בסוף השבוע פרסמה לשכת שר הביטחון ישראל כ"ץ הודעה על כך שדרש מהרמטכ"ל כי כלל התחקירים על אירועי ה-7 באוקטובר ומה שהוביל להם, צריכים להיות מושלמים עד סוף חודש ינואר. בהודעה הודגש כי עד הגשת התחקירים, שר הביטחון לא יאשר שום מינוי של אלופים חדשים בצה"ל, מאחר ויש להבין את ההשפעה של התחקירים על כך, טרם המינוי יצא אל הפועל.
ההודעה שמפעילה לחץ רב על הלוי, למעשה אומרת לו בין השורות כי עם סיום התחקירים, יבין כ"ץ מה היה חלקם של האלופים בהווה והאלופים בעתיד במחדל של אסון שמחת תורה, אך יחד עם זאת, יגלה שר הביטחון מה חלקו של הרמטכ"ל בכך. ובכל מקרה, מבחינתו יהיה זה האות להראות לו את הדרך החוצה.
בעקבות הפרסום, התחדשו הקמפיינים בתקשורת על זהות הרמטכ"ל החדש שצריך להיות ממונה. קמפיינים מתוזמרים היטב על ידי מושאי הכתבות והפרשנויות, שלטעמי שוגים לחלוטין בשאלה ומתוך כך גם בתשובה שלהם. השאלה לא צריכה לעסוק בזהותה של הדמות הספציפית– אייל זמיר, אמיר ברעם, גורדין, סטריק, ידעי או מישהו אחר לחלוטין – שצריכה לעמוד בראש הצבא. השאלה אמורה וחייבת להיות מנוסחת באופן הבא: איזה סט תכונות ויכולות אנחנו רוצים שיובילו את צה"ל ביום שאחרי המלחמה? ואיך יראה המטכ"ל שישקם את יחסי הצבא והחברה הישראלית?
כבר יותר מ-440 ימים חלפו מאז התרחש האסון הגדול ביותר מאז קום המדינה, ונראה שהזמן הקהה את הזיכרון שלנו. שכחנו את ה-7 באוקטובר, אבל השבר העצום שנפער באותו יום עדיין כאן. חוסר האמון של אזרחי העוטף שחיכו במשך שעות שצה"ל יבוא להציל אותם, נוצר אז, ועד היום לא התאחה, לפחות לא עבורם. יש להחזיר גם את אמונם של תושבי הצפון שפונו מבתיהם ורבים מהם עדיין לא חזרו. יש אמון רב שצריך להחזיר, מערכת יחסים שיש לשקם ואפילו לבנות מחדש, מאפס.
מינוי של אדם כזה או אחר, רק כדי "להעיף" את הרצי, לא יעשה את העבודה הנכונה ולא ישרת את המטרה הזאת. צה"ל צריך לעבור שינוי ייסודי בתפיסות והתבניות שהוא התרגל אליהם, הרי אי אפשר לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. בטח לא אחרי האסון הגדול הזה. צריך לשבור את מה שהתרגלנו אליו.
רמטכ"ל מגבעתי או הנדסה קרבית?
בעוד כמה שבועות יפורסמו התחקירים הרשמיים (ועד אז אתה אלה שיודלפו בכלי התקשורת). הציבור יראה שיש הרבה אחראים, אבל אפס אשמים וכך באמת נראה הקו הכללי של חיל האוויר, חיל הים, מערך המבצעים, פיקוד דרום ואוגדת עזה והמטכ"ל. עמדתם היא שאגף המודיעין הוא האשם הבלעדי מאחר ולא נתן התרעה מספיק זמן מראש, אחרת הם היו יכולים להיערך בהתאם. הקו הזה מתעלם לחלוטין מההבנה שזרעי הקונספציה נזרעו שנים לפני ה-7 באוקטובר 2023.
לדוגמה, מי שדורש את אייל זמיר, מנכ"ל משרד הביטחון הנוכחי, מצפה לתסריט חוזר כמו זה שהיה עם גבי אשכנזי אחרי מלחמת לבנון השנייה, אבל מתעלם מתפקידו של זמיר כאלוף פיקוד דרום עם תחילת בניית הגדר והמכשול בגבול הרצועה. אולי באותם ימים התחילה קונספציית ההסתמכות על הגדר להתפשט ברחבי הצבא?
ייתכן ששאר האלופים שמקודמים כעת עברו במהלך הקריירה הצבאית שלהם במכוני מחקר ובתכניות יוקרתיות בשיתוף צה"ל, שתחקירי העומק יגלו שיש להם חלק רב בביסוס התפיסות שהובילו לאסון, כמו צבא קטן וחכם, ההישענות על טכנולוגיה וההבלגה מול חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום. ייתכן ונגלה כי כל מי שעבר בפורום מטכ"ל בשנים האחרונות, היו נתונים בחוסר חשיבה מחוץ לקופסא, דוגמטיות ועדריות, ויש בכך חלק מסוים למה שקרה?
בצה"ל חייבים לחכות להשלמת כל התחקירים, על ה-7.10 על מאורעות השנים לפני ועל התרבות הארגונית בצמרת. ובינתיים כדאי וצריך לעשות שינוי בדיוני השיבוצים בקרב בכירי הצבא, כדי שהאפשרויות יורחבו והרמטכ"ל הבא יוכל להגיע מתוך אופציות רבות יותר.
אם פעם הייתה דרישה ממתמודד לרמטכ"לות, שיעשה שלושה תפקידי אלוף, אחד מהם בפיקוד מרחבי, הרי שהיום, כדי לצאת מהקופסה ולשקול גם מישהו שעשה תפקיד אלוף אחד. ואם ממש רוצים להתפרע ולשבור גבולות, אז אפשר למנות מישהו שלא הגיע מחטיבת הצנחנים, אולי גם מישהו שהגיע משריון, גבעתי או הנדסה קרבית ידע לעשות עבודה יותר טובה.
