7בעוד שלושה שבועות וחצי ייפול דבר בוושינגטון: דונלד טראמפ יושבע לנשיא בפעם השנייה. בבית הלבן יתיישב מחדש המנהיג שבעבר האיר לנו פנים יותר מכל קודמיו בבית וגם מיורשו, שאחרי ככלות הכול לא היה עוכר ציון. לכאורה, בעזרת השם, נכונו לנו עכשיו ארבע שנים טובות, שבהן נשיא ארצות הברית לא יציק לנו עם "פתרון שתי המדינות" או דרישות להאבסה הומניטרית של חמאס־עזה. כל הצעת החלטה נבזית של הערבים במועצת הביטחון תיתקל בווטו של נציגו באו"ם. מזכיר המדינה שלו ושגרירו בישראל יעקפו מימין את מועצת יש"ע. לפחות ארבע שנים אמריקה תהיה בעדנו, והשמיים הם הגבול.
טראמפ, שלדבריו נערך כעת לכבוש את תעלת פנמה וגרינלנד, אולי ירשה לנו לספח את שטחי C ביו"ש. זו תהיה מתנה נאה לקראת יום השנה ה־60 לשחרור ירושלים וגב ההר, אבל עד אז ייערכו בישראל בחירות כלליות. אם הן לא יוקדמו, צפויות לנו כשתי שנות חפיפה בין ממשל טראמפ לממשלת הימין בישראל. ואכן, בקואליציה מסבירים לנו שהשנתיים הללו הן הזדמנות חייו של הימין, ושאסור לו להחמיץ אותן בגלל זוטות כמו התעקשות על גיוס חרדים או דרישות תמוהות לקבלת אחריות ממשלתית על מחדל שמחת תורה אשתקד.
דא עקא, בשנתיים הקרובות הקואליציה היא גורם הסיכון מספר אחת של עצמה. לא רק איתמר בן־גביר, ששוב הצביע השבוע נגדה עם המפלגות הערביות, גם שותפיו מסכנים אותה בחריצות. לפחות פעמיים בשבוע הם מתמסרים לתאוות ההתנצחות שלהם ונקלעים לקטטות מיותרות עם שאר העולם. למשל, הקטטה בעניין היועמ"שית, שאומנם מוציאה להם את הנשמה אבל בלתי ניתנת כרגע להדחה, או ההתנגחות השיטתית ברמטכ"ל ובדובר צה"ל. גם הרצת החוק המופקר על שם פלדשטיין (מתוצרת טלי גוטליב!) היא סממן התאבדות מובהק, שלא לדבר על חוק הג'ובים לרבני דרעי או חוק הרייטינג. קואליציית הימין ממאיסה את עצמה בעקביות על רבים מאוהדיה, מקצרת במו ידיה את פתיל חייה, וכבר גורמת להם לחשוב שאולי זה לא יהיה נורא כל־כך אם תיפול.
בדמוקרטיות מתוקנות זכות הטרלול שמורה לאופוזיציה, אבל קואליציית הימין שלנו מנכסת את הטרלול לעצמה. יותר מדי ח"כים שלה מתנהלים כמו טוקבקיסטים או חברי פאנל פרוע בטלוויזיה. דונלד טראמפ המציא את האסטרטגיה הנלוזה הזו, אך לפי השיטה האמריקנית מובטחות לו ארבע שנות שלטון. השיטה הישראלית אחרת. אם נבחרת ח"כי הימין ושריו תמשיך לטרלל את עצמה לדעת, לא בטוח שהיא תזכה לחפוף עם הנשיא טראמפ אפילו שנה אחת.
