כתיבת ביוגרפיה על מלחין כיאיר רוזנבלום היא בגדר תיקון משמעותי. רוזנבלום נתפס כמלחין שיצירותיו בוצעו בבמות שלא נהוג לראותן כראויות לניתוח מעמיק, כמו הלהקות הצבאיות ופסטיבל הזמר. דווקא משום כך יש חשיבות בפרסום הביוגרפיה של אחד המלחינים הפוריים במוזיקה הקלה בישראל בשנות השישים והשבעים.
במהלך שנות פעילותו הלחין יאיר רוזנבלום כ־360 שירים (ל־12 מתוכם הוא אף כתב את המילים). אף שרוב השירים הולחנו בעבור אמנים ולהקות אזרחיות, רוזנבלום היה מזוהה עם הלהקות הצבאיות, בעיקר עם תקופת הזוהר שלהן בתחילת שנות השבעים. רוזנבלום, שהחל כנגן אקורדיון בלהקת הנח"ל, הפך עם השנים למדריך ולמנהל מוזיקלי בשורה של להקות הצבאיות, והוציא מתחת ידיו תוכניות מוזיקליות רבות, שירים זכורים במיוחד, ובעיקר מוזיקאים שחונכו תחת השפעתו.
אחד הרכיבים החשובים בכתיבת לחנים לטקסטים הוא היכולת להמשיך באמצעות המנגינה את הכוונה האמנותית של כותב המילים, ולעיתים אף להוסיף עליה רובד ולגרום ללחן לפרש את השיר. דוגמה בולטת לכך אצל רוזנבלום היא ההלחנה המוקפדת לשירו של יורם טהרלב, "גבעת התחמושת". בדרך הלחנתו, עיבודו וביצועו בידי זמרי להקת פיקוד מרכז, נעשה השיר לחלק חשוב בהפיכת הקרב בגבעת התחמושת – קרב שנוי במחלוקת מבחינה צבאית – למיתוס חשוב של הקרבה ולוחמה. לכן, ניתוח ביוגרפי ומוזיקלי של יוצר כרוזנבלום חשוב לא רק כהנצחה של פועלו, אלא גם כדי לשקף את השפעתו החשובה על התרבות בישראל.
רוק בלהקה
הביוגרפיה שכתב שמואליק טסלר, מוזיקולוג וחוקר הזמר העברי, מתבססת על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה ב"מאפיינים מוזיקליים ייחודיים בשירי יאיר רוזנבלום". טסלר בחר לחלק את הספר לשני חלקים: החלק הראשון, "חיים ויצירה", הוא ביוגרפיה היסטורית המגוללת את קורות חייו של רוזנבלום; החלק השני, "סגנונו המוזיקלי של רוזנבלום – טקסט ומוזיקה", הוא מחקרי בעיקרו, ומציע ניתוח מוזיקלי לארבעים שירים נבחרים של רוזנבלום, והשוואה מוזיקלית שלהם למספר דומה של שירים שהלחינו שלושה מלחינים אחרים בני זמנו – נעמי שמר, נחום היימן ונורית הירש.
בעיניי, החלוקה הזו גורמת עוול לסיפורו של רוזנבלום, דווקא משום שיצירתו המוזיקלית שזורה בקשר הדוק עם הביוגרפיה האמנותית שלו. חלקו הראשון של הספר, העוסק בקורות חייו של רוזנבלום, הוא סטרילי מאוד ובמקומות רבים נטול הקשר מוזיקלי שהיה עוזר להבין טוב יותר את דרכו האמנותית. לדוגמה, חלקו השני של שער זה, על פעילותו של רוזנבלום במסגרת הלהקות הצבאיות, כולל בסך הכול 23 עמודים. הם אומנם אינפורמטיביים מאוד, אבל מתומצתים מכדי לתאר את השפעתו המכרעת בבניית הלהקות הצבאיות כגופים מרכזיים בבידור הישראלי.
כך למשל, שילובם הנחשוני של נגני רוק בלהקות הצבאיות, כאשר רוזנבלום החליט לקבל ללהקת הנח"ל את הגיטריסט דני סנדרסון (ולאחריו את המתופף מאיר פניגשטיין ואת נגן הבס אלון אולארצ'יק, במה שיהפוך לימים הבסיס ללהקת "כוורת") – מוזכר רק בהקשר מצומצם של הצלחת השיר "שיר לשלום", שבו בלטו השלושה בנגינתם. נדמה שהכותב מחמיץ את הנקודה המרכזית: בקבלתם ללהקה רוזנבלום שינה למעשה את אופי הנגינה בלהקות הצבאיות, שעד אז היו מבוססות על מסורת רוסית־צרפתית של הלחנה וביצוע. השילוב של סנדרסון, שהביא עימו את השפעות הרוק מניו־יורק, בלהקה הצבאית, יצר מפץ תרבותי ששינה לא רק את צלילן ואת הרכבן של הלהקות הצבאיות, אלא השפיע דרך יוצאיהן גם על המוזיקה הישראלית. כל אלה נעדרים מהביוגרפיה, הנפרסת כאן בתמציתיות.
דוגמה הפוכה, שמבטאת את הקשר ההדוק בין היצירה לביוגרפיה, היא ההחלטה להקדיש פרק שלם לשהותו של רוזנבלום בקיבוץ בית־השיטה בשלהי שנות השמונים ולעבודתו בקיבוץ על הלחן של הפיוט "ונתנה תוקף", לזכרם של 11 נופלי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים. כאן פורס טסלר את הסיפור במלואו, כולל ציטוטים של מיכל, בת זוגו של רוזנבלום אז, הנוגעים לאופן ההחלטה על הלחנת הפיוט. בפרק זה, ההקשר של היצירה בתוך הקֶשר ההדוק של רוזנבלום לקיבוץ, יוצר סיפור שלם.
קריאת השער הראשון משאירה טעם קל של החמצה, ומתקבלת התחושה שהביוגרפיה צורפה לספר כדי להצדיק את חלקו השני. מה שמוביל לשאלה העקרונית, האם ביוגרפיה של מוזיקאי כרוזנבלום עשויה לעמוד כספר נפרד בפני עצמו, ללא קשר לניתוח המוזיקלי של שיריו.
בין הלם הקרב לשגרה
בשער השני, שעליו מעיד טסלר עצמו בפתח הדבר כי הוא "החלק הגדול והחשוב ביותר מבחינת תוכנו והיקפו", מנתח המחבר על פני 300 עמודים את יצירתו של רוזנבלום ומנסה למצוא בה מאפיינים מוזיקליים ייחודיים. החציצה בין שני השערים בספר מתמיהה שוב נוכח העובדה שבתחילת כל פרק בשער זה מציג טסלר הקשר ביוגרפי חשוב על כל שיר. כלומר, מנסה לחבר בעצמו בין הביוגרפיה לניתוח הטקסטואלי.
מבנה השער השני מחלק את 40 השירים שבחר טסלר לנתח, לחמישה סוגים: שירי מלחמה, זיכרון והנצחה; שירי צבא, שירים בבידור המסחרי, שירי פסטיבל הזמר, ושירי משוררים. לכל שיר מתלווית סקירה על הקשר כתיבת מילות השיר, מבנה מוזיקלי, מקצב, מלודיה והירמון. האתגר המרכזי הוא ניתוח טקסטואלי של יצירות מולחנות, שהרי ניתוח מוזיקלי של יצירה בהכרח דורש האזנה. טסלר מנסה לפתור את הבעיה באמצעות הצגת התווים של השירים השונים, ומוסיף טבלאות־עזר לניתוח.
הניתוח המוזיקלי מעמיק, ומוסיף נדבך חשוב להבנת השירים. דוגמה בולטת היא השיר שבו פותח טסלר את השער, "הייתי נער" בביצוע להקת הנח"ל. השיר, שהיה הראשון בשדרה המרכזית של המוזיקה הישראלית שעסק בהלם קרב, בנוי ממקצב שונה בבתים שמתארים את החזרה לשגרה כשוך הקרבות, ובפזמונים שמתארים את השינוי הנפשי שעבר החייל מנקודת מבטה של בת זוגו. הניתוח בפרק זה מעמיק ובהיר, אך בחלקו לא מתאים לקריאה למי שאינו בקי במושגים הטכניים של עולם המוזיקולוגיה.
כך שלמרות הכתוב על גב הספר, זה אינו ספר המיועד למוזיקאים חובבים. נדרש ידע מחקרי רחב כדי לצלוח את השער השני. הכתיבה מקצועית מאוד, וללא הבנה בסיסית־לפחות של המושגים, שלרוב איננה קיימת אצל הקורא הממוצע, אי אפשר לצלוח את השער הזה.
בעבור מוזיקאים מקצועיים, חלקו השני של הספר מעניק העשרה חשובה והדגמה מעולה של הדרך לגשת להלחנה של טקסט כתוב, וכיצד בעזרת כליו של המלחין אפשר לתת פרשנות מעניינת למילות השיר. לאותם קוראים, החלק הראשון שעוסק בקורותיו של רוזנבלום פחות רלוונטי. לעומת זאת, הקורא שמתעניין בביוגרפיה של רוזנבלום יצא מקריאת הספר בתחושה לא מספקת. נראה ששינוי הפרופורציות בין חלקי הספר, והגשת הניתוח המוזיקלי בשפה שווה לכל נפש – היו מאפשרים לקהל רחב יותר לגשת ליצירה ספרותית חשובה על אודות אחד המלחינים המשפיעים ביותר על המוזיקה הקלה בישראל.
