בלי שם, בלי פנים, בלי משפט ובלי אופק לשחרור, הנגד א' יושב כבר שבועות בתא המעצר. א' נעצר לפני כחודשיים במסגרת פרשת פלדשטיין. הוא האיש שהעביר את המסמך שנכתב לכאורה בידי יחיא סנוואר, ובו נחשף כי אנשי חמאס שיחקו במשפחות החטופים ובראשי מערכת הביטחון, ומעולם לא חתרו לעסקה. חטאו היחיד, לכאורה, היה רצונו להביא מידע מודיעיני לידיעת הדרג הבכיר ביותר בישראל – ראש הממשלה. צוותים חמושים ורעולי פנים פרצו לביתו באישון ליל, כאילו היה מרגל מסוכן ולא חייל פטריוט שפעל למען ההגנה על ביטחון המדינה, לפי דעתו.
בתי משפט השלום והמחוזי הורו לשחררו, אולם הפרקליטות ומערכת הביטחון נעמדו על רגליהן האחוריות. הן הגיעו לבית המשפט העליון, ושם הועברו מסרים חדים לשופטים. בפסק דין שערורייתי קבע השופט אלכס שטיין שהידע שא' למד בשירותו במילואים הופך אותו לסכנה למדינה. הוא לא יכול להשתחרר למעצר בית, ויש להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. פושע מועד.
כמו חבריו בעליון, שטיין נמס מול כל חוות דעת של קצין בכיר, משל הייתה תורה מסיני. הוא היה מוכן לאמץ טענות מופרכות על פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, אף שידע היטב שזהו קשקוש. עשרות מחבריו של א' ליחידה העידו במכתב פומבי ששחרורו לא יביא שום סכנה, ללא הועיל.
קשה לא לראות שחטאו האמיתי של א' היה תעוזתו להעביר מידע לראשי המערכת המדינית בסתירה לרצונם של ראשי מערכת הביטחון. בכירים בצה"ל ובשב"כ העדיפו כנראה שהמידע החשוב הזה – שעמד בניגוד להדלפות שבנימין נתניהו הוא האשם בכך שאין עסקה – לא יגיע לראש הממשלה ולחברי הקבינט. האסון שהתרחש כאן, בין השאר בעקבות הסתרת המידע על תוכניות חמאס לפני טבח שמחת תורה, לא גרם להם ללמוד את הלקח. הם ממשיכים להחזיק בתפיסה שממדרת את הדרג המדיני מידע חשוב.
הסתרת המידע מהדרג המדיני באופן שיטתי אינה חדשה. בריאיון שפורסם השבוע בכאן 11 סיפר תא"ל עופר וינטר כיצד בעת שירותו כמפקד חטיבה גילה לתדהמתו שהמידע על המנהרות ההתקפיות של חמאס – שהיה גלוי לכל קצין זוטר באזור עזה – הוסתר במכוון מחברי הקבינט. ההסתרה הייתה בוטה עד כדי כך שגם כאשר שרים הגיעו מיוזמתם כדי לשוחח איתו, בכירי צה"ל דרשו ממנו לא לשתף אותם במידע. גם אז עמדה מאחורי ההסתרה אג'נדה ברורה: עמדת מערכת הביטחון נגד מבצע קרקעי ברצועה.
החלטת וינטר להעביר את המידע הלאה, ולא ליישר קו עם המערכת, עלתה לו בהקפאת הקידום שלו בצה"ל, ובסופו של דבר בהחלטה לבעוט אותו החוצה. באופן דומה, א' יושב במעצר עד תום ההליכים כי לראשי מערכת הביטחון חשוב להעביר מסר: נבוא חשבון עם מי שיחרוג מהשורה.
הכלל המשפטי אומר שמעצר הוא לא מקדמה על חשבון העונש, אבל מעצר משמש לפעמים ככלי לנקמה. המקרה הזה הוא דוגמה מצוינת. פלדשטיין שוחרר למעצר בית אף שהיה מודע לכך שהוא משחק באש, מכיוון שמראש לא היה חלק מהמערכת, ועל כן אינו מעניין אותה. מי שהושאר במעצר הוא דווקא א', שכלל לא הבין שהוא מעביר את המסמך מחוץ למערכת הביטחונית־מדינית. הוא עבד בתוך המערכת, ולכן משלם על התעוזה לקרוא תיגר על מוסכמותיה.
השבוע, במקביל להחמרה במצבו ולתחינותיה קורעות הלב של אשתו בדיון בוועדת הכנסת, הגישו עורכי דינו בקשה להסיר את צו האיסור על שמו. עד השבוע צוות ההגנה בוודאי האמין שבית המשפט ינהג בצדק ובהיגיון המתבקשים, ויאפשר לו לנהל את משפטו מביתו. עורכי דינו כנראה העריכו שהמשפט יסתיים בענישה קלה לכל היותר, ועל כן העדיפו ששמו לא יושחר.
החלטתו של השופט שטיין הבהירה להם שזה לא המצב, שלרדיפת מערכת הביטחון אין גבולות, ורק תמיכה ציבורית רחבה יכולה לעמוד מול הדורסנות של הפרקליטות ושב"כ. כדי לקבל את תמיכת הציבור יש צורך בשם ובפנים – כאלהשלא יצאו לנו מהראש, עד שיזכה לדין צדק.
