בבתי המדרש ובישיבות הציוניות־דתיות הולך ומתרחב המפגש והחיבור בין העיון הלמדני הקלאסי והנפוץ בסוגיות הגמרא, ובין העיון בממד הרעיוני־אמוני שטמון בסוגיות אלו. זהו מימוש קריאתו של הראי"ה קוק עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ולימוד התורה הארץ־ישראלי, "לסול מסלות כאלה בארחות הלימוד, שעל ידיהן ההלכה והאגדה תתחברנה חיבור עצמי" (אורות הקודש, א, עמ' כה).
ההבנה היא שהעולם הרעיוני הפנימי שבתורה הולך ונחשף לא רק כשלומדים אגדות חז"ל או ספרי קבלה, חסידות ואמונה, אלא גם, ובאופן משמעותי מאוד, כשחותרים וחושפים את שורשיו בתוך סוגיות תלמודיות למדניות הלכתיות. במסגרת לימוד זה נחשפים עולמות מעמיקים ומרתקים, וגם מתחדשים חידושים מאירי עיניים.
לקראת לימוד מסכת סנהדרין במסגרת הדף היומי הוציא לאור הרב אוריאל עיטם, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, ספר שזה תוכנו – עיון רעיוני בסוגיות בגמרא. מדובר בספר קריא ונגיש, בהיר, כתוב היטב ומסודר, שמלבן נושאים מרכזיים בכל פרקי המסכת. הוא יוצא מתוך הלימוד העיוני, וחותר לחשיפת שורשיו הרעיוניים. הספר מנציח את זכר אחיינו של המחבר ואת זכר עשרה תלמידי ובוגרי ישיבת ההסדר בירוחם שנפלו במלחמת חרבות ברזל. זהו ספרו השני של המחבר בסדרת "להשקות את הגן"; הראשון עסק במסכת סוכה.
הקשבה לדברי חכמים
מסכת סנהדרין כוללת אחד־עשר פרקים, שחולקו בספר לשלושה נושאים מרכזיים: החלק הראשון, "ערכי המשפט" (פרקים א-ה במסכת), כולל סוגיות כגון דין לעומת פשרה, מעמדו של מלך מול מלכות שמיים, בית דין של "זה בורר לו אחד" לעומת בית דין רגיל, ודיני ממונות לעומת דיני נפשות. החלק השני, "ערכי הענישה שבמיתות בית דין" (פרקים ו-י במסכת), עוסק בעונשי סקילה, שריפה, הרג וחנק ובדינו של בן סורר ומורה. החלק האחרון עוסק ב"יסודות האמונה", (פרק יא, פרק חלק): תורה משמיים, אפיקורסות, תחיית המתים, ימות המשיח והגאולה. הרב עיטם מקדים לחלקים הללו סקירות כלליות על ערכי הדין והרחמים בתורה, ועל מגמות הענישה בפרשיות השונות שלה.
לשם חשיפת התשתיות הרעיוניות של הסוגיות ההלכתיות, הרב עיטם מאזין היטב לדברי תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, ושם לב גם למה שסמוי בכתוב בהם. מתוך היכרות עמוקה הוא נעזר במכלול הרחב של דברי חכמי ישראל – פרשני המקרא, פילוסופיים יהודים, חכמי הקבלה, האדמו"רים החסידיים ומורי האמונה. כל זאת כדי לחשוף תמונה עמוקה, ארוגה ומרחיבת דעת והתבוננות, ולא כדי ללקט פירושים שונים. בכמה מפרקי הספר בולט גם השימוש בסיפור גן עדן לחשיפת תשתיות עומק של הסוגיות, תובנה שעומדת בבסיס סדרת הספרים הראשונה של המחבר, "ונהר יוצא מעדן" על מועדי השנה.
החידושים המרעננים והמעניינים ביותר לטעמי נמצאים בחלק השני של הספר, העוסק בארבע מיתות בית דין, שבאות על עבירות חמורות ביותר. נושא זה איננו מוכר כל כך, ובדרך כלל גם בישיבות הוא לא נלמד לעומק. מאז שמוסד הסנהדרין בטל וחבריו כבר לא יושבים בלשכת הגזית, אין מענישים במיתות אלו על עבירות שהתורה כתבה עליהם "מות יומת" או ביטויים דומים. באופן כללי ברוב מדינות העולם, כולל במדינת ישראל, אין כיום בחוק עונש מוות. האזכור המשמעותי של ארבע מיתות אלו הוא בעיקר בתפילות יום כיפור, וכמעט לא מעבר לכך. יש להוסיף שגם בעבר ארבע מיתות אלו היו נדירות למדי, וכדברי תנאים שאמרו (מכות ז ע"א) שסנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת "חובלנית", ורבי טרפון ורבי עקיבא אמרו עוד: "אילו היינו בסנהדרין – לא נהרג אדם מעולם". אמנם רבן שמעון בן גמליאל הגיב: "אף הן מרבין שופכי דמים בישראל". מכל מקום, המשנה והגמרא עוסקות בהרחבה בהלכותיהן.
למה מענישים
הרב עיטם מקדיש פרק לכל אחת מהמיתות, ומבאר מה מייחד אותה ומדוע יש עונש שונה וייחודי לכל קבוצה של עבירות. בפרק אחר הוא מלבן מה מטרת העונשים: נקמה? תיקון? צדק ומידה כנגד מידה? כפרה? הרתעת החוטאים הפוטנציאליים הבאים? הצלת עם ישראל מחרון אף ה'? בהקשר של האפשרות שמטרת המיתות היא ביעור הרע, מצטט הרב עיטם את המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב גמילות חסדים, פרק א): "עיקר כוונת התורה שיהיה הכל בטוב שיעשו הכל התורה ולא יהיה שום רע בעולם… לכך אף אם נזכר בתורה ארבע מיתות ומלקות וכמה עונשים, הכל כדי שיהיה סוף טוב כאשר הרע מסולק מן העולם".
הגמרא אינה דנה בשאלות הללו באופן ישיר. התשובות המעמיקות שבספר, המבוססות על מקורות מגוונים וחלקם אף לא מוכרים, נותנות מבט רחב על מושג הענישה בכלל – בידי אדם ובידי שמיים, ליחיד ולרבים, בעבר ובהווה של עם ישראל, הרבה מעבר לארבע מיתות שמסורות לסנהדרין.
עונשי מיתה אלו מיועדים רק לחוטאים במזיד בחטאים החמורים ביותר. עם זאת, הרב עיטם מסביר באופן מעמיק ומדויק שחכמים שיתפו רחמים בדין, וקבעו הלכות רבות שמטרתן לשמור על כבודם של החוטאים הללו אף בעת מתן העונש: יש לשמור על צלם אלוקים שבו, לא לנוול את גופתו ועוד. אין מדובר על הוצאה להורג שההמון צופה בה ומשולהב ממנה. גם במצבים קשים וחמורים אלו, "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא 'ואהבת לרעך כמוך' – ברור לו מיתה יפה" (סנהדרין מה ע"א).
סוגיות מן העתיד
בחלק הראשון של הספר דן הרב עיטם בסוגיית "בית דין של זה בורר לו אחד" (זבל"א). בבית דין כזה כל צד בוחר את הדיין הרצוי לו, והדיין השלישי נבחר על ידי שני הדיינים (ולפי רבי מאיר על ידי שני הנידונים). תיאור זה מתנגש עם הציפייה שלנו לדיינים אובייקטיביים. על התועלת שבבית דין כזה אומר רבי זירא: "מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד – יצא הדין לאמיתו" (סנהדרין כג ע"א), וחושף את היתרונות שטמונים בו. הצדדים יצייתו בלב שלם יותר לפסק הדין, ההרכב יהיה מאוזן יותר, ויש סיכוי טוב שכל צד יחשוף בפני הדיין שבו בחר פרטים שלא היה חושף בבית דין רגיל. כמו כן, כל דיין יעשה כל שביכולתו להבין לעומק את טענות הצד שבחר בו.
מאידך גיסא, לאור בעיית האובייקטיביות, פחות מקובל כיום לדון בבוררות זבל"א, ויש מבין הפוסקים האחרונים שהתנגדו בחריפות לאפשרות זו, כמו הרב שמואל וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח, סימן ש) שכתב: "ובעוונותינו הרבים הרבה מאד מעניני זבל"א ובוררים שנעשו היום הם היפך דעת תורה והיפך יסוד כוונת חז"ל בתקנת זבל"א… והרבה מאד מדיוני הזבל"א מיוסדים על דברי שוא ושקר, ומהפכים דברי אלקים חיים על ידי נגיעות ובצע כסף".
בחלק האחרון של הספר מלבן ומברר הרב עיטם בדיוק רב את שיטותיהם של ראשונים ואחרונים בכל הקשור לסוגיות עתידיות שהסתום בהם עולה על הגלוי: תחיית המתים, עולם הבא, זמן בוא המשיח, וכן מיהו אפיקורס והמשמעות העמוקה של אמונה בתורה מן השמים.
כאמור, ספר זה יצא בתזמון מתאים ללימוד הדף היומי. זו הזדמנות להעלות על נס את הלומדים הרבים שמספרם גדל והולך, שמתמידים כסדרם מדי יום ביומו ללמוד דף גמרא, ומממשים את קריאתו של הרב מאיר שפירא מלובלין מלפני כמאה שנה, שבכל מקום בעולם היהודי ילמדו הכול את אותו דף. הדבר הביא לכך שהשוק מוצף בספרי עזר רבים ללומדי הפשט, ספרי עיון ומאמרים כמעט על כל דף, וגם ברשתות המדיה הרבות אפשר לשמוע ולצפות בשיעורים מגוונים וברמות שונות. כל אלו מאפשרים ללומדים לעיין במסכת הנלמדת ובכל שאר המסכתות מזוויות רבות וחדשות. ספר זה מוסיף נופך ייחודי משלו על כל מה שכבר קיים. הגיוון הרב בסגנונות ובבתי מדרש שונים משמח, מפרה ומעשיר מאוד את הלומדים.
הרב ד"ר יהודה זולדן שימש כמפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי
