אני מתנגד בכל נפשי להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. אולי אני לא מייצג את רוב הציבור, אולי יגידו מיד שההתנגדות נובעת מהרצון להציל את ביבי, ומיד תישאל השאלה "אז מה הפתרון שלך?". אין לי איזו ועדת קסם שתהיה מקובלת על כולם. אבל אני יודע דבר אחד: אני לא מוכן ש־7 באוקטובר ייחקר בידי ועדת חקירה ממלכתית.
אני לא מתכוון להתווכח עם הורה שכול, קרובי חטופים או תושב עוטף עזה שחווה את האימה בעודו לכוד בארון כשהרשע פוסע בחדר. בעיניי יש להם זכות קדושה לדרוש כל דבר ובכל צורה. מעולם לא כתבתי נגד משפחת חטופים, ולא משנה כמה קשים היו הדברים שנאמרו. אייל אשל, אביה של התצפיתנית סמל רוני אשל שנרצחה בנחל־עוז, מקפיד להגיב לי במילים קשות על לא מעט ציוצים ולדרוש ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק איך הגענו לתופת שבתו נספתה בה. זאת זכותו המלאה ולעולם לא אענה לו. להפך, לפעמים אני גם משתף את התגובות. זה לא ויכוח איתם. זה ויכוח על זכותם של חלקים בחברה הישראלית לשנות קונספציה גם בכל הנוגע למיהו המבוגר האחראי בממלכה הזאת.
אז למה אני לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית? כי להצלחה יש מחיר. מחנה השמאל התנגד לרפורמה המשפטית בכל תוקף, וחלקים בו עשו דברים נוראיים: חסימה בלתי פוסקת של כבישים, מתקפות אלימות על ארגונים כמו קהלת ועל חברי כנסת שחטפו מקלות ומגאפונים לראש, איומים בהוצאת כסף מהארץ ובעזיבת ההייטק, שביתות רופאים, ובראש ובראשונה עידוד מטורף של סרבנות פוליטית. את כל אלה הם עשו כדי להגן על המערכת שמייצגת אותם, בעיניהם, הרבה יותר מנציגיהם הפוליטים. השמאל ניצח ניצחון ענק במחאה הזאת, אבל כאמור, להצלחה יש מחיר.

והמחיר פשוט. מבחינתי, עד שלא ייעשה שינוי מהותי באופיה, בהרכבה ובגיוונה הרעיוני של מערכת המשפט, היא לא מייצגת אותי. היא מפלגה שלא בחרתי, קבוצה שאני לא אוהד, להקה שאני לא סובל את שיריה. פירקתם לנו את הצורה במשחק של הרפורמה, ואין סיבה שאסכים לכך שקפטן הקבוצה שלכם יחליט מי יבדוק את האסון הגדול שקרה גם לקבוצה שלי.
משיחיות הדמיון
אני לא מוכן שוועדה כזאת תונהג בידי אסתר חיות, שרגע אחרי שיריב לוין הכריז על הרפורמה נאמה נאום חסר תקדים והזניקה את הטירוף בנאום פוליטי שלא משתמע לשני מחנות. אני גם לא מוכן שיעמוד בראשה חנן מלצר, שהשבוע פחות או יותר איים שח"כים שמציעים הצעות חוק שעלולות להיחשב לבלתי דמוקרטיות (נחשו מי יקבע) עלולים בבוא היום להיפסל מלהתמודד לכנסת. מצטער, הובסתי בקרב, אבל אני ממש לא מתכוון לתת לכם לחקור את המלחמה.
אני בכלל לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. תנו לי ועדת חקירה בלתי ממלכתית. אתם יודעים למה? כי כשאני חושב על האנשים הממלכתיים שהסבירו לנו במשך עשורים שאי אפשר לטפל בטרור בכוח, ושחייבים להתפשר, ושאם לעזתים יהיה טוב ואם נכניס פועלים משם ואם נבין שכולנו בני אדם, ואין טוב ורע ואימג'ן אול דה פיפול, אז יהיה פה טוב – כשאני חושב על האנשים האלה, אני מתגעגע לקצת חוסר ממלכתיות.
תמנו לוועדה אנשים שצרחו ב־2005 שעזה תתפוצץ עלינו. תמנו כותבי טורים משוגעים שדרשו לכבוש את עזה וכל הממלכתיים לא ירקו לכיוון שלהם. תמנו את כל נבחרי הציבור המטורללים סטייל אורית סטרוק שאמרה שזה יעלה בדם אבל נצטרך מתישהו לכבוש בחזרה את עזה. בגלל חוסר הממלכתיות שלה היא הפכה לדמות של מתנחלת משוגעת ויורקת בארץ נהדרת. לממלכתיות המזויפת יש חלק גדול במה שקרה כאן, כי בשם הממלכתיות כיבו פה כל מי שהעז להזהיר, ומיד קראו לו פשיסט, משוגע ומשיחי.
לוחמי הקונספציה
אני לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית כי אני יודע שאם היינו יוצאים לאותה המלחמה בדיוק לפני 15 שנה, עשור או אפילו שנתיים. הייתה קמה מיד אחריה ועדת חקירה שתבחן איך הקרבנו כל כך הרבה חיילים ואזרחים כדי לכבוש את עזה. אנשי תקשורת שהיום צורחים שצריך ועדת חקירה ממלכתית היו סורקים במסרקות ברזל כל ממשלה שהייתה יוצאת למלחמה כזאת בלי המחיר שילמנו ביום שהיא פרצה. באורח פלא אלה לרוב אותם הצווחנים הממלכתיים שהסבירו לנו במשך שנים שאם לפלסטינים יהיה טוב, גם לנו יהיה.
אני לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית, כי אם היינו רציניים הדרישה הייתה להקים ועדת חקירה שתבדוק איך עוד לא עשינו לטול־כרם את מה שעשינו לחאן־יונס. ואם לא ועדת חקירה, לפחות היינו חיים באקלים תקשורתי שדוחף את הצבא להמשיך את מה שהוא עושה בעזה גם ביהודה ושומרון, ולא שומעים כל היום מכל עבר שצריך לעצור את המלחמה ושאין דבר כזה ניצחון.

אני לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית, כי במשך שנה של מלחמה אני שומע שהרצי הלוי הוא רמטכ"ל מדהים ושיואב גלנט היה שר ביטחון אדיר ושלראש השב"כ רונן בר אסור חלילה להתפטר כי אז "השב"כ ייפול". אגב, אם אתם מפחדים ש"השב"כ ייפול", זה לא קצת רומז שאתם מאמינים שכיום הוא עדיין שלכם? לא משנה, אחזור לנושא: אני לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית כי מדינה שרוצה לחקור קונספציה לא נוקמת בנגד מסכן שעשה טעות בירוקרטית תהליכית אבל עכשיו היא דורסת אותו כדי שארי רוזנפלד אחר לא יעז חלילה בעתיד לנסות להילחם בקונספציה.
אני לא מוכן לוועדת חקירה ממלכתית כי הממלכתיות לא גרה כאן יותר, היא מתה. זאת מילה נטולת משמעות במצב שאנו חיים בו. כמו שהקרע בעם קיים רק כשהימין בשלטון, כך המילה "ממלכתית" חשובה רק כשהממלכתיות היא היריב הפוליטי של בחירת הציבור. קראתי את התחקירים שהחל צה"ל לפרסם לאחרונה, והם מלאים בממלכתיות מאוסה ומעושה, הררי מילים מסוגננות על דם ואש ותמרות עשן.
אז שמרו את הוועדות הממלכתיות שלכם לרגע שבו תזכו באמון הציבור. עד אז, אני אשמור את התקווה שלי לקצת חוסר ממלכתיות. חנוכה לא ממלכתי ושמח לכולם.