מיעקב ועד פרעה: במעמקי המצוקה טמונים זרעי הישועה

קל לזהות צמיחה בשנים יפות, קשה יותר לזהות צמיחה בשנים קשות.

פרשת מקץ כתובה בתורה כפרשייה אחת רצופה, ללא הפסקה ורווח, אך עלילתה רוויה בשינויים ומתח, וניתן להבחין בה בתנודות ובחלקים השונים של הסיפור. הפרשה נפתחת בתיאור חלומותיו של פרעה ופתרונם על ידי יוסף, כרקע לשנות השובע ושנות הרעב במצרים. באופן פשוט נראה כי הן הפרות והן השיבולים שבחלום מסמלות את השפע הכלכלי של מצרים – בתבואה ובבשר. ייתכן כי גם המספר שבע, המסמל שלמות, מצטרף לאותה סימבוליות של שפע.

בשבע שנות השֹבע הופך יוסף להיות האיש החשוב במצרים:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

התיאור, המהדהד לאחר מכן גם בתיאור מינויו של מרדכי במגילת אסתר, מציג את המהפך הדרמטי שעבר יוסף במהלך שנות השובע – מאסיר בבור למשנה למלך, הצובר עוצמה גוברת והולכת. אלא שכפי שצפה יוסף בפתרון החלום, ברגע אחד מתהפכת התמונה ומתחילות שנות הרעב.

רגע המפנה

לאחר שבע שנים של שגשוג וצמיחה מגיע השינוי. כביכול ממש ברגע אחד השנים הטובות כלות, ומתחילות שנות הרעב. הפסוקים מדגישים את עוצמתו של הרעב על ידי חזרה מרובה עליו. לא פחות משש פעמים מוזכר הרעב בפסוקים:

וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם… וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.

מעבר לתיאור התרחבותו של הרעב והתעצמותו, אנו חשים כקוראים גם את המצוקה ההולכת וגוברת. המשבר הולך ומחריף, והמצוקה מגיעה גם אל משפחתו של יעקב בכנען. מיד לאחר תיאור המצוקה שבמצרים פונים הכתובים לתאר את המתרחש בביתו של יעקב בארץ כנען, כאשר הפעם המילה "שבר" חוזרת ומהדהדת:

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם… וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם… וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

אוזן רגישה שומעת את כפל הפנים של המילה "שבר". ניתן לשמוע את המשבר כמו גם את השפע, את הקושי ויחד עמו את התקווה. ואמנם, המדרש דורש את ריבוי המשמעויות של המילה הזו:

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱ־לֹהָיו…

כי יש שבר – זה הרעב; כי יש סבר – זה השובע.

כי יש שבר – "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה"; כי יש סבר – "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט".

כי יש שבר – "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ"; כי יש סבר – "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".

המדרש מתבונן בשבר ורואה בו תיקון וצמיחה. ואכן, הרעב אינו מערער את מעמדו של יוסף. להפך, "הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ".

מצוקת האחים בכנען ושליחתם אל יוסף מובילה לכאורה למשבר נוסף – החשד באחים כמרגלים והכנסתם למשמר. אך גם ברגע השפל הזה מגיעה התפנית בעלילה, ומתברר שבתוך השבר טמון גם הפתח לתיקון, עם הכרת האחים בחטאם:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

מכאן והלאה הולך קו העלילה ונפתח, עד למפגש המחודש בין יוסף ליעקב. המשבר טומן בתוכו הזדמנויות חדשות.

בין שני חלומות

אם נשוב לחלומותיו המפורטים של פרעה, ייתכן שקו המחשבה שהוצג כאן עשוי לחדד את המבט גם ביחס להבדלים הדקים שבין החלומות השונים. החלומות אומנם קרובים מאוד בסגנונם ובלשונם, כדברי יוסף "חלום אחד הוא", ועדיין יש ביניהם הבדלים הדורשים הסבר. כאשר פרעה מתאר את חלום הפרות, הוא מוסיף את התרשמותו מן החלום: לאחר שהפרות הרזות בלעו את הפרות הבריאות, לא חל בהן שום שינוי:

וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ.

לעומת זאת, בתיאור חלום השיבולים פרעה אינו מזכיר את הרושם הזה, ואינו מדגיש את העובדה שמראה השיבולים נשאר רע. ייתכן שיש כאן שתי אפשרויות להתבונן בשנות הרעב, שתי אפשרויות לעמוד מול שבר: הקושי עלול להיות קשה כל כך עד כדי שהשפע ייבלע בו וייעלם בלי להשאיר זכר, אך מצד שני ישנה אפשרות אחרת: הקושי עשוי להכיל בתוכו אפשרות לצמיחה מחודשת. השיבולים הטובות שבתוך השיבולים הרעות יכולות להתפרש כגרעין הטוב הטמון בתוך הקושי, כאפשרות הצמיחה הטמונה באתגר, כסבר והתקווה שבתוך השבר.

הרבנית בת־שבע סמט (מרצבך) היא רמי"ת בבית המדרש לנשים במגדל עז ומלמדת במת"ן ירושלים