בינואר 2023 פרסמו 200 עשירי־על מרחבי העולם מכתב לוועידה הכלכלית העולמית ובו קראו לממשלות להטיל עליהם מיסים גבוהים יותר, וזאת כדי לסייע בפתרון משבר יוקר המחיה ואי־השוויון הקיצוני, כלשונם. "עליכם למסות אותנו, את האולטרה־עשירים, ועליכם להתחיל בכך לאלתר", קראו החתומים, שהגדירו עצמם "מיליונרים פטריוטים".
רוח ההתנדבות הזו איננה חדשה. גדולים מהם כבר הקדימו אותם. בריאיון לרשת סי־אן־אן שנתיים קודם לכן אמר ביל גייסט, מייסד מיקרוסופט: "שילמתי מעל 10 מיליארד דולר במיסים, אך הממשל צריך לחייב אנשים במעמדי לשלם מיסים גבוהים משמעותית". אמירה דומה השמיע המיליארדר וורן באפט, כמעט עשור קודם. "הממשל פינק את החברים שלי ואותי מספיק זמן", התלונן באפט. "הגיעה העת להעלות את המס על האנשים העשירים במדינה כדי לסייע בהקטנת הגירעון התקציבי", כתב בטור מיוחד בניו־יורק טיימס.
לפי האתר האמריקני "פרופובליקה", שבדק כמה מיסים שילמו 25 האנשים העשירים ביותר בארה"ב באמצע העשור שעבר, בשנים 2014 עד 2018 צמח הונם של 25 האמריקנים העשירים ביותר בכ־401 מיליארד דולר במשותף, אך הם שילמו מס הכנסה פדרלי בסך 13.6 מיליארד דולר בלבד – רק 3.4% מתוך הגידול בהונם. מתוך המולטי־מיליארדרים הללו, את שיעור המס הנמוך ביותר שילם, למרבה הפליאה, וורן באפט עצמו. לפי הניתוח של האתר, באפט שילם רק 0.1 אחוזים מהעושר שצבר בין 2014 ל־2018. עושרו של באפט, "האורקל מאומהה", צמח בשנים הללו בלא פחות מ־24.3 מיליארד דולרים, בעוד שווי המס המצטבר ששילם הסתכם ב־23.7 מיליון דולר. גם אילי ההון האחרים אינם טומנים ידם בצלחת ומקפידים על תשלום מס מזערי ביותר. אף שהחברות שבבעלותם התעשרו וצמחו, הם משלמים – באחוזים – פחות מס מרוב השכירים האמריקנים.
איך זה יכול להיות? התשובה היא שגם אם חלק מהמיליארדרים הללו מצהירים שהם בעד להעלות את המס על העשירים ולהגביר את השוויון בנטל, באותה עת הם, רואי החשבון, עורכי הדין ושלל היועצים שלהם עושים הכול כדי למזער את תשלום המס לקופה הציבורית בעזרת תכנוני מס מחוכמים. הכול חוקי וכשר, גם אם לעיתים לא מריח טוב.
גם בקרב עשירי ארצנו המצב לא שונה. גם אצלנו נשמעו כמה בעלי ממון שקוראים להגברת השוויון, ואף זועקים על הפערים והעיוותים שגרמה לדבריהם הממשלה בהתנהלותה. אבל באותה עת הם לא חדלים לרגע מתכנוני המס האגרסיביים, ומהפעלת צבא לוביסטים מול קובעי המדיניות כדי שיוכלו לשלם כמה שפחות.
בימים אלו מתנהל ויכוח נוקב על "גזרה" שוויונית וצודקת במיוחד. בעוד רוב אזרחי ישראל משלמים מס שהולך ועולה בהתאם להכנסותיהם ומגיע עד לכ־50%, לבעלי ההון שמרוויחים סכומים גדולים יש פתרונות שיוצרים הקלה דרמטית במס. רבים מבעלי החברות בוחרים להשאיר את הרווחים שצברו בחברה, וליהנות ממס מופחת של 23% על הרווח. משיכה של הרווחים (כדיבידנד) תחויב שוב במס, אבל אותם בעלי חברות אוגרים את הכסף, וכך נהנים בפועל מתשלום מס מופחת בשוטף. ההון הרב שנצבר זכה לכינוי "הרווחים הכלואים", ואלו מסתכמים במאות מיליארדי שקלים.
כאשר הונם של 25 האמריקנים העשירים ביותר צמח בכ־401 מיליארד דולר במשותף, הם שילמו מס הכנסה בסך 13.6 מיליארד דולר בלבד
במסגרת התוכנית לצמצום הגירעון שנוצר בעקבות המלחמה, התכוון משרד האוצר להטיל מס קבוע של 2% על הרווחים הכלואים, ובכך לעודד חלוקת דיבידנד ותשלום מס בעקבותיו. אלא שבעקבות לחץ אדיר שהפעילו נציגי החברות הגדולות, בכירי המגזר העסקי ולוביסטים מטעם בעלי ההון – מסתמנת עבורם הקלה. באוצר יאפשרו בחירה בין מס של 2% על רווחים כלואים (שגם עליו יחולו הקלות רבות) ובין חלוקת דיבידנד שנתי שנע בין 6 ל־8 אחוזים מהרווחים הכלואים (מה שיפטור ממס של 2%). ככל הנראה החברות יוכלו גם לעבור בין המסלולים. בנוסף, לא הוכרע מה דין רווחים שהעסק ישתמש בהם לרכישת נכסים והשקעות, והנטייה המסתמנת היא להקל גם בכך.
גם הפעם המיליונרים מצהירים על רצונם בשוויון ובחלוקת העושר, אבל מאחורי הקלעים (וגם בגלוי) עושים הכול כדי להשאיר כמה שיותר ממון בידם. האם משרד האוצר ייכנע לבעלי ההון?
