הנזקים הכלכליים הישירים והעקיפים של מפגעי הסביבה ביהודה ושומרון מוערכים ב־2.6 מיליארדי שקלים בשנה. כך עולה מדו"ח "זיהום חוצה גבולות" של עמותת "ירוק עכשיו" מבית תנועת רגבים.
הדו"ח המקיף סוקר את כלל היבטי הסביבה בשטחי יהודה ושומרון, בדגש על אזורים בשליטת הרשות הפלסטינית, ומציג את ההשלכות החמורות של ההזנחה בתחום. הדו"ח מבוסס על מחקר שטח מעמיק למיפוי מצב הסביבה ביהודה ושומרון, וסוקר את זיהום המים, הקרקע והאוויר בשלושה היבטים: פסולת ושרפת פסולת, מחצבות וביוב.
הדו"ח מתריע כי ההזנחה וההתעלמות מהבעיה גורמים למוות ולתחלואה בקרב האוכלוסייה הערבית והיהודית כאחד, ומדגיש את ההשפעה המחלחלת לכל תחומי מדינת ישראל: "מפגעי הסביבה אינם מבחינים או מתחשבים בגבולות, במדינות או בהסכמים מדיניים, וכך גם אינם מבדילים בין יהודה ושומרון, האוטונומיה של הרשות הפלסטינית ושאר שטחי מדינת ישראל".
בעבודה על המסמך נאמדו לראשונה הנזקים הכלכליים הנלווים לפגיעה הסביבתית, וסוכמו לפי הערכות ב־2.6 מיליארדי שקלים מדי שנה בשנה. לעומת זאת, בדו"ח נטען כי ההשקעה הנדרשת ממדינת ישראל להקמה ותפעול של מערך בר־קיימא לטיפול בפסולת ובשפכים מוערכת ב־3 מיליארדי שקלים, כך שיש תועלת כלכלית מובהקת במניעת מפגעי הסביבה ביו"ש.
ביהודה ושומרון קיימות שלוש מערכות חקיקה, ירדנית, צבאית וישראלית, ויש ביניהן פערי חקיקה דרמטיים שעברייני סביבה מנצלים באין מפריע. קבלני פסולת ישראלים משליכים את הזבל ביהודה ושומרון בעלות סמלית במקום לשלם למזבלות רשמיות, ומפעלים הפועלים ביו"ש אינם כפופים לתקנים הנדרשים ומזהמים את האוויר באופן קיצוני.
בנוסף, באין אכיפה הרשויות הפלסטיניות מרשות לעצמן לא לטפל בפסולת, וכרבע מהאוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש אינה זוכה לכך שהפסולת שלה נאספת או מטופלת. אפילו פסולת מסוכנת מושלכת ונשרפת באתרים פיראטיים. השרפה זו גורמת לזיהום אוויר כבד ולסיכון בריאותי חמור לכפרים פלסטיניים וליישובים ישראליים הסמוכים להם. למשל, לפי הדו"ח נזרקים 58 אלף טונות של פסולת אלקטרונית בשנה, ורובה נשרף כדי לסחור בחלקי הנחושת.
בעיה חמורה נוספת היא הזיהום של אקוויפר ההר, ממקורות המים החשובים בישראל. עמותת ירוק עכשיו מדדה 38 מיליון קוב שפכים מדי שנה, שהמקור של כולם כמעט הוא הערים והכפרים הפלסטיניים. כמו כן, כ־5 מיליון מ"ק לשנה של שפכים או מי קולחין באיכות גרועה זורמים מיישובים ישראליים אל הסביבה בלא טיפול מספק כנדרש בחוק.
השפכים אינם מטופלים ואינם מושבים, אלא מסולקים באמצעות בורות ספיגה אל התת־קרקע ואל מי התהום, או זורמים בנחלים ומגיעים לשמורות הטבע. למשל, נחל שכם מזהם את נחל אלכסנדר, ומי העקר (הנוצרים בתהליך עיבוד הזיתים לשמן) סותמים את מתקן טיהור השפכים ביד־חנה בעמק חפר. באופן דומה, שפיכת נסורת אבן לנחל חברון יוצרת מים לבנים שאינם ניתנים לטיהור ולשימוש. הנזק הכלכלי במשק המים נאמד ב־127 מיליון שקלים בשנה.
למעט המחצבות המוסדרות, שרובן ככולן בתחומי השיפוט של הרשויות הישראליות, אין ביו"ש ניהול, תכנון או אכיפה של תחום המחצבות. המחצבות הבלתי חוקיות גורמות לפגיעה סביבתית נרחבת, הכוללת זיהום אוויר, פגיעה בנוף ופגיעה חמורה באתרי מורשת וארכיאולוגיה, וכן פגיעה בבתי גידול טבעיים של חי וצומח ובערכי טבע עד הרס מוחלט שלהם.
המלצת הדו"ח היא לפעול דרך "חקיקה, בתכנון, בביצוע ובהסדרה של הטיפול בפסולת ובשפכים בכל שטחי יהודה ושומרון, לרבות שטחי A ו־B. לשם כך יש לגבש מדיניות כוללת ומתואמת בין גורמי הסמכות והמקצוע למיניהם לטיפול בנושא – בשיתוף הרשות הפלסטינית וגורמים בינלאומיים, אך ללא תלות בהם".
