לבנון עומדת בצומת דרכים מרכזית. במשך עשרות שנים, חיזבאללה, שנהנה מחסות איראנית ותמיכה סורית, החזיק את גורלה של האומה באגרוף ברזל. אולם עם קריסת משטר אסד בסוריה וחיסולו של חסן נסראללה, האחיזה שהייתה בלתי ניתנת לשבירה, נחלשת. כשהוא עירום מקווי אספקה חיוניים, מנותק מהגיבוי של טהרן ומונהג בידי אדם שאפילו לא ראוי לציון, חיזבאללה נמצא בנקודה החלשה ביותר בהיסטוריה שלו. השאלה היא האם לבנון תנצל את ההזדמנות הנדירה הזו להשתחרר מאחיזת החנק של ארגון הטרור.
ההיסטוריה של חיזבאללה מתחילה בשנות ה-80 המוקדמות, כאשר הוא נהגה, הודרך וצמח לכוח שיש להתחשב בו בהשפעתו של עלי אכבר מוהטשאמי, שגריר איראן בסוריה. כיום, המצב של הארגון קשה. מנהיגה המסכן, נעים קאסם, הודה בפומבי כי נפילתו של אסד והמלחמה מול ישראל צמצמו קשות את יכולתו של חיזבאללה להתחמש מחדש. רשת האספקה מהפרברים הדרומיים של ביירות, דרך דמשק והלאה לאיראן – נותקה.
למרות הכישלונות הללו, חיזבאללה עדיין מחזיק בהשפעה בזירה הפנימית הלבנונית באמצעות בעלי בריתו הפוליטיים, כולל נביה ברי, יו"ר הפרלמנט, ונג'יב מיקאתי, ראש הממשלה הזמני של המדינה. תחת חיזבאללה ישנם עדיין עשרות אלפי גברים חמושים המסוגלים להפנות את נשקם נגד יריביהם ולהתנגד באלימות לכל ניסיון לשלול את סמכויותיו של של ארגון הטרור. למרות זאת, יריביו של חיזבאללה דורשים בגלוי – ובלהט רב – את פירוקו מנשקו והפסקת שליטתו במוסדות המדינה, כמו גם את השימוש בו כמכשיר להשפעה איראנית בלבנון.
אפילו ג'בראן בסיל, מנהיג המפלגה הנוצרית "הזרם הפטריוטי החופשי", בעלת ברית ותיקה של חיזבאללה, קרא להנהגתה להתרחק מ"ציר ההתנגדות", קואליציית המיליציות והתומכים הפוליטיים הנתמכים על ידי איראן ברחבי המזרח התיכון. הסיכויים שחיזבאללה יישמע לדרישותיו של באסיל כמעט ואינם קיימים, שכן הם סותרים ישירות את הזהות המרכזית של חיזבאללה, נאמנותו וכפיפותו הדתית למנהיג העליון בטהרן. ללא תמיכת המשטר האיראני, חיזבאללה יחדל להתקיים במתכונתו הנוכחית, אך העובדה שקריאה כזו מגיעה מבעל ברית ממחישה את השינוי העצום במציאות הפוליטית בשטח.
לבנון, שבמהלך שנות ה-60 הייתה מגדלור של הקוסמופוליטיות הליברלית הים תיכונית במזרח התיכון, נפלה לתהום של רדיקליזם פוליטי ודתי – תחילה כקורבן של חמושים פלסטינים ואחר כך כצינור לשאיפות אזוריות איראניות. ההזדמנות להחזיר לעצמה את המעמדה הליברלי הקוד מושכת בעייני רבים, וכמוה האפשרות להחזיר את ריבונותה, עצמאותה ומעמדה הטוב של לבנון בעולם.
בגלל חיזבאללה, רפורמה משמעותית בלבנון היא בלתי אפשרית. למרות איבוד הרוב הפרלמנטרי שלו ב-2022, חיזבאללה עדיין מסוגל למנוע באופן שיטתי כל מאמץ לשינוי משמעותי, כולל מינוי נשיא חדש – המנהיג העליון של לבנון, השמור באופן מסורתי לנוצרי. בהתחשב בעובדה שמנהיגים פוליטיים ודתיים נוצרים הם בין המבקרים הקולניים ביותר של חיזבאללה, הארגון לא חוסך מאמץ כדי לחסום מועמד לנשיאות שעלול לדגול ברפורמה.
"המלחמה הקרה" הפנימית הזו בין חיזבאללה ליריביו תגיע לשיאה בשבועות הקרובים, שכן מושב הפרלמנט הקרוב צפוי להיות זה שיקבע מי ימונה לנשיא. לאורך כל התקופה ההפכפכה הזו, למרות ניסיונות חיזבאללה לתמרן את מושב הפרלמנט, כל הסימנים מצביעים על קץ הסבלנות של האופוזיציה עם המשחקים הפוליטיים של ארגון הטרור.
זה התבטא באמירתו סמיר ג'עג'ע, מנהיג הכוחות הלבנוניים – המפלגה הנוצרית הגדולה בפרלמנט – כשהצהיר: "אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות להעריך הכל מחדש, ואני מתכוון לזה, כי לא נסכים להמשיך לחיות בדרך באותו המצב". דבריו מרמזים על נכונות להעריך מחדש את עמדת המפלגה אם הממשלה לא תעמוד בהתחייבותה לפרק את חיזבאללה מנשקו כפי שנקבע בהסכם הפסקת האש האחרון עם ישראל.
בעבר, העם הלבנוני הפגין את הרוח הפטריוטית הדרושה כדי לחולל שינוי נחוץ. בשנת 2005, אנשים יצאו לרחובות ביירות בהמוניהם, וקראו להפסיק את נוכחותה של סוריה במדינה. מהפכת הארזים הייתה מפגן עצום של התנגדות ציבורית, שגרמה לנשיא סוריה בשאר אסד להסיג את כוחותיו מהמדינה, וסיימה 39 שנות כיבוש סורי.
היום, כשהמתיחות הפוליטית בלבנון גוברת – ובמרכזה המחלוקת על פירוק חיזבאללה מנשקו במסגרת הסכם הפסקת אש עם ישראל – כוחות ליברליים בעלי אוריינטציה מערבית המתנגדים לדומיננטיות של חיזבאללה מתקרבים לנקודת מפנה קריטית.
השאלה כעת היא האם האופוזיציה תציית לכללים הפוליטיים שהוגדרו על ידי חיזבאללה ובעלי בריתו או תנצל את רגע החולשה ההיסטורי של הארגון כדי לעורר התקוממות אזרחית חדשה, כזו שתצית מחדש את רוח מהפכת הארזים ותשבור את אחיזת החנק של חיזבאללה בלבנון פעם אחת ולתמיד.
