כמדינה היהודית היחידה בעולם, ישראל תמיד חיפשה בעלות ברית טבעיות בין ים השכנות הערביות והמוסלמיות. בסוריה קיימת כיום הזדמנות די נדירה לכרות ברית טבעית עם שתי קבוצות מיעוט המבקשות לבנות קשר עם ישראל.
לשתי הקהילות הללו יש לכל אחת זהות מסוימת היוצאת דופן מהרוב הערבי המוסלמי הסוני. הראשונה היא הכורדית, שאינה ערבייה מבחינה אתנית, ומייצגת יותר מ-10% מאוכלוסיית סוריה. השנייה היא הדרוזית. בעודם ערבים מבחינה אתנית, הם אינם נחשבים למוסלמים. הדרוזים, כידוע, רואים ביתרו כנביא העיקרי שלהם ורבים מקרב הרוב המוסלמי רואים בהם "כופרים".
שתי קהילות אלו מתגוררות באזורים גיאוגרפיים שונים. הכורדים כובשים שטחים גדולים בצפון מזרח סוריה, המוערכים בכ-40% משטח המדינה. רוב הדרוזים חיים במובלעות סביב "ג'בל דרוזים" ("הר הדרוזים") בדרום המדינה, כלומר קרוב לגבול ולרמת הגולן הישראלית, בה מתגוררת קהילה דרוזית גדולה וחזקה.
מאוחדים סביב שנאה לישראל – ולכורדים
לישראל יש היסטוריה ארוכה של תמיכה בכורדים, במיוחד בעיראק. בתחילת שנות ה-60 התאמן בישראל מולא מוסטפא בארזאני, לוחם חירות כורדי-עיראקי אגדי ומנהיג הצבא כורדי. בארזאני ביקש ליצור אומה כורדית עצמאית עבור כ-40 מיליון הכורדים החיים בגבולות איראן, עיראק, סוריה וטורקיה.
בהתחשב באלפיים שנות הגלות של העם היהודי, זה אך טבעי שישראלים יזדהו עם העם הכורדי ורצונו למדינה משלו. בעימותים קודמים בין טורקיה לכורדים, כמו בסתיו 2019, הכריזה ישראל על תמיכתה בעם הכורדי. כפי שאמר ראש הממשלה ישראל בנימין נתניהו בפייסבוק באוקטובר, "ישראל מגנה בחריפות את הפלישה הטורקית לאזורים הכורדיים בסוריה ומזהירה מפני הטיהור האתני של הכורדים על ידי טורקיה ושלוחותיה. ישראל מוכנה להושיט סיוע הומניטרי לעם הכורדי האמיץ". כמו כן, בחודש שעבר הדגיש שר החוץ גדעון סער, את החשיבות של כריתת "ברית טבעית" עם האומה הכורדית.
הטורקים, האיראנים והמשטרים הערביים בעיראק ובסוריה חולקים מעט מאוד במשותף. אך אחד הדברים שהם כן מאוחדים לגביו, מלבד השנאה לישראל, הוא רצון למנוע הקמת מדינה כורדית. טורקיה ואיראן, במיוחד, רדפו באגרסיביות את האוכלוסייה הכורדית שלהן. השאיפה העיקרית של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן היא למנוע כל גילוי של עצמאות או מעמד אוטונומי של הכורדים בסוריה.
ארדואן אימן ומימן את קבוצות המורדים שסיימו את השליטה של משטר אסד בסוריה. בעוד שקבוצת הג'יהאד חיאת תחריר א-שאם התמקדה בכיבוש חלב, חמה, חומס ודמשק, בא כוחו של ארדואן – הצבא הסורי הלאומי – התמקד בהריגת כורדים ובכיבוש קהילות הרוב הכורדי בצפון סוריה.
לישראל יש חשיבות ביטחונית ואסטרטגית בברית עם הכורדים בעיראק ובסוריה, וכן בתמיכה בכורדים באיראן ובעדה הדרוזית בסוריה. בריתות חזקות עם מיעוטים אלו תיצור מחסום בפני כל ניסיונות עתידיים של איראן ושלוחיה העיראקים השיעים לחדור לסוריה ולהתחבר לחיזבאללה.
מנהיג סורי-כורדי בולט אמר לי שאמנם נחמד לשמוע דברי תמיכה של פוליטיקאים ישראלים, אבל הכורדים צריכים שננקוט פעולה. הכורדים רוצים ברית עם ישראל והם רוצים סיוע צבאי. הגבתי בכך שציינתי שהיה קשה לישראל לסייע לכורדים מבחינה צבאית לאור היחסים הצבאיים הקרובים שהיו לה עם הצבא הטורקי ומנגנון המודיעין, אך ההצהרות העוינות הגלויות של ארדואן לאחרונה מצביעות על היותו אויב מוצהר של המדינה היהודית. כתוצאה מכך, החישובים הביטחוניים של ישראל עשויים להשתנות וייתכן שהיא תהיה מוכנה כעת להגיש סיוע צבאי לכורדים.
מה שהדרוזים ברמה הסורית אומרים זה ארוע מדהים.
מה לדעתכם ישראל צריכה לעשות?
מצד אחת אפשר לשחרר עוד שטח של ארץ ישראל.
מצד שני זה לספח עוד תושבים שאינם אזרחים.
מצד שלישי יש לנו ברית עם הדרוזים והם עכשיו במצוקה.
מצד רביעי זה עלול לסבך אותנו עם השלטון הסורי החדש ואומות העולם.
דילמה pic.twitter.com/OSuuRAjVmE— ינון מגל (@YinonMagal) December 13, 2024
ברית עם הדרוזים קלה הרבה יותר לאור הקרבה הפיזית של רמת הגולן לכפרים הדרוזים בדרום סוריה. כפי שניתן לראות בסרטון שזכה לתפוצה רחבה ברשתות החברתיות, כמה מנהיגים דרוזים הביעו מיוזמתם רצון ניכר להיות חלק מישראל כדי למנוע תקיפות של "אסלאמיסטים רדיקליים".
תושבי הכפרים הדרוזים הללו נשארו נאמנים למשטר אסד עד הסוף. כמיעוט, הם תמיד הסתכלו מאחורי גבם, ועכשיו הם מפחדים מהמורדים הג'יהאדיסטים הסונים שהשתלטו על סוריה. לאור משקלה של העדה הדרוזית הישראלית, יחד עם היוקרה והחיבה לה הם זוכים מהרוב היהודי במדינתם, הדרוזים הסורים מרגישים שהם נאלצים לבחור צד. הפחד שלהם משלטון ג'יהאד בסוריה והסיכוי להצטרף עם חבריהם הדרוזים בישראל תחת חסות מטריית הביטחון של צה"ל, הופכים את הבחירה לקלה.
ידיד נוצרי-לבנוני שלי אמר לי לאחרונה ש"ישראל חייבת להפוך למגנה של המיעוטים במזרח התיכון". הוא חשב לא רק על הכורדים והדרוזים אלא גם על הנוצרים בלבנון ובסוריה, אף על פי שמדובר במחווה לניצחונות הצבאיים האחרונים של ישראל, שהקנו לה את תואר ה"סוס החזק" באזור. מטרות אלו עשויות להיות הרבה מעבר ליכולותיה ומשאביה הנוכחיים של ישראל, ובכל זאת – לברית עם הכורדים והדרוזים בסוריה יש ערך רב.
