ביום שני בלילה נשמעה אזעקה בעיר ערד, בעקבות יירוט טיל שירו החות'ים. ד"ר אמיר כהנוביץ ורעייתו עדנה מיהרו להתפנות למקלט הסמוך לדירתם החדשה בעיר, ופגשו שם לראשונה את שכניהם, המשתייכים לחסידות גור. כבר כמעט חודש שבני הזוג כהנוביץ, תושבי כרמי־יוסף, מתגוררים במהלך השבוע בערד. הם עושים זאת במסגרת מיזם "אנו בנו" – שנת שירות בגיל השלישי. מדובר בקבוצה של 18 איש, שישה זוגות ושישה יחידים, שהגיעה לערד בתחילת דצמבר להתנדבות של שנה במסגרות חינוך ורווחה. חברי הקבוצה מתחייבים לחיות בקהילה המקומית לפחות ארבעה ימים בשבוע, ולהתנדב בה בהיקף של לפחות 20 שעות שבועיות. הרשות המקומית מספקת להם בתמורה דירות מרוהטות בעיר.
ביום שלישי בבוקר פגשתי את אמיר כהנוביץ במקום ההתנדבות החדש שלו – מרכז דרור, מפעל מוגן באזור התעשייה של ערד. במפעל מועסקים עשרות עובדים בעלי צרכים מיוחדים, באריזה של מוצרי קוסמטיקה. כהנוביץ יושב עם העובדים ומשוחח איתם, מעניק להם מעטפת רגשית שצוות המפעל הקבוע לא תמיד פנוי להעניק. בימות השבוע האחרים הוא מתנדב עם תלמידים בבתי ספר בעיר ועם סטודנטים, ומסייע להם בתחומי מחשבים, רובוטיקה ומדעים, שהוא עסק בהם בעבר כאיש הייטק וכאיש חינוך. אשתו עדנה מתנדבת בליווי אישי של ילד על הרצף האוטיסטי המשולב בבית ספר ממלכתי בעיר. הם נמצאים בערד בימים ראשון עד רביעי, ובסוף השבוע שבים לביתם בכרמי־יוסף ונהנים מביקורי הנכדים. כהנוביץ (67) יצא לפנסיה לפני כמה חודשים. אשתו עדנה עדיין עובדת במשרה חלקית בחברת רחפנים, אבל עושה זאת מדירתה החדשה בערד.
"אנחנו מאוד נהנים בינתיים, כי אנחנו רואים תוצאות", משתף כהנוביץ. "היום למשל דיברתי עם בחור צרפתי ובחור בדואי שעובדים כאן במפעל, ואתה רואה שהם רוצים לדבר. תמיד היה לנו חלום שכשנגיע לפנסיה נתנדב במצפה־רמון, ואז קראנו בעיתון על המיזם. אני עושה כאן מה שטוב לי ונהנה מהנתינה. אם הייתי רוצה להישאר לשבת בבית ולהסתפק בביקורי הנכדים, הייתי עושה זאת". כדי להתקבל למיזם עברו בני הזוג כהנוביץ ראיון התאמה. "מה שאהבתי בריאיון היה שנשאלנו מה תחום ההתנדבות שיגרום לנו לסיפוק. זה יפה שלא ביקשו שנתנדב דווקא בתחום ההתמחות שלנו".
מהמפעל המוגן נסעתי לבית הספר הממ"ד טללים בערד, שם פגשתי את הרב מאיר רוזנצוויג במהלך הפסקה, לאחר שסיים שיעור פרטני על חנוכה עם שלושה תלמידים שעלו מאתיופיה לפני שנתיים. לפני שנה וחצי יצא הרב רוזנצוויג לפנסיה, לאחר 32 שנות חינוך בחטיבת הביניים של ישיבת הדרום ברחובות. עכשיו הוא מסייע למחנך כיתות ז'־ח' בבית הספר המקומי. "אמרתי לו 'אני החייל שלך'. אני לא מתערב לו בהוראה, רק מסייע בליווי פרטני לתלמידים המתקשים. זה לא רק סיוע לימודי, אלא יותר מהכול הארת פנים. אני מאוד אוהב את העשייה הזאת. היא מחיה אותי".
איילה, אשתו של הרב מאיר, יצאה לפנסיה לאחר שלושים שנות הוראת מתמטיקה באולפנת בהר"ן, וכעת היא מתנדבת בסיוע פרטני לתלמידות באולפנת ערד. "איילה ראתה ברשת מודעה על המיזם ואמרה לי: מאיר, זה תפור עלינו". בני הזוג רוזנצוויג קיבלו דירה בסמוך למרכז המסחרי של העיר, והם מתגוררים בה בימים שני עד חמישי. בסוף השבוע הם שבים לביתם ברחובות. הרב רוזנצוויג מספר על קבלת פנים חמה בעיר. "כשהגעתי למחלקת רווחה בעירייה כדי להוציא אישור שאני יכול להתנדב בבית הספר, המאבטחת שם התרגשה מאוד שאלמד את הבן שלה. יש פה ברחוב המון שקט ורוגע, שאין במרכז הארץ".
היזם, יצחק אשחר: "מי שמצוי בקבוצת הגיל הזאת יודע שיש לנו את הזמן, התבונה וניסיון החיים, ואין סיבה לא לקחת את כל האוצר הזה ולהחזיר אותו לחברה"
קבוצת הפנסיונרים המתנדבים בערד מגוונת בזהותה. מדי שבוע הם מקיימים מפגש, והרב רוזנצוויג מספר שלמפגש הזה יש ערך כשלעצמו. "לא תיארתי עד כמה המפגש הזה יהיה משמעותי. אחד החילונים בקבוצה אמר לנו שזה המפגש הראשוני שלו עם הציבור הסרוג". לבני הזוג רוזנצוויג חמש בנות נשואות, המתגוררות במקומות שונים בארץ. "קיבלנו מהם את ברכת הדרך, הם מצדיעים לנו וגאים בנו".
בין הגיל השלישי לרביעי
מאחורי "אנו בנו" עומד יצחק אשחר, יזם חברתי־חינוכי מהישוב הושעיה בגליל. "התפיסה הכללית היא איך למצות את הפוטנציאל של בני הגיל השלישי לטובת החברה", הוא הסביר לי בעבר, כשהוציא לדרך את המיזם. "מדי שנה יוצאים ממערך העבודה 85 אלף איש. החברה הישראלית רואה את הגיל הזה כנטל ולא כנכס, אבל מי שמצוי בקבוצת הגיל הזאת יודע שיש לנו את הזמן, התבונה וניסיון החיים, ואין סיבה לא לקחת את כל האוצר הזה ולהחזיר אותו לחברה". לדבריו, בשנתיים הראשונות לאחר שאנשים יוצאים לפנסיה הם בעיקר עסוקים בעצמם, אבל עד מהרה הם ממצים את העיסוק הזה, וזה הזמן הטוב ביותר לגייס אותם לעשייה. הוא קורא גם לשינוי תודעתי בחברה בנוגע למושג הגיל השלישי, ולהפרדה בינו ובין הגיל הרביעי, המבוגר יותר. הגיל השלישי אינו כרונולוגי אלא תפקודי, הוא אומר, ועשוי להימשך עד גיל 80 ואף מעבר.
גרעין המתנדבים בערד הוא הגרעין הראשון של "אנו בנו", ובעוד כחודש אמורים לעלות גרעינים נוספים של בני הגיל השלישי להתנדבות בערי הצפון קריית־שמונה, שלומי, עכו ובית־שאן. אשחר עצמו אמור להצטרף לגרעין המתנדבים בקריית־שמונה.
את הבאת הגרעין לערד הוביל אלכס גליקסברג, מנהל המחוז הדרומי של "אנו בנו". גליקסברג עצמו הִדרים בשנים האחרונות, כשעבר עם רעייתו בלהה לירוחם לאחר עשרות שנים של ניהול ופיקוח בתחום החינוך; בין השאר הוא כיהן כמפקח מחוז ירושלים בחמ"ד. חצי שנה בלבד חלפה מאז שגליקסברג התייצב בלשכתו של ראש עיריית ערד יאיר מעיין עם הרעיון, ועד שהגמלאים החלו את שנת השירות שלהם בעיר, בראשית דצמבר.
בימים אלו פועל גליקסברג להבאת גרעינים נוספים של "אנו בנו" לעיירות אחרות בנגב, ונמצא במגעים עם העיריות של דימונה, ירוחם ומצפה־רמון. ראש עיריית ערד יאיר מעיין מנמק את הירתמותו המהירה להפעלת המיזם, בתפיסתו שניסיון רב שנים עשוי לסייע ולתרום משמעותית לעיר ולמוסדות החינוך והרווחה שלה. "אנחנו מודים למתנדבים שהחליטו לעצור את חייהם, ולהתנדב שוב למען עם ישראל".
