לא פשוט בימינו להיות כורדי. ואכן, העשור האחרון בחייו של אברהים חליל באראן, המייסד והיו"ר של "המפלגה הכורדיסטנית" הטורקית (PAKURD), היה סוער במיוחד. עשור של מחאה, מאבק, כלא וגלות. המהפך בסוריה, הוא יודע, אינו מבשר טובות. וכמו תמיד, הוא מתגייס למאבק.
באראן, משורר, סופר ואיכר – כך הוא מגדיר את עצמו בקצרה ברשת – יכול היה לבחור בחיים של נוחות. הוא בוגר אוניברסיטת בילקנט היוקרתית באנקרה. אוניברסיטה פרטית שקמה במטרה להיות מרכז של מצוינות והצמיחה שורה ארוכה של פוליטיקאים ואמנים המככבים בצמרת האליטה הטורקית. רשימת הבוגרים שלה כוללת בין השאר את שר החוץ הטורקי הקאן פידאן, שכיהן לפני כן כראש הביון הטורקי; ואת אלפארסלן ביירקטאר, שר האנרגיה הטורקי, בן למשפחת יצרני הרחפנים בשם זה, שהקפיצו את מעמדה של התעשייה הביטחונית הטורקית. באורח מפתיע, מופיע לצידם גם שמו של איברהים חליל באראן. אבל בניגוד לפידאן ולביירקטאר, הנמנים עם האנשים המקורבים ביותר לנשיא טורקיה ארדואן, את באראן לקחו החיים למסלול של מאבק חסר פשרות בממסד הטורקי, למען זכויות המיעוט הכורדי.
הכרתי אותו לפני קצת יותר מעשור, בסבב הראשון של מלחמת האזרחים בסוריה. אלה היו ימי הקרב על כובאני, עיר ספר כורדית השוכנת על הגבול שבין טורקיה לסוריה. הכורדים נלחמו אז מול גלי המורדים האסלאמיסטים, ששטפו את כובאני והטילו עליה מצור. אלפים ניסו למצוא מחסה מצידו הטורקי של הגבול, אך לשווא. פעם אחר פעם הדפו הטורקים את הפליטים הכורדים חזרה.
הטרגדיה של כובאני היא נקודת ציון בהיסטוריה של הסבל הכורדי, אבל גם מקור לתקווה. למרות המחיר הכבד, כובאני שרדה. ובשנים האחרונות, בסיוע אמריקני מסיבי, צמחה בסוריה אוטונומיה כורדית משגשגת, המיישמת עקרונות של דמוקרטיה ושוויון. המהפך בסוריה מעמיד את כל ההישגים הללו בסכנה מוחשית. אם יש דבר אחד שארדואן רוצה בכל מאודו, הוא למחוק את הנוכחות הכורדית על גבול טורקיה, לדחוק את יושביה עמוק לתוך סוריה ולהקים בינו ובינם אזור חיץ רחב.
במבט ראשון קשה לנחש את מידת העוצמה המסתתרת מאחורי תווי פניו העדינים של באראן. אך בלעדיה אי אפשר להתחיל לתאר את הנחישות הדרושה כדי להתמודד עם האתגר שמציבה כעת טורקיה, בניסיון לפרק את האוטונומיה הכורדית.
את PAKURD הקים באראן במאי 2014. עקרונותיה של המפלגה כוללים קידום לאומיות כורדית, חברה אזרחית ואי־אלימות. העקרונות הללו לא הרשימו את השלטונות הטורקיים כאשר הם עצרו את באראן בחורף 2017. הוא הואשם בסדרה של סעיפים ובהם "הפצת תעמולה עבור ארגון טרור", ו"העלבת הנשיא" בנאומיו וברשתות החברתיות.
במהלך מעצרו עבר באראן עינויים קשים על ידי המשטרה הטורקית. אולם בעקבות תלונה שהגיש עורך דינו, ההאשמות נגדו בוטלו והוא שוחרר ממעצר. בריאיון שנתן עם שחרורו לרדיו "דויטשה וולה" הגרמני אמר באראן: "אני ראש מפלגה, במהלך ימי המעצר עברתי עינויים קשים, עשר מצלעותיי נשברו ממכות. לא יכולתי לקום לצעוד. ביקשתי מהשופט שייקחו אותי לבית החולים, אך הבקשה נדחתה ובמקום זה נשלחתי לכלא. הפעם הראשונה שראיתי רופא הייתה אחרי 35 יום במעצר".
באראן האשים אז את המחלקה למאבק בטרור של משטרת סנליאורפה, שבה היה עצור, בהשפלת עצירים שיטתית באמצעות חיפוש על גופם בעירום ואונס באלה. "נאלצתי לחזות באונס יחד עם עצירים אחרים", סיפר. האשמות אלו קיבלו חיזוק כאשר ב־2020 הוגשו בטורקיה עשרות עדויות ברוח זו של סופרים ידועים, פוליטיקאים, ונשים ששאבו עידוד להיחשף מתנועת "מי טו".
עם שחרורו ממעצר פנה באראן בעיקשות אופיינית לבית המשפט החוקתי הטורקי. השופטים פסקו לבאראן פיצויים בסך 2,790 דולר בעקבות העינויים שעבר, אך באותה נשימה הותירו את ההאשמות נגדו על כנן. במקביל הוגשו נגד באראן שמונה אישומים נוספים, ומשפחתו קיבלה איומים בעקבות פנייתו לבית המשפט החוקתי. ב־2021 הוטל על באראן עונש מאסר של שלוש שנים וחצי, בעקבות שורה של מאמרים, פוסטים וציוצים שפרסם, שהוגדרו על ידי בית המשפט כ"הסתה כנגד האומה הטורקית, הרפובליקה של טורקיה ומוסדותיה". המשפט התנהל מבלי שבאראן ידע כלל על קיומו. ב־2022 הוא למד לראשונה על פסק הדין, ומאז לא שב עוד לטורקיה. משפחתו נותרה מאחור. חלק מהזמן הוא בילה בגלות בארביל, בירת כורדיסטן העיראקית. היום הוא מתגורר בהולנד, שהעניקה לו מקלט מדיני.
"קח אותנו לירושלים"
בשבועיים האחרונים, בעקבות ההתפתחויות בסוריה, ניהלנו שיח מתמשך על שאיפותיו של ארדואן, עתידה של סוריה והקשר ההיסטורי בין ישראל לכורדים. הוא רואה כבר שבוע רביעי כיצד הכוחות הכורדים בצפון סוריה, המגובים בתמיכה אמריקנית, מנהלים מאבק עיקש מול קבוצות המורדים המגובים על ידי טורקיה. האינטרס האמריקני העכשווי הוא למנוע קריסה של הכוחות הכורדים, העלולה להביא לכך שאלפי אנשי דאעש ובני משפחותיהם, המוחזקים במחנות תחת שמירת הכורדים, יפרצו את כלאם וישטפו את האזור בגל של טרור אסלאמיסטי.
באראן: "נכון לעכשיו טורקיה כובשת אדמות כורדיות בצפון סוריה, אך קיים חשש ששאיפותיה עשויות להגיע גם לירושלים ולתל־אביב. יש חשיבות קריטית להקמת קו הגנה כורדי נגד ההתקדמות האזורית של טורקיה"
השבוע התרכזו קרבות השליטה בסכר תשרין, השולט על אספקת החשמל האזורית. במקביל מתנהלים קרבות נגד מיליציות מורדים המגובים על ידי חיל האוויר הטורקי, ששבו להפציץ את כובאני. בשבועות האחרונים מרכזת טורקיה כוחות גדולים סמוך לכובאני, ובכל רגע קיימת אפשרות של פלישה קרקעית טורקית, שנועדה לפרק את סיפור ההצלחה של האוטונומיה הכורדית בסוריה. אם הפלישה הזו תצא לפועל, היא תתרחש כנראה במרווח הזמן שנותר עד 20 בינואר, אז יושבע הנשיא טראמפ לכהונה שנייה.
כיצד ינהג טראמפ? זהו סימן שאלה גדול. אבל דבר אחד ברור: טראמפ מעדיף תמיד את המחנה המנצח. לפני שבועיים, במהלך מסיבת עיתונאים, החמיא טראמפ לארדואן והגדיר אותו "חכם מאוד". בהתייחסו להפיכה בסוריה אמר טראמפ כי "טורקיה היא שעומדת מאחורי כל זה. הוא (ארדואן) חכם מאוד. הם בטורקיה רצו את זה אלפי שנים, והוא השיג את זה. האנשים שנכנסו לסוריה נשלטים על ידי טורקיה, וזה בסדר", הבהיר הנשיא הנבחר, והדגיש כי טורקיה עתידה להיות שחקנית מפתח בגיבוש עתידה של סוריה.
"כן", אומר אברהים חליל באראן, "ארדואן, שרואה בעיני רוחו אימפריה ניאו־עות'מאנית, מבקש לשלוט במזרח התיכון ולחסל גורמים שהוא תופס כמכשול בדרך למימוש שאיפתו וחיזוק כוחו האישי, בהם כורדים ולא־מוסלמים"
ואכן, עם ההצלחה, ארדואן כבר לא נמנע מלחשוף את כוונותיו. כך למשל שמענו אותו לפתע מתייחס לחלב ולדמשק כאל "ולאיאט", כלומר מחוזות שטורקיה שלטה בהם עד לפני מאה שנה. באראן אינו מופתע. "רטוריקה דומה מושמעת לעיתים קרובות לא רק על ידי ארדואן אלא גם על ידי מפלגות הימין הקיצוני החברות בממשלתו. עבורם, חזרה לגבולות העות'מאניים היא מטרה בסיסית שהיא רק עניין של זמן. יתרה מכך, החזון האידאולוגי הזה אינו מוגבל למזרח התיכון; הוא משתרע על אזור עצום, המגיע עד לגבולות סין". באראן מכוון למיעוט האויגורי הגדול בסין, היושב במחוז שינג'יאנג, והטורקים רואים בו את קבוצת המקור האתני הטורקי.
אי אפשר היה להתעלם השבוע גם מנאומו של ארדואן מול קהל משולהב שקרא "קח אותנו לירושלים". כמו דמשק וחלב, גם ירושלים היא חלק מהאימפריה העות'מאנית האבודה. תשובתו של ארדואן לקהל אומרת הרבה: ״אנשים צעירים, המפתח להצלחה הוא הסבלנות״, הכריז הנשיא הטורקי. גם במקרה הזה באראן לא מופתע. "הסנטימנט השורר בטורקיה ממסגר לא פעם את ישראל כמטרה, בשל היותה 'הארץ המובטחת'. עם זאת, חשוב להכיר בכך שחוגים אידאולוגיים אלו אינם מהססים לתאר במפותיהם חצי עולם בגבולות טורקיה. גם אם הקהילה הבינלאומית והמעצמות העולמיות יכולות לעכב את החתירה של טורקיה למטרות אימפריאליות כאלה, טורקיה אינה צפויה לנטוש את השאיפות ארוכות הטווח הללו. ממשלת טורקיה תופסת את כל מדינות המזרח התיכון כמחוזותיה הפוטנציאליים, ונראה שהיא לגמרי מתכוונת לנקוט צעדים אסטרטגיים בהתאם לחזון זה. בדיונים על יציבות אזורית ושלום, צריך לשקול היטב את המציאות הזו".
בעקבות הלני המלכה
את השינוי שהביא לזינוק במעמדה של טורקיה, מנתח באראן בראייה רוחבית המתבוננת גם על הסכנה הכרוכה למדינת ישראל. "פעולותיה של ישראל מאז 7 באוקטובר נגד חמאס וחיזבאללה, יצרו תגובת שרשרת שהביאה להיחלשות השפעתה האזורית של איראן ולנסיגתה האסטרטגית, ולקריסת משטר אסד בסוריה. טורקיה נכנסה לוואקום שהותירה איראן. מבחינה היסטורית ניתן להבחין בדינמיקה דומה בין האימפריה העות'מאנית ובין האימפריה הספווית ששלטה באיראן במאות ה־16 וה־17; כאשר אחת נחלשה, השנייה עברה למלא את החלל שנוצר".
כניסתה של טורקיה לפרצה שהותירה איראן מהווה איום גדול על ישראל, מתריע באראן. לדבריו, "באמצעות השימוש בכוחות פרוקסי ג'יהאדיסטיים, טורקיה קרובה יותר מתמיד להשגת שאיפותיה האימפריאליות, הכוללות איום על קיומה של ישראל וחתירה לכיבוש מחדש של האזור, באופן המזכיר את התקופה העות'מאנית. יתרה מכך, טורקיה ממסגרת את הפעולות הללו בתוך נרטיב היסטורי חוקי. מבחינתה, לאחר שנסוגה מהאזור לפני מאה שנה, היא מבקשת כעת לשחזר את השליטה באותם שטחים. והנשיא ארדואן, המגלם חזון אימפריאליסטי אסלאמיסטי קלאסי, מתכוון למקם את עצמו כסולטן וח'ליף כאחד. נכון לעכשיו טורקיה כובשת אדמות כורדיות בצפון סוריה, אך קיים חשש לגיטימי ששאיפותיה עשויות להגיע גם לירושלים ולתל־אביב. מסיבה זו יש חשיבות קריטית להקמת קו הגנה כורדי נגד ההתקדמות האזורית של טורקיה. אסור להתעלם מתפקידם של הכורדים ככוח מייצב בקידום השלום והיציבות באזור".
בנקודה הזו מרחיב באראן על הקשר ההיסטורי בין העם הכורדי והעם היהודי. "כורדים ויהודים הפגינו סולידריות הדדית לאורך ההיסטוריה", הוא מציין. "החיבור בין העמים החל עוד בימי שיבת גלות בבל". באראן מייחס להלני המלכה שורשים כורדיים. מוצאה של הלני, שעל פי מקורות היסטוריים ויהודיים הייתה גיורת שנודעה בחוכמתה, צדקתה ותרומותיה לבית המקדש, הוא מפרובינציית אדיאבנה שעל גדת החידקל, שהייתה ממלכה וסאלית של האימפריה הפרתית. בקיצור כורדית.
אבל החלק הממוסמך והמרתק בסיפור הזה, ממשיך באראן, הוא "שיתוף הפעולה בין דיפלומטים כורדים לעמיתיהם היהודים, כאשר ליהודים לא הייתה עדיין מדינה משלהם, ודיפלומטים כורדים שיתפו עימם פעולה כדי לתמוך בהקמת מדינה יהודית וכורדית כאחד". באראן מתכוון לפרשה היסטורית מרתקת של שיתוף פעולה חשאי בין איש הסוכנות היהודית מוריס פישר, לימים שגרירה הראשון של ישראל בצרפת, ובין קומראן באדר חאן, מנהיג, דיפלומט, סופר ועיתונאי כורדי, שהפעיל תחנת רדיו בביירות. פישר, ששירת כקצין מודיעין של צבא צרפת החופשית בלבנון ובסוריה, שימש כאיש קשר להנהגת היישוב היהודי. השניים נפגשו בביירות במהלך שנות השלושים ונוצר ביניהם קשר אמיץ. לדברי באראן, "באפריל 1945 פעלו פישר ובאדר חאן יחד עם חיים ויצמן, לימים נשיא מדינת ישראל, בשולי ועידת האו"ם בסן־פרנציסקו, כדי להגיש תזכיר לאומות המאוחדות התומך בהקמת מדינה יהודית ומדינה כורדית".
באראן מקווה לחדש את שיתוף הפעולה ולייצר מהלכים מול האתגרים העכשוויים שמציבה טורקיה, ברוח התחכום הפוליטי והעומק הגיאו־אסטרטגי שהפגינו האבות המייסדים של מדינת ישראל ושותפיהם הכורדים.
