בחג החנוכה הזה, יודלקו חנוכיות לא רק ברחבי ארץ ישראל, אלא גם בלבנון ובמרומי החרמון המשקיף על סוריה. משפחות נופשים יבקרו במפלי נחל החרמון ברמת הגולן, מהם ירדו צבאות היוונים לפני אלפי שנים כדי לכבוש את ישראל, מה שהוביל לאירועי חנוכה.
האור שמפיצות החנוכיות הוא תזכורת לכך שעדיין יכולים לקרות כאן ניסים.
רמת הגולן מסמלת את מאבקו הארוך של עם ישראל נגד אימפריות הרשע. היוונים קראו לאזור "פניאס" על שם האל שלהם "פּאן", והכובשים הערבים המוסלמים שמרו על השם הפגאני כ"בניאס" בגלל היעדר האות 'P' בערבית. באירועי חנוכה המקוריים, גירשו המכבים את היוונים ואת הפגאניות שלהם מהארץ, ובמהלך מלחמת ששת הימים דחקו החוצה גם את צאצאיהם הסורים, גם אם במחיר גבוה.
אנטיוכוס החל במסע רדיפה חסר רחמים לחיסול היהדות בישראל. הוא ציווה לטמא את התורה בדם חזירים ו"לכבות את המנורה שהם קוראים לה נצחית ודולקת כל הזמן בבית המקדש". בשיאו של סיפור החנוכה, מרד המכבים על ידי משפחת חשמונאי לא רק שחרר את ירושלים, אלא הביא להדלקה מחדש של המנורה בבית המקדש עם פך השמן הטהור האחרון שנותר, שלמרות שאמור היה להספיק רק ליום, המשיך לבעור במשך שמונה ימים.
"אין לנו אלא להילחם"
בעוד אנטיוכוס, האימפריה שלו והאלים שלו נעלמו מזמן, חנוכיות עדיין בוערות בארץ שבה שלט פעם, כתזכורת לניצחון המופלא ולאור הקדוש שניסה לדכא – ונכשל.
רומא נכנסה למקומו, ומינתה את הורדוס, בנם של אדומי וערבייה, להיות השליט הערבי הראשון על ישראל. ברמת הגולן ישנן חורבות ארמונו של הורדוס, שנבנה לכבוד פטרונו הרומי. הורדוס פיליפוס השני, בנו – שכמו אביו לא היה יהודי בשום צורה, בנה של קליאופטרה מירושלים שהורדוס נישא לה לאחר שרצח את הנסיכה החשמונאית האחרונה – הכריז שזו בירתו, קיסריה-פיליפי. גם הוא לא שרד את מבחן ההיסטוריה.
הריסות האימפריות נמצאות בכל מקום. כאן דרך רומית עתיקה המובילה לדמשק ושם קבר עות'מאני. הדיקטטור האסלאמיסטי האכזרי של טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, השתמש בהצלחה במחבלים לשעבר של אל-קאעידה כדי לפלוש ולהשתלט על סוריה. ארדואן מבטיח לבנות מחדש את האימפריה העות'מאנית ולפלוש גם לישראל. תפיסת הג'יהאד האסלאמי בסוריה היא סיבה מרכזית לכך שישראל הרחיבה את נוכחותה ברמת הגולן ובחרמון, כדי להשקיף על סוריה.
אבל בין חורבות האימפריות, קם שוב בית כנסת בן 1,200 שנה בעין קשתות, וכפי שתיאר מגזין Frontpage, "ספרנו לא פחות משש חנוכיות" בין העתיקות. מרד המכבים נתן השראה ליהודים שהתפללו בבית הכנסת הזה להמשיך לחיות על פי אמונתם.
לעת עתה שקט ברמת הגולן, שם צועדים מבקרים וחיילים מוקפים בהריסות העבר ובהבטחה לעתיד. אבן, לא משנה כמה היא חזקה, לא תחזיק מעמד לעד. כל מה שמגיע מעפר חוזר לעפר, אבל הכוח והאומץ שבליבם של בני האדם נמצא כאן כדי להישאר.
לפני למעלה מאלפיים שנה, התהלך יהודה המכבי בין אנשיו, רעב ולבוש סמרטוטים, והפציר בהם: "הוי חבריי הלוחמים, אין זמן מתאים יותר מההווה לאומץ לב ולבוז לסכנות; כי אם נילחם כעת, נוכל להחזיר את חירותנו, אשר, מכיוון שהיא כשלעצמה טובה לכל בני האדם, כך היא מתגלה כרצויה לנו הרבה יותר, בכך שהיא מעניקה לנו את החירות לעבוד את אלוהים".
"עלינו להשיב את החירות הזו – וכך להחזיר לעצמנו דרך חיים מאושרת ומבורכת, שהיא לפי חוקינו ומנהגי ארצנו – או להיכנע לסבל הקשה ביותר; ולא יישאר שום זרע של עמנו אם נובס בקרב זה. לכן, אין לנו אלא להילחם ולהניח שאנו חייבים למות; אך נאמין, שמלבד תגמולים מפוארים כמו אלה של חירות ארצנו, של חוקינו ושל דתנו – אזי נזכה לתהילת עולם".
קרבות של הנצח
למעלה מאלפיים שנה לאחר מכן, צאצאי המכבים שוב עומדים על המשמר.
ב-7 באוקטובר 2023 קיבלה ישראל את ההחלטה להילחם. אחרי למעלה משנה של מוות וטרור, של גינויים ואיומים בינלאומיים מצד מעצמות אזוריות ועולמיות, ישראל לא נסוגה. וזו תהיה השנה השנייה בה יודלקו ויאירו חנוכיות בזמן מלחמה. אבל אחרי למעלה משנה של לחימה, האור האמיץ של העידנים זורח לא רק בירושלים, אלא גם על עזה, לבנון וסוריה, כתזכורת לכך שהקרבות האלה הם לא רק של הכאן והעכשיו – אלא של הנצח.
ישראל שוב עומדת מול גינויים של רומא ויוון, העות'מאנים, האו"ם והאיחוד האירופי, שאך מייחלים שיכבו אורות חג החנוכה – הפיזיים והרוחניים – בישראל ובעולם כולו. כמו אנטיוכוס, הם מטמאים כל דבר קדוש, קוראים ליהודים "נאצים" על שהעזו להתנגד לרצח עם של מחבלים מוסלמים, מוקיעים את היהדות ומצפים שזה מספיק כדי לנצח. אבל הלקח של חנוכה הוא שהיהודים טובים – ממש ממש טובים – בהדלקת אור אל מול החושך. וכאשר מגיע הזמן הנכון, אלוהים מתגמל את המאמצים שלהם בכך שהוא גורם לאור הזה לבעור ולהאיר את העולם כולו.
החיים בישראל תמיד היו מאתגרים ולחיות כאן הוא אקט טהור של אמונה. האורות הקטנים ברחבי הארץ מייצגים נשמות קטנות, שממשיכות להאמין באלוהים ושניסים עדיין יכולים לקרות.
לפני שנה הגיעה ישראל לנקודת השפל שלה, ובעוד שאורות החנוכה עדיין לא מאירים בבית המקדש, הם מאירים על רקע החושך בעזה, בלבנון ובסוריה. ואולי, בשנה הקרובה, הם גם יאירו מעל ירושלים.
