נַגָּד שְׁמוֹ

נַגָּד שְׁמוֹ

 

נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ.
וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף.
וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב.
וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף. 

(שירו של הִלל. אבות א, יג)

 

נַגָּד שְׁמוֹ.

אָבַד שְׁמוֹ.

חָדְשַׁיִם כִּמְעַט הָעֳלַם.

הָיָה רַק אָלֶ"ף.

מִלְּכַתְּחִלָּה – חַיָּב.

הִשְׁתַּמְּשׁוּ וְתָקְעוּ בּוֹ חַלָּף. 

 

כְּמוֹ בִּנְיָמִין סִימָן-טוֹב,

כְּמוֹ זוֹ שֶׁיָּדְעָה עַל תָּכְנִית הַקּוֹמַנְדּוֹ,

וְעַל תָּכְנִיּוֹת הַמִּנְהָרָה –

הוּא הִתְרִיעַ בְּבוֹא סִימָן רַע.

 

כְּמוֹ חַיָּלוֹת הַתַּצְפִּית

שֶׁצָּפוּ וְרָאוּ וְדִוְּחוּ,

עַד שֶׁצַּהַ"ל אוֹתָן הִשְׁפִּיט

וְכוּ'

וְכוּ'. 

 

הוּא רָאָה אֵיךְ מֻסְתָּר הַמִּסְמָךְ

הַחוֹשֵׂף אֶת מַלְכֹּדֶת חַמַאס,

הַמַּסְבִּיר כִּי מַטּוֹת רַבֵּי יַחַ"צ

מַפְעִילִים פֹּה כְּמוֹ טֶמְבֵּלִים לַחַץ

הַגּוֹרֵם (אוֹי לְכַת צָרַת אֹפֶק!) 

לְהַשְׁאִיר חֲטוּפִים שָׁם בַּתֹּפֶת,

 

אֵיךְ מֻסְתָּר הַמִּסְמָךְ, הַגּוֹאֵל

מִכְּזַב-דָּם אֶת רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל,

וּמֵטִיל אוֹר מַפְרִיךְ עַל עִלָּה

לְהַדְבִּיק עַל גַּבָּם עֲלִילָה,

וּמַזְכִּיר לְפוֹרְקֵי הַכָּתֵף

שֶׁחַמַאס הוּא הַצַּד הַחוֹטֵף –  

 

אֵיךְ מֻסְתָּר מֵהָרֹאשׁ וְעַד בּוֹשׁ.

וְאֶת פִּיו לֹא הִסְכִּין עוֹד לִכְבֹּשׁ,

וְלָכֵן הוּא נֶחְטַף לַמַּחְבּוֹשׁ.

 

וְלָכֵן הַיּוֹעֵץ וְאִתּוֹ הַנַּגָּד

נֶעֶצְרוּ בְּמֶחְטָף כְּבוֹגֵד שֶׁבָּגַד,

וְלָכֵן חֲטָפוּם בְּלִי זְכוּיוֹת שֶׁל עָצִיר

וְלָכֵן הֶחְבִּיאוּם וְכִסּוּם בְּחָצִיר

וְלָכֵן הַטִּשְׁטוּשׁ בְּמַהוּת אֲשָׁמָם

וְלָכֵן לֹא נִמְסַר מִן הַסֹּהַר גַּם שְׁמָם:

 

כִּי אִבְּדוּ קַפְּלָנֵי חֲטוּפִים

אֶת הַבְּלוֹף,

אֶת יִתְרַת הַתּוּפִין,

אֶת הַשֵּׂכֶל-עַל-אוֹף,

 

אֶת סִפּוּר הַבַּדִּים

שֶׁטָּעַן וְזִיֵּף  

שֶׁהָרֹב הַיְּהוּדִי

הוּא רַק הוּא הָאוֹיֵב –

 

וְלָכֵן, לְהַבְדִּיל מִמּוֹסְרֵי שְׁאַר מֵידָע

(עִסּוּק דַּוְקָא דֵּי פּוֹפּוּלָרִי),

עֲנוּשִׁים בְּלִי מִדָּה, 

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה,

שְׁנַיִם אֵלֶּה, אֵלִי וְאָרִי;

 

הֵם הִזְכִּירוּ שֶׁלֹּא יִשְׂרָאֵל הַחוֹטֶפֶת

וְעַל כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ יְחִידִים, וּבְכֶפֶל,

וְעָנְשָׁם מִיָּדָהּ מִדָּתִי וְתָפוּר:

בִּידֵי יִשְׂרָאֵל נֶחְטְפוּ.