הכשלים בדרך לבניית המודל הגברי החדש

"איפה הגברים" היא אחת השאלות הגדולות שמלוות את תחומי העיסוק במגדר ובמיניות. כאשר נערכים כנסים, הרצאות וסדנאות בנושאים הנוגעים ליחסים בין המינים, רוב גדול של המתעניינים הן נשים. ההיעדרות של הגברים היא חלק מדינמיקת ביצה־ותרנגולת, שבה אין היצע עשיר של תכנים לגברים מפני שאין ביקוש, ובהיעדר ביקוש מי שהשקיע ביצירת התכנים מתאכזב. כך נוצר היזון חוזר של חוסר היצע וביקוש, ורבים ממי שחיפשו מענה לשאלות שמעסיקות אותם מוותרים על החיפוש.

כדי לפרוץ את הדינמיקה הזו נדרשים תכנים שיספקו צרכים של גברים בצורה מדויקת ויוכלו להתמודד עם דלות הביקוש, ואולי כך גברים רבים יותר ירצו עם הזמן להצטרף ללמידה וליצירה בתחומי המגדר והמיניות.

הספר "חינוך לגבריות חדשה" מוקדש לסקירת תוכנית חינוכית שהמחבר השתתף בה בעבר כמדריך. באמצעות ראיונות הוא מעמיק במה שהתרחש בשנות קיומה של התוכנית, ועומד על הסיבות לכך שלא הצליחה לעמוד ביעדיה. בעיניי, הכשלים שהספר מציג הם שיקוף מדויק של התחום כולו ולא רק של התוכנית המתוארת. הצלילה אל פרטי הניסיון שלא עלה יפה לחבר נערים אל תכנים הקשורים במגדר, מלמדת על כשלים נפוצים ועקרוניים בתחום ומאפשרת לפתח כיוונים חדשים, בתקווה שיצליחו לעורר גברים לעיסוק שיש לו השפעה רבה על חייהם האישיים ועל סביבתם.

שיח דיכוטומי ושטחי

אף שהספר מוקדש לגבריות חדשה לעומת גבריות "מסורתית", שאליה הוא מתנגד נחרצות, הוא אינו מסביר באופן מפורט מה היא אותה גבריות מסורתית־בעייתית, אלא בעיקר שוטח את הביקורת כלפיה. באופן שהולם את מרבית הכתיבה האקדמית על גבריות, תשומת הלב מרוכזת באופן כמעט בלעדי בהשלכות הבעייתיות שלה, וכמעט אין בנמצא מבט הכולל הסתכלות חיובית לצד שלילית.

ספרו של שוורץ מציג שלבים מרכזיים בהתפתחות חקר הגבריות, ולאחר מכן פונה לאותה תוכנית שנכשלה. ביחס אליה הוא מעלה ביקורת חשובה. כך, למשל, הוא מסביר כי "תשומת הלב הופנתה באופן מוחלט אל האפליה שממנה סובלות בנות ונערות". כלומר, גם בתוכנית להוראת גבריות, תשומת הלב התמקדה בנשים. בהתאם לכך, בימי הכשרת מנחי התוכנית, "כל הקבוצה השתתפה בחמש הרצאות כלליות על נשים ופמיניזם, אך לא היה אף שיח על גבריות".

התוכנית, שנוהלה על ידי שדולת הנשים, נולדה למעשה כאילוץ מפני שהשדולה העדיפה להשקיע רק בנשים, אך בשל דרישת בתי הספר שהנערים לא "ישחקו כדורגל" בזמן הלימוד, נוצרו בעבורם שיעורים מקבילים. לשוורץ מפריעה הדיכוטומיה שבאה לידי ביטוי במערכת ההנחיה של התוכנית החינוכית, שבה נכתב למשל כי "הנערים מתקשים לראות את המציאות בצורה דיכוטומית בה יש גברים פוגעים ונשים נפגעות". מחברי התוכנית ציפו מהמדריכים לעבוד קשה ולהבהיר לנערים כי המציאות דיכוטומית, ולהתעלם מכך שגברים פוגעים גם בגברים ויש נשים שפוגעות בגברים ובנשים. שוורץ מכיר בבעייתיות הקיימת בהשטחה זו, אך אינו מבקר בפה מלא את המצב שבו האידיאולוגיה השטחית גברה על המורכבות שבמציאות. הוא מוטרד מכך ששיעורים שהוקדשו לנושאים כמו צבא, עולם העבודה ומיניות, עסקו בפועל בהדרת נשים ובפגיעות מיניות, וכי "מעבר לטיפוח חשיבה ביקורתית, מערכי ההנחיה לא הציעו מטרות של ממש". בעיניי זה אינו מקרי, מפני שלעיתים קרובות באידיאולוגיה הפמיניסטית הביקורתית – הביקורת היא לב העיסוק.

מכיוון שהנחת המוצא של התוכנית הייתה שגבריות היא בעיה, ומערכי השיעורים פירטו כיצד ולמה היא בעייתית, לכאורה נסללה הדרך להצדקת הצורך בפירוק הגבריות השלילית ויצירת גבריות "חדשה" ולא־מזיקה. אך בפועל, הנערים והמנחים דחו את התוכנית. התכנים הדיכוטומיים והמאשימים פעלו כבומרנג: ההאשמות העקביות והמכלילות כלפי גברים וגבריות לא עוררו אשמה ולא דחפו לשינוי מעמיק, אלא הציתו התנגדות שתפסה מקום מרכזי גם בצוות ההדרכה: "מבחינתם תכני המגדר הובילו להחלשת הדימוי העצמי של הנערים, כאשר הם היו זקוקים למעשה להעצמה". לכן, כמתואר בספר בבהירות, אף שהושקעו כספים רבים בתוכנית, מובן מדוע סיכויי ההצלחה שלה היו קלושים. להבנתי, מלכתחילה אין סיבה שתוכנית שאין בה עניין אמיתי, שלא מתיימרת להבין גברים באופן ממשי או לראות את הטוב הקיים בהם, תוכל לעודד נערים לשנות את העולם לטובה.

פירוק דמות הלוחם

אחד המאפיינים המסורתיים שמעוררים ביקורת עקבית בספר הוא אידיאל הלוחם. הביקורת הזו שוזרת את ספרות המחקר, שקוראת לחדול מלהעריך תכונות המזוהות כקשורות בעיצוב לוחמים עוצמתיים: "יש להציע לנערים אלטרנטיבה לגבריות… המעריצה ומעודדת ערכים של גבורה הרואית, עבודה קשה ושליטה ברגשות". גבורה היא בעיה בעיני המחבר. לדעתו עבודה קשה אינה ערך חיובי, ושליטה ברגשות (אפשר לקרוא לה גם ויסות רגשי) היא מקור לצרות: "התכונות שהלוחם מייצג, כמו נכונות לאלימות, שליטה רגשית, חוזק, פיתוח הגוף והערצת המעמד הפיקודי, הופכות לאידיאלים שנערים ישראלים שואפים אליהם כבר מגיל צעיר, אך הם אינם בקיאים בפרדוקסים שתכונות הלוחם עלולות ליצור אצלם: שליטה ברגשות יכולה להוביל לניכור רגשי בחיים הפרטיים, הדרישה להיות חזק מסמנת את החולשה ככישלון".

אף שהספר פורסם בנובמבר 2024, אחרי יותר משנה שבה מדינת ישראל נתונה בלחימה מתמשכת, הלוחם הישראלי מזוהה כאחת הבעיות המרכזיות בכל הנוגע לגבריות. לעולם המחקר, ולי בתוכו, אין ספק שלניתוק מרגשות יש תופעות לוואי חמורות, אך לא כל ניהול רגשי הוא בעייתי. הדרישה שגברים יהיו חזקים בהחלט מסמנת את החולשה ככישלון, אך גם מעודדת גברים, ובכן, להיות חזקים בנסיבות לוחצות ומאיימות. זו איכות חשובה לגברים ונשים כאחד. בספר אין הכרה בנחיצות הגדולה להתחזק ולהתחשל, נניח כדי לשאת חבר פצוע באלונקה ולהציל חיי אדם, גם אם פעמים רבות יש לכך מחירים.

היררכיה היא אחד המושגים המרכזיים שהפמיניזם ומדעי המגדר תוקפים. בשל כך, יצירת מדרג שמזהה גבוה ונמוך, מוצלח ועלוב, מזוהה כבעייתית וכמי שמשפילה את מי שאינו מצליח. כך בנוגע לאידיאל הלוחם: מי שאינו מצליח להיות חזק, מי שנכשל בניסיון להעפיל אל מרומי הגבורה והיכולת לתפקד תחת לחץ ולסכן את עצמו – בהחלט צפוי להרגיש פחות טוב עם עצמו. הסיכון להיות מושפלים וגם עצם הציפייה לעמוד ביעדים יוצרים לחץ: "נטען כבר אז (בשנות ה־70) שהתפקיד המיני הגברי הוא אידיאל שאינו ניתן להשגה, וככזה הוא מייצר מתח בחייהם של גברים". למתח יש מחירים שאפשר לכמת בעולם הרפואה, בשלל התמכרויות ואף באובדנות, אבל לדעתי לא נכון לעצור בממד השלילי בלבד. ציפיות מעודדות גם צמיחה, הן מכוונות לפתח מסוגלות ולהיות חזקים ועמידים, מה שאינו בהכרח סותר את היכולת להישאר מחוברים רגשית.

חשוב להבין כי מחירים הם תו התקן של ערכים, וכי כל אידיאל שחברה מציבה לעצמה הוא גם שיפוטי. כל חברה שיש לה ערכים יוצרת מציאות מובנית של שפיטה, כפי שחברה דתית יוצרת מדרג ברור של מי נחשב דתי "מוצלח" ומי לא. הדחיפה כלפי מעלה מכאיבה אמנם למי שלמטה, אבל גם דוחפת את מי שיכולים כלפי מעלה. בלי לוחמים חזקים, האזורים בגבורה הרואית, שמוכנים לעבוד קשה מאוד, כנראה היה לנו הרבה יותר מסוכן לחיות בישראל.

גבר מגן, לא מטריד

תיאוריה נבחנת באופן מעשי, ולכן התיאוריה הבעייתית של התוכנית המתוארת בספר הובילה לכישלון המתבקש. לצד זאת, חשוב שלא לזנוח את הקריאה המוסרית החשובה שד"ר שוורץ מנסח. "אלימות, אלימות מינית, מיניות, פורנוגרפיה, הומוסקסואליות ושוויון מגדרי" הם נושאים חינוכיים בעלי חשיבות, ואין ספק כי חשוב לשפר את היחס לתחומים הללו. העיסוק בסוגיות אלה חשוב גם אם גישות שונות חלוקות בשאלה מה נחשב כהתקדמות ומהי המשמעות, למשל, של "שוויון מגדרי".

כשם שנדרשים שינויים מהותיים בתוכנית הלימודים שנסקרה בספר, כך גם בנוגע לדיונים בנושאים הללו – יש לחשוב על דרכים שיצליחו לראות את המציאות בצלילות ולשפר אותה. למשל, בנוגע להטרדות מיניות. לפי ד"ר שוורץ, "זה לא שלרוע מזלן כולן פגשו גברים רעים, אלא שהטרדה מינית הייתה, והיא עדיין חלק מהתנהגות גברית מקובלת". כלומר, לדעתו אין צורך להיות רע כדי להטריד מינית, מספיק להיות נורמלי ולהתנהג בצורה מקובלת, מכיוון שהטרדות מיניות הן דבר שכיח ומנורמל. הוא מתאר כיצד הנערים שעימם גדל העבירו מסר לוחץ שעל פיו אסור לנער להחמיץ הזדמנות לזכות ב"הון מיני" שיעלה את מעמדו. לחצים חברתיים מתגמלים נערים שמשקרים בנוגע לניסיון ולהבנה שלהם בנושאי מיניות. כתוצאה מכך, יש נערים שהלחץ דוחק בהם לעשות מעשים ש"מקדמים" אותם, תוך פגיעה באחרות. כאשר באחת הכיתות מוצגת למשל סיטואציה שבה נוכחת במסיבה נערה שיכורה, חלק מהנערים מזהים את המצב כהזדמנות לצבור ניסיון מיני על חשבונה, מבלי להתחשב בה או לחשוב מה ראוי לעשות במצב כזה.

הספר נכתב על החינוך הממלכתי, אך גם בעולם הדתי תיתכן סיטואציה שבה נער יספר לחבריו שהתנשק עם חברתו, למשל. בחלק מהמקרים הוא צפוי אמנם להיות מזוהה כמי שהפר את ההלכה, אך במקביל לזכות להערכה מצד הגבריות שהפגין. זו גם הסיבה שהוא עשוי לשתף בכך את חבריו ולא יתאמץ להסתיר סוד (לא) מבייש.

בסוגיית ההטרדות המיניות, הגבריות תורמת בעקיפין להיקפי התופעה הקשה, אך מצד שני אפשר לראות אותה גם כמי שיכולה לעזור לצמצם אותה. אחד העוגנים המרכזיים של הגבריות הוא תפקיד הלוחם שמגן על אחרים. כחלק מהציפייה והחובה להגן, גברים מוצלחים נועדים לשמור על חלשים ופגיעים, ולדאוג לנערה השיכורה בדוגמה שהוזכרה. הגבריות יכולה למלא תפקיד עוצמתי בשמירה על נשים, כשם שבכל יום עשרות אלפי חיילי צה"ל מסכנים את עצמם למען המדינה ותושביה. אין חידוש בנכונות של נערים ללוות נערות הביתה בחושך ולדאוג לשלומן, רק צריך לשים לב לכך.

באופן שהפתיע אותי, ד"ר שוורץ מקדיש עמודים מעטים בלבד כדי לתאר את התוכנית שבראשה הוא עומד בעשור האחרון בתיכון הרטמן לבנים בירושלים, ושבה הוא מיישם את הלקחים שהפיק מהעמקה בכשלים המפורטים בספר. בשל כך קשה לי להתייחס אל החלקים הטובים שנבנו מתוך שלל הבעיות שאפיינו את תוכנית החינוך המגדרי, שגוועה והופסקה. גבריות והיחסים בין המינים תופסים מקום נכבד בחיים האנושיים, ולכן כדאי שיהיו מערכים ומסגרות חינוכיות שמצליחות לראות נערים ונערות, ולהעצים את יכולתם להיות טובים יותר בעולם.