תחקיר "עובדה" מסוף השבוע שעבר ריכז תשומת לב חריגה סביב עלילות שרה נתניהו, כך שהתקשורת כמעט לא מתפנה לאירוע הדרמטי באמת שמתבשל לנו מתחת לאף: חוק הגיוס החדש. כזכור, החרדים התנו את תמיכתם בתקציב בחתימה על מסמך עקרונות שיהיה בסיס לחוק חדש, וקיבלו את מבוקשם.
תזכיר החוק שמקדם השר ישראל כ"ץ מבוסס על המסמך, שהגיע לידינו, והוא מאשש את החשש: אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, ממשלת הימין על מלא הולכת להעניק לחרדים חוק (אי) גיוס כלבבם. "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש": בני הציונות הדתית ימשיכו להיאנק במילואים ולהתייצב כמו ילדים טובים לסבב ד', ה' ו־ו'; החרדים ייהנו ממשוואת נתניהו ההפוכה (מבחירות 2009): לא ייתנו, כן יקבלו.
הגאון שניסח את מסמך העקרונות הקפיד לשמור על עמימות, כך שהקורא ההדיוט יתקשה לפענח אותו בלי משקפי שטיינזלץ או שוטנשטיין. אבל בשביל זה אנחנו פה. המסמך פותח בהקדמה עם אותיות דבש על צמר גפן מתוק, ואחריה באה ליבתו הכוללת חמישה סעיפים. עיון מעמיק באותיות הקטנות מלמד שכל אחד מהם בנפרד מקהה את שיניו של החוק ולמעשה מרוקן אותו מתוכן.
כך למשל, הסעיף הראשון מכריז על יעד בומבסטי: "היעד – גיוס 50 אחוז מהמחזור השנתי של בני 18 במגזר החרדי". הקורא יציין לעצמו שזה אומנם רחוק משוויון, אך לא רע ביחס למצב הקיים. אלא מה, אל היעד הזה צריך להגיע בפרק זמן אינסופי של שבע שנים, כאשר "מובהר כי לצורך בדיקת העמידה ביעד בכל שנה, ייספרו כל המתגייסים מקרב כלל השנתונים הרלוונטיים, 18־26".
פירוש: הכותרת המכריזה על גיוס מחצית ממחזור בני ה־18 (העומד על כ־14 אלף צעירים חרדים) היא זריית חול בעיניים, שכן 7,000 המתגייסים ייספרו משמונה מחזורי גיוס (כל בני 18־26). כך, אם מחזור גיוס עומד על 14 אלף, ומכל מחזור נגייס רק 875 צעירים חרדים, בעוד שבע שנים נגיע ליעד. המשמעות היא שלא צריך לשנות הרבה מהמצב הקיים, ודי בגיוס 875 צעירים במחזור.
הסעיף השני קובע כי "ההסדר יכלול סנקציות ותמריצים כלכליים, שליליים וחיוביים, לעמידה ולאי עמידה ביעדים. ככל שלא תהיה עמידה ביעדים, יחולו סנקציות מוסדיות על הישיבות, וסנקציות אישיות על הפרטים".
זוהי הונאה, שכן מבחינה חוקית אין שום אפשרות לכלול סנקציות אישיות במסגרת החוק המוצע. החוק הזה מציב יעדים מספריים כלליים ואיננו כולל (וגם לא יכול לכלול) רשימה המפרטת מי בדיוק חייב בגיוס. יעדים כלליים הופכים את חובת הגיוס ל"קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" (סיר של שותפים אינו חם ואינו קר, שכן לאף אחד מהם אין אחריות בלעדית וכל אחד מטיל אותה על האחר). במצב כזה אין "חובת גברא" על צעיר חרדי פלוני להתגייס, ואי אפשר להטיל עליו סנקציות. כדי לאפשר הטלת סנקציות, מבנה החוק צריך להיות הפוך: כולם חייבים בגיוס, למעט מי שקיבלו פטור אישי על סמך קריטריונים ברורים.
עוד קובע המסמך כי גיל הפטור יעמוד על 26. האינטרס של העסקנים ברור: להחזיק את האברכים עם חבל קצר, מבחינתם אפילו עד גיל הפנסיה, אבל לצה"ל זה לא עוזר. אין לצבא הרבה מה לעשות עם אברכים בני 26, גיל שבו לרובם יש כבר שלושה־ארבעה ילדים. הם לא יתגייסו לשלוש שנים, מקסימום לשלב ב', וגם אז יעלו הרבה כסף למשלם המיסים. רובם המוחלט לא יסייע בהורדת הנטל מעל הדרג הלוחם.
אם בליכוד או בציונות הדתית נשארה טיפת מצפון עדיף לא להגיע להסכמות, ולתת לחרדים להתמודד עם השלכות המצב הפלילי של עריקות
הסעיף הבא לוקח לקצה את ה"ללכת בלי ולהרגיש עם": "יתאפשר שירות אזרחי ביטחוני שייספר לעניין היעדים". פירוש: לא צריך להתגייס לצה"ל כדי לעמוד ביעדים. מספיק להתנדב בזק"א, במד"א, באיחוד הצלה – מה שממילא צעירים חרדים רבים עושים – והדבר ייחשב להם כשירות צבאי מלא. איך בדיוק זה עוזר למילואימניקים?
אגב, באחד הראיונות של הח"כים החרדים כבר שמעתי דרישה שלא להסתפק בהכרה בהתנדבות לעניין היעדים, אלא גם שהיא תוכר גם כשירות צבאי. מהלך כזה יהפוך את הפרצה למכונת ג'ובים גדולה, רעבתנית ובזבזנית: לא קשה לדמיין כיצד ראש עיר חרדית ידרוש תקני חובשים ושומרים לישיבות הגדולות הממוקמות ברחובות ההיקפיים של העיר. האברכים יישארו בכולל ויקבלו משכורת צבאית וימי מילואים, וחוץ ממשלם המיסים הישראלי כולם יהיו מרוצים.
הסעיף החשוב ביותר במסמך הוא סעיף המסמוס בזמן: "אי עמידה ביעדים לאורך זמן – יוגש הסדר חלופי תוך זמן שייקבע וימשיכו לחול סנקציות בתקופה זו". פירוש: אנו נבדוק מה קורה "לאורך זמן", כלומר בעוד שלוש, ארבע או חמש שנים, ואם נגלה שאף חרדי לא התגייס לא נחזור למצב הנוכחי שבו המלש"בים החרדים מוגדרים כעריקים בהיעדר חוק, אלא נכנס מחדש את הוועדה ונחשוב על ישראבלוף חדש.
אבדה הבושה
ובכן זה המצב, ממשלת נתניהו עובדת עלינו. אם למישהו בליכוד או בציונות הדתית נשארה טיפת מצפון, עדיף לא להגיע להסכמות, להישאר בלי חוק, ולתת לחרדים להתמודד עם השלכות המצב הפלילי של עריקות.
גם הבושה אבדה. "אם הוא חושב שהוא יכול להגיד לנו איך לעשות את זה הוא מוזמן להקים מפלגה", תקף שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את הממונה על התקציבים יוגב גרדוס, בעקבות חוות הדעת שפרסם גרדוס ביחס להצעת החוק הממשלתית. סמוטריץ' צודק שאת המדיניות צריכים לקבוע נבחרי הציבור, אבל מה עושים כשהממשלה מנציחה את העוול ומציעה ישראבלוף?
קראתי את המסמך של אגף התקציבים, ואין בו שורה אחת לא נכונה או לא מבוססת. המסמך מזכיר שעוד לפני המלחמה, התחזיות הכלכליות־דמוגרפיות היו עגומות: עד שנת 2065 צפויה החברה החרדית להיות 32% מכלל האוכלוסייה ו־50% מתלמידי כיתות א'. אם היקף ההשתתפות והתוצר שלה לא ישתנה דרמטית, התוצר יקרוס ב־13% וישראל תיאלץ להגדיל את הגירעון ב־500% או להעלות את המיסים הישירים ב־16%. המשמעות הרסנית: ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי, ואחוז לא קטן מהמגזר היצרני שלה ישקול ירידה מן הארץ. כפועל יוצא, חוק הגיוס שנוסח לפני המלחמה, העדיף באופן ברור את העלאת ההשתתפות בתעסוקה על פני הגדלת היקף הגיוס.
המלחמה טרפה את הקלפים, ולצד המשבר הכלכלי הציפה את הצורך האקוטי בהגדלה דרמטית של צבא היבשה. הנטל הכבד על משרתי המילואים פוגע אנושות במשרתים ובמשק, ובשנים הקרובות 300 אלף חיילי מילואים יידרשו לכ־60 ימי מילואים בשנה, בעלות של 30 מיליארד שקלים מהקופה הציבורית. המגף לוחץ גם על צוואר המילואימניקים וגם על צוואר תקציב המדינה, והדרך היחידה להקל את הנטל היא בהגדלה דרמטית של היקף משרתי החובה בצה"ל.
שיעור ההתייצבות של גברים יהודים לא־חרדים עומד על 85%, שיעור המוגדר כ"מיצוי כמעט מלא". המאגר היחיד שבעזרתו אפשר לחולל שינוי, הוא 60 אלף הצעירים החרדים בגיל הגיוס. גיוס של 2,000 צעירים חרדים לשירות חובה קרבי יפחית את נטל המילואים בכ־30 יום לכל משרת. זה הרבה.
איך עושים את זה? מסקנות אגף התקציבים אינן מפתיעות: "תמריצים כלכליים חיוביים לא צפויים להביא לשינוי התנהגות אפקטיבי בקרב אוכלוסייה זו. שימוש בתמריצים שליליים צפוי להיות אפקטיבי במידה מוגברת". הניתוח של אגף התקציבים תואם את המסרים של הרבנים הליטאיים שראיינתי במוסף שבת לפני כמה שבועות: בלי סנקציות כואבות, החרדים לא יגיעו לבקו"ם. החרדי הממוצע חי אומנם ברמת חיים נמוכה ולא שואף להתעשר, אולם חלק ניכר מההכנסה הצנועה שלו מתבסס על קצבאות והנחות. ביטולן או צמצומן עשוי לערער את כל המערכת ולגרום לו לשינוי התנהגותי.
באוצר מציעים לבטל את הקצבאות וההנחות: קצבת אברך, סבסוד מעונות היום והצהרונים, הנחות בביטוח הלאומי, סבסוד דיור ("מחיר למשתכן") והנחות בארנונה. לצד אלה מוצע להטיל סנקציות אישיות, כמו איסור יציאה מן הארץ ומניעת הוצאת רישיון נהיגה.
נקודות חשובות נוספות בדו"ח: אם ישראל זקוקה לגיוס עכשיו, היא חייבת להטיל את הסנקציות עכשיו. לא אחר כך. וגם: "החלת הסנקציות תותנה בפעילותו של הפרט בלבד, ולא בעמידה ביעדים קולקטיביים". הדו"ח קובע כי "גיל הפטור" הגבוה יוצר נזק כפול לחברה הישראלית. "ההתניה בין אי גיוס חרדים ובין אי השתתפותם בשוק העבודה יוצרת הפסד כפול", שכן הצעירים החרדים אינם משתתפים בנטל הביטחוני ולא בנטל הכלכלי. והמובן מאליו: גיוס למד"א או לזק"א לא יקל על הנטל של משרתי המילואים.
לסיכום, כותבים במשרד האוצר בנוגע להצעת החוק שמקדמים החרדים עם ישראל כ"ץ: "ניתוח התזכיר המוצע מלמד כי מימושו אינו צפוי להביא להגדלת היקף המתגייסים לצה"ל באופן משמעותי, ובהתאם לכך גם לא צפוי להביא להקלה בפגיעה הכלכלית הנובעת מהיקף גיוס המילואים הנרחב. הסדר גיוס אפקטיבי צריך להתבסס על חובת גיוס אישית, סנקציות כלכליות על הפרט, שירות בעל תועלת בטחונית וניתוק בין חובת הגיוס לבין מגבלות על כניסה לשוק העבודה".
כאמור, סמוטריץ' כעס מאוד על הממונה על התקציבים שבא "ללמד אותנו איך לעשות את זה". כשאין טיעונים ענייניים, הכי קל לתקוף את השליח.
