ראש עיריית חולון שי קינן, הודיע לאחרונה על קיצוץ של 90% מתקציב התרבות בעיר. זו הייתה יכולה להיות ידיעה לתקשורת מקומית על הנעשה העיר, אך לא בכדי עוררה החלטה זו תהודה ארצית: עיריית חולון מפעילה בתחומה שורה של מוזיאונים ומוסדות תרבות ייחודיים שהם נכסי צאן ברזל לאומיים, שבהחלטה אחת של ועדת כספים ברשות מקומית עתידים להיעלם או להינזק קשות.
עפ"י הפרסומים, תקציב מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הורד ל-0. עם העלמותו לא ברור מה יעלה בגורלם של עשרות אלפי כותרים, חלקם נדירים, של ענקי איור ישראלים, בתחום בו קיימים רק חמישה מוזיאונים בעולם. כך גם מוזיאון העיצוב הישראלי, המקום היחיד בעולם שמנציח ומלמד את הישגי העיצוב הישראלי ותקציבו יקוצץ- 96% (!). המרכז למדיה דיגיטלית – שותף חשוב בהקמת הביאנלה הבינלאומית לוידאו-ארט "וידאו זון" , תיאטרון הבובות הכולל מוצגים שהוצלו מגרמניה בימי השואה, ולצידם מוסדות תרבותיים אהובים כמו מוזיאון הילדים שתקציבו ירד ב-60%, וזו רק רשימה חלקית. לצד סגירת המוסדות הללו, בכוונת עיריית חולון אף לבטל פעילויות ייחודיות בהן חשיפה לאוכלוסיות מיוחדות כמו עיוורים וחירשים.
החיפזון בו נעשתה ההחלטה מותיר הרבה שאלות פתוחות: מה יהיה על הארכיונים שבמוזיאונים הללו, שקשה להפריז בחשיבותם התרבותית? מה יהיה על פרסים לאמנים מצטיינים שמעניקים המוזיאונים? וחשוב עוד יותר- מה באשר למאות עובדות ועובדים, שעבורם המרכזים הללו הם מפעל חיים, אשר שמעו את הידיעה המרה על סגירתם מהפרסום בתקשורת ומהודעות ביטול של סיורים, אך חלילה לא מהעירייה עצמה.
בעקבות פנייה של איגוד המוזיאונים בישראל לשר התרבות, בדק השר זוהר עם ראש העיר קינן האם אכן בכוונתו לסגור את המוסדות הללו. ראש העיר השיב בשלילה. מספר ימים לאחר מכן, כשהתברר כי מוזיאון הקומיקס כמו גם מוסדות התרבות הנוספים בעיר יובשו תקציבית, משרד התרבות, במקום לזעום על האקט החד צדדי של ראש העיר בניגוד להבטחותיו, השיב כי "המשרד אינו מתערב בהחלטת הרשויות בקשר לתקצוב הגופים".
קל לפתור את זעקת המחאה כנגד מהלכי הסגירה הדורסניים כמאבק נישתי ואליטיסטי המנותק מצרכי השעה. אבל כל טענה כזו מתעלמת מהעושר התרבותי והערך ההיסטורי של המוזיאונים בחולון. מוזיאון הקומיקס, למשל, מאכלס איורים מושחזים כנגד הממסד הפוליטי מימין ומשמאל, החל בציורים של זאב ודוש וכלה בציורי המחאה של שי צ'רקה כנגד תכנית ההתנתקות. חגיגת דמוקרטיה אמיתית במשיכות קולמוס. סגירתו מהווה איום על הזיכרון הקולקטיבי של כולנו.
מוסדות תרבות הם משאב לאומי חיוני לחינוך ורווחת כולנו, לכינון זהות משותפת ושיח חברתי. מי שחרד לעתידה של התרבות בישראל, מוזמן להצטרף אלינו – לעובדות ולעובדים, ליוצרות וליוצרים – למאבק משותף – לבלום את מהלכי העיריה ולדרוש ממנה להתנהל בשקיפות מול נציגות העובדים, להכניס את משרד התרבות לניהול האירוע, ולדרוש מהמשרד לתת סיוע תקציבי ולעצור את המהלך. רגע לפני שיהיה מאוחר, ראוי שנזכיר לשר זוהר כי לצד שר לביטחון לאומי ראוי שיהיה לנו גם שר לביטחון תרבותי.
