רק בישראל אנשים רצים למקלט ורגע לאחר מכן מפטפטים כאילו לא קרה דבר, רק בישראל חיילים משוחררים עוצרים את הטיול אחרי צבא כדי לטוס חזרה למדינה תחת מלחמה, ורק בישראל זמר מצליח מאוד מוצא את עצמו ממיר את הבמה במנהרות החמאס ונפצע בפעילות מבצעית ברצועת עזה. ורק בישראל עידן עמדי זוכה לתהודה גדולה על שיר אחד. "סופרמן", השיר החדש ששחרר השבוע אחרי תקופת שיקום ארוכה, מספק הצצה לאלבום השלם שיתפרסם בתחילת החודש הבא. בסופרמן כל מילה מקבלת משמעות גדולה הרבה יותר, כזו שרק ישראלים מבינים.
"לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה", שר עמדי בעבר, וכמה הוא צדק. מלחמת חרבות ברזל הולידה מספר עצום של גיבורים והוא אחד מהם – מילואימניק בחיל הנדסה קרבית. בחודש ינואר, לפני כמעט שנה, נפצע עמדי בעזה ופונה לתל־השומר. שם הוא זוהה כאנונימי בן 20, ואחרי זיהוי ומספר הליכים רפואיים יצא לשיקום ארוך ורחוק מעין המצלמות, למעט מסיבת עיתונאים אחת שהתקיימה בבית החולים עם שחרורו. כיאה ליוצר, את החופש שנכפה עליו הוא ניצל ליצירה. בצעדים קטנים־גדולים הוא הצטרף לפרויקטים, הצטלם לסדרות, וגם עבד בחודשים האחרונים על אלבום חדש, שכולל את סופרמן. עוד לפני המלחמה הנוכחית עמדי התפרסם כזמר ששר על מלחמה, אובדן וטראומה. ייתכן שזו גם אחת הסיבות שקולו נשזר בכזו פשטות בפסקול הישראלי. הוא מספר את סיפור החייל ששב מהמלחמה באופן שהוא מכיר מקרוב בעצמו. אבל השיר סופרמן שונה, והוא ממחיש את השינוי הגדול שעבר עמדי לאחר שנפצע במלחמת חרבות ברזל. בקול עמוק ופגיע הוא מתאר את קורות חייו, שהם למעשה קורות חייהם של גברים רבים במדינת ישראל, אשר לצד המראות הקשים שרודפים אותם, הם גם נאלצים ללכת תחת תווית של גיבורים עלי אדמות.
"בכל פעם שעוצם עיניים חוזר אותו תסריט, זה שיאהבו אלה שעוד מאמינים בגיבורים", השיר נפתח על רקע ביט שקט. מהרגע הראשון מבינים שבניגוד למצופה זה אינו שיר ריפוי, אלא שיר שמבקש לנפץ את הסטיגמה שלפיה חייל גיבור לא נשבר. עמדי מבקש להזכיר בכנות בלתי מתפשרת שהוא לא שמשון ולא הרקולס, ודאי לא סופרמן. במילים חותכות כמו סכין, מסתתר סיפור מלא קשיים ומהמורות, כישלונות והצלחות. הוא אומנם נלחם על המדינה, ולפני זה נלחם גם על המשפחה שלו וגם על עצמו. אבל בבסיס הכי בסיסי של סיפור חייו, הוא בן אדם אמיתי עם פנים ושם, והוא כבר לא מפחד מהמפגש עם המוות. עמדי נכנס לקישקעס של עצמו, בלי פשרות ובלי מבוכה, מניח לנו להתמודד עם המנעד הכי רחב של הרגשות, כי במקום שבו נראה שיש סוף יש גם התחלה.
נביא בעירו
גלעד ויטל שמעון היה סולן להקת שוטי הנבואה, וגם זה שהביא את מוזיקת העולם אלינו // חמי עמיחי
השבוע נפרד עולם המוזיקה הישראלית מאחד המוחות היצירתיים והמעניינים בעשורים האחרונים, גלעד ויטל שמעון, לאחר שנהרג בתאונת דרכים. ויטל שמעון היה לוחם גולני וסחב פוסט־טראומה משירותו בלבנון. באמצע שנות ה־90 הקים עם היוצר רואי לוי, שהיה חברו ממטולה, את הלהקה המצליחה "שוטי הנבואה". יחד עם עוד מוזיקאים שחברו אליהם, ובהם גם אברהם טל, הם נמנו עם דור המייסדים של מוזיקת השאנטי הישראלית. במשך השנים שוטי הנבואה צברו קהל בפסטיבלי שנטיפי ובראשית, והכניסו לכל בית בישראל צלילים שהושפעו מהמזרח הרחוק. בשנים שאחרי הפירוק של השוטים ויטל שמעון נודע בעיקר בזכות ההרכבים השונים שהקים יחד עם לוי, ובזכות חיבור מילות השיר "חלום של כל גבר" שאותו שר הראפר סאבלימינל. ויטל שמעון היה לוחם, חלוץ ומהפכן, ובין השאר בזכותו, מוזיקת העולם הפכה לבת־בית באוזניות של הציבור הישראלי.
