בערב שבת אמר ג'ון קירבי, דובר מחלקת המדינה האמריקנית, שחמאס נותר המכשול העיקרי לעסקת חטופים. לדבריו, חמאס מערים קשיים חדשים, ולא מוכן לזוז מהדרישות שלו כדי שאפשר יהיה להתקדם במו"מ ולהתחיל לגשר על הפערים.
לא שמעתי חדשות במהלך השבת, אז אני לא יודע להגיד מה רמת היחס שהאמירה של הבית הלבן שמגבה את עמדת ישראל קיבלה באותו הרגע בתקשורת, אבל מה שבטוח, היא לא קיבלה התייחסות כחדשות חשובות במיוחד ולא הופיעה באף סיכום של חדשות השבת. לולא עזרתם של כמה ערוצי טלגרם חרוצים, לא הייתי יודע על האמירה הזאת לעולם.
לעומת זאת, במוצאי שבת, בכמה מהדורות חדשות רצופות של גלי צה"ל, הרדיו הצבאי הישראלי, הושמעו בראש החדשות ממש, בידיעה הראשונה, דבריה של עינב צנגאוקר בעצרת, לפיהם נתניהו מכשיל את שחרור החטופים. צנגאוקר צוטטה בהרחבה, כמי שאומרת ש"קודם היה ספין פילדלפי, עכשיו יש את ספין רשימות השמות, נתניהו ממשיך להכשיל את עסקת החטופים". זאת, אגב, מתוך מהדורה שכמחציתה הוקדשה לדיווחים מתוך עצרת החטופים, בתקופה שלא חפה מחדשות.
ננסה תרגיל קטן. עזבו את השאלה מה אתם חושבים על עסקה, ועזבו את השאלה עד כמה אתם מחבבים את נתניהו, איזה מהציטוטים הוא ידיעה חדשותית, אמירה של ג'ון קירבי, גורם ניטראלי שבקיא במה שקורה בחדרי המשא ומתן, או אמירה מלב שבור של אם בהפגנה? איזו מהאמירות היא חדשות עובדתיות, ואיזו היא לכל היותר דעה שבורת לב? ויותר מכך – איזו מהאמירות משרתות את האינטרס הישראלי מול חמאס, ואת שחרור החטופים, ואיזו משרתת את הנרטיב של חמאס, כאילו כל מה שעומד בין ישראל לחטופים הוא עקשנות בלתי מוסברת של נתניהו?
לישראל אכן יש דרישות במשא ומתן. הדרישות האלו, ככל הנראה, אינן מופרכות, שאם לא כן, קשה לדמיין סיטואציה בה דובר מחלקת המדינה האמריקנית, גוף שבאופן מסורתי נחשב לכזה שפחות אוהד את ישראל, בתוך ממשל שלא מחבב במיוחד את ממשלת ישראל הנוכחית, היה מגבה את העמדה הישראלית. אף ממשלה לא הייתה מסכימה לעסקה "בכל מחיר" (וטוב שכך), ואף ממשלה לא הייתה מגיעה למשא ומתן בלי דרישות.
אך דרישות שנחשבות כמוצדקות בעיני מחלקת המדינה, דרישות שהן ככל הנראה המינימום של המינימום כדי לפגוע בביטחון ישראל באופן מופחת אם תתבצע עסקה, אינן מוצדקות בעיני התקשורת הישראלית, ואף לא בידי תחנת רדיו שלפחות באופן תיאורטי, היא יחידה צבאית שאמורה להשמיע את קולות החיילים. אגב, אותם החיילים שנלחמים בעזה כבר יותר משנה, ושהמשמעות של עסקה שלא שומרת על אינטרסים ביטחוניים בסיסיים – תסכן קודם כל אותם.
דבריה של צנגאוקר משתלבים עם האינטרס של אלו שמעוניינים שישראל תתפשט מכל אינטרס שנותר לה במשא ומתן, ותביא חזרה את החטופים, לא משנה המחיר. כשהדברים נשמעים מפיה של אם שבורה, לא ניתן לשפוט אותה. אך למערכת החדשות של גל"צ, שמהווה חלק מגל תקשורתי שאיבד את ההבנה מהי אחריות, לא ניתן לתת את אותן נסיבות מקלות. רובה המוחלט התקשורת הישראלית, מי שמחליטים מה חדשות ומה לא חדשות, מה יושמע שוב ושוב ומה ידחק לשולי התודעה, הצטרפה בששון ללחץ על ממשלת ישראל לסגת מכל דרישה במשא ומתן, ומקיימת באדיקות את האינטרס של האויב, בשעת מלחמה, לשבור את נחישותה.
טענות על התקשורת מימין נשמעות אולי כמו תקליט שבור, ותמיד עלולות להישמע כבכיינות. אך אל מול האבסורד, אל מול אובדן הדרך, אסור לשתוק. רוב מוחלט של התקשורת הישראלית עובד לטובת האינטרסים של האויב, בשעה שהוא מחזיק בישראלים שנחטפו ללא עוול בכפם בתנאים איומים. האם הם עושים את זה כי טחו עיניהם מראות בשל הדאגה למצב החטופים? האם הם עושים את זה מתוך התיעוב לנתניהו? שאלת הנסיבות המקילות או המחמירות פחות מעניינת.
בשאלה מי צודק במשא ומתן, ישראל מול חמאס, בחר הרדיו המשויך לצבא ההגנה לישראל בעמדה של חמאס, למרות עובדות שמראות ההפך. כשישאלו את עצמם העיתונאים המועסקים באותה תחנה מדוע כל כך הרבה ישראלים מייחלים לסגירתה, אולי כדאי שיזכרו את כותרות המהדורות שהושמעו בה פעם אחרי פעם בשבת חורפית אחת, בשביל להתחיל להבין למה.
