפסקת האש נותנת לחרדים אוויר ציבורי. זו גם הסיבה שהם חותרים לסיום המלחמה באופן רשמי, כך שמבחינה מסוימת חוק הגיוס ועסקת החטופים כרוכים זה בזה.
