בבוקר שמחת תורה אשתקד מצא את עצמו הרב יותם קארו, מנהל הגרעין התורני בצפת, הופך בעל כורחו לסוג של קצין ביטחון. הוא נסע עם רכבו בין בתי הכנסת כדי לספר למתפללים שפרצה מלחמה. לאחר מכן הגיע לישיבת ההסדר המקומית ולקח משם בחורים חמושים שלא גויסו כדי לפזר אותם בבתי הכנסת החרדיים בעיר. המשימה הבאה של הגרעין הייתה הכשרת המקלטים בעיר, והיא נעשתה על ידי בני הנוער. משימה נוספת הייתה הקמת שתי כיתות כוננות, אחת מהן בפיקודו של הרב קארו.
סיפורו של הגרעין בצפת סופר ביום שלישי השבוע במסגרת פאנל "גרעינים תחת מלחמה", שהתקיים כחלק מהכנס השנתי של הגרעינים המשימתיים שקיים משרד ההתיישבות בראשות השרה אורית סטרוק. הסיפורים מהגרעין בצפת הזכירו לי סיפורים ששמעתי מאנשי הגרעין באופקים בימים שלאחר שמחת תורה. כמו בצפת, גם באופקים יש אוכלוסייה חרדית גדולה שאינה חמושה, וכמו בצפת גם חברי הגרעין באופקים, בעלי הניסיון הצבאי, נקראו להגן על עירם. חלקם שילמו על כך בחייהם. משה אוחיון, שניהל בעבר את הגרעין התורני באופקים, נהרג בהגנה על עירו יחד עם בנו אליעד. הרב שחר בוצחק, הרב של הגרעין, נפצע במהלך הלחימה. כשהייתי בביתו בחודש כסלו אשתקד, אמר לי הרב בוצחק: "יש לפעמים דיבורים על גרעין תורני כמשהו חיצוני לעיר, אבל עכשיו דמנו נספג באדמת אופקים".
תרומתם של הגרעינים המשימתיים בתקופת המלחמה לא הצטמצמה לתחום הביטחוני. חוי כהן, מקהילת "שכן קרוב" בשדרות, סיפרה בכנס כיצד הקשרים שנבנו במשך שלוש שנים בין המשפחות הוותיקות משדרות ובין העולים מאתיופיה ממרכז הקליטה איבים, באו לידי ביטוי כשפרצה המלחמה. במשך שלוש שנים התגוררו חוי ויקי כהן יחד עם עוד 13 משפחות ותיקות במרכז הקליטה איבים, יחד עם העולים. גם כשחזרו לשדרות הן המשיכו לשמר את הקהילה המשותפת עם העולים שבחרו לעבור לעיר ממרכז הקליטה הסמוך.
"כמשפחה ותיקה בשדרות אנחנו מתורגלים במצבים ביטחוניים, אבל כשהתקשרתי למשפחות העולים בשמחת תורה, אף אחת מהן לא ענתה לי", סיפרה כהן. למחרת היא החליטה לצאת לביקורי בית אצל העולים. "מצאנו אותם מפוחדים מאוד, חסרי שפה וקשרים שיאפשרו להם למצוא דרך לצאת מהעיר. מילת הקסם הייתה 'ביחד'. רק כשהם שמעו שאנחנו נתפנה איתם משדרות, הם הסכימו לצאת מהבית". תוך פחות מ־24 שעות ארגנה כהן אוטובוס שפינה את משפחות העולים מהעיר יחד עם המשפחות הוותיקות. התובנה העיקרית שלה מהאירוע היא שקהילה היא לא יתרון, אלא דבר שאי אפשר להסתדר בלעדיו.
גרעיני המשימה בישראל כוללים לא רק גרעינים תורניים. אורי זילברמינץ מתנועת "דרור ישראל", שמפעילה גם היא גרעינים משימתיים, סיפר בכנס על חברי גרעינים ממרכז הארץ שמיהרו להגיע למלונות המפונים מיישובי העוטף ולהקים שם מסגרות חינוך לילדים. גם היום, כעבור למעלה משנה, מפעילים חברי "דרור ישראל" גנים לילדי קיבוץ בארי במקום משכנם הזמני בקיבוץ חצרים. חברי גרעין "דרור ישראל" בשדרות נשארו לפעול בעיר בימים הראשונים של המלחמה, והצטרפו לחמ"ל העירוני. לאחר שפונו למלונות ים המלח הם הקימו, יחד עם העירייה וחברי הגרעין התורני, ועדי הנהגות לשכונות. חברי "דרור ישראל" באשקלון היו ערוכים מראש עם תוכנית פעולה מפורטת לפעילות חינוכית במקלטים, לאחר שכבר עשו זאת כמה פעמים בשנים האחרונות בסבבי הלחימה בדרום. חברי דרור ישראל מקיימים אורח חיים שיתופי בסביבה עירונית. בשונה מקיבוץ חקלאי, אמר זילברמינץ, "הגדר של הקיבוץ שלנו היא הגבולות של מדינת ישראל".
דובר נוסף בפאנל היה הרב אריה סירוקה מארגון "איילת השחר", שמפעיל קהילה תורנית בעיירה שלומי. סירוקה סיפר על מסגרות החינוך הבלתי־פורמלי שהקימו חברי הקהילה במלונות שאליהם פונו יחד עם שאר תושבי העיירה. "ראש המועצה אמר לנו שהוא לא יודע איך היה עובר את התקופה ללא הפעילות של הקהילה שלנו", אמר סירוקה.
לדייק את המבחנים
שאלתי את חברי הגרעינים מהו היתרון היחסי של גרעין משימתי בתקופת מלחמה. הרב יותם קארו, שמנהל את הגרעין בצפת כבר עשרים שנה, אמר שככל שהמצב קשה יותר ברשויות, הפעילות של הגרעינים מתעצמת. לדבריו, "הזמנים המשמעותיים של הגרעין בצפת היו במלחמת לבנון השנייה כשהרשות המקומית קרסה, כשהיה שלג שניתק את העיר במשך שבוע, בתקופת הקורונה, ובשנה האחרונה. דווקא כשקשה מסביב והכול מתפרק, אנחנו מרגישים שזה הזמן שלנו".
קארו מנה שלוש סיבות לכך שהגרעין מורגש יותר בעיתות חירום. הראשונה היא תחושת השליחות והמשימתיות המאפיינת את חברי הגרעין, השנייה היא הקהילתיות, שמאפיינת את חברי הגרעינים גם בזמן שגרה. "מי שיודע כיצד לעבוד במסגרות קהילתיות בשגרה יודע לעשות זאת גם בזמן חירום, יותר מאשר מי שבא מבחוץ", אמר. הסיבה השלישית היא הגמישות שמאפיינת את פעילותם של הגרעינים. "הרשויות רגילות לעבוד באופן מסודר ומתקשות לפעול בעת כאוס. הפעילות שלנו גמישה יותר. אנחנו רגילים לעבוד גם כשאנחנו עדיין לא יודעים אם נקבל תמיכה מהממשלה".
כנס גרעיני המשימה נועד לא רק כדי לשתף בחוויות של חברי הגרעינים מתקופת המלחמה. אנשי משרד ההתיישבות כינסו את מנהלי הגרעינים גם כדי להכין אותם להגשת בקשות התמיכה התקציבית שהם מגישים מדי שנה. מנכ"ל המשרד אבי מאיר שיתף את חברי הגרעינים בפעילות של אנשי המשרד לדיוק מבחני התמיכה בגרעינים. הדיוק נועד למנוע תמיכה במה שהוגדר "קהילות לא אמיתיות" שהצליחו בעבר לקבל תקציבים, וגרמו לצמצום התמיכה הכספית שמקבל כל גרעין.
הרב יותם קארו: "הפעילות שלנו גמישה יותר משל הרשויות. אנחנו רגילים לעבוד גם כשאנחנו עדיין לא יודעים אם נקבל תמיכה מהממשלה"
המספרים שהציג מאיר מדברים בעד עצמם. בשנת 2018 תמך המשרד ב־210 גרעינים, והתמיכה הממוצעת בגרעין עמדה על 200 אלף שקלים. בשנת 2023 תמך המשרד בלא פחות מ־461 גרעיני משימה, והתמיכה הממוצעת בגרעין הצטמצמה בהתאם ל־70 אלף שקלים בלבד. "הגענו למסקנה שאי אפשר להמשיך כך", אמר מאיר. "אם התקנה לא תתוקן, השטח לא יקבל את הכסף וכל התמיכה תתאדה". התיקון של מבחני התמיכה הביא לכך שבשנת 2024 הצטמצמה תמיכת המשרד ל־276 גרעינים בלבד, והתמיכה הממוצעת לגרעין עלתה ל־164 אלף שקלים. "יש כמאתיים גרעינים 'אמיתיים'", העריך מאיר. "גם בשנה הקרובה נמשיך ונדייק את מבחני התמיכה, כדי שהתקציבים יגיעו לאלו שבאמת ראויים להם".
