בבית משפט השלום בירושלים התקיים ביום ראשון בשבוע שעבר, באיחור של שנתיים, דיון מעמיק בשאלת חומרת העבירה של פעיל הר הבית תום ניסני בחנוכה תשפ"ג. בכתב האישום הטיחה המשטרה בניסני שהוא "נכנס לעמדת הבידוק עם סופגניות והתבקש להוציאן, אולם נשאר והתווכח עם השוטרים. בהמשך ניסה לעבור עם מדבקות וכיתוב שאסור להכניס להר הבית". בכתב האישום מופיעים לא פחות מ־27 עדי תביעה.
באותו כתב אישום נטען נגד יהודה גליק ועמנואל ברוש שעשו עבירות מדרג חומרה דומה פחות או יותר להאשמות לעיל. ניסני וברוש מואשמים שהתיישבו בכניסה להר וחסמו אותה, במחאה על שנמנע מהם להיכנס בעצמם למתחם. ניסני וגליק מואשמים גם שבסיור בהר הם לא התקדמו "בקצב של השוטר המלווה ובקבוצה מאוחדת. הם עצרו בכל רגע, צילמו במקום, וזאת חרף אזהרות השוטר אשר ליווה את הקבוצה". נגד גליק נטען ש"התנתק מהקבוצה, הסתובב בחורשה ואף ניסה לעלות לכיפת הסלע", וגם ש"לאחר שהשוטרים הורו לו לשוב למסלול הקבוצה, גליק אמר לשוטר: 'אני משלם לך משכורת, אני האדון שלך'".
עורכי הדין של השלושה מחו בשבוע שעבר על הצורך להתייצב בבית המשפט כדי להצדיק את מה שאינו עבירה כלל. "לא כל כך ברור איך זוהי עבירה", אמר עו"ד איתן להמן, המייצג את ניסני. "אנחנו לא חושבים שהתנתקות מהקבוצה היא עבירה. צילום המקום אינו עבירה. נגיש בקשה לקבל את הנהלים, ועל מה הם מבוססים". עורכי הדין הגישו לבית המשפט סרטון מ"אירוע החסימה", ובו ניכר שמבואת ההר לא נחסמה בידי ניסני וברוש, וכי ישיבתם שם לא הפריעה לאיש. הם טוענים לאכיפה בררנית, כי "במקרים הרבה יותר מובהקים של חסימות כבישים" בשנתיים האחרונות – בידי פעילי שמאל שהפגינו נגד חקיקת הכנסת, למשל – המשטרה הביטה בנעשה באדישות ולא טרחה להעמיד איש לדין".
עו"ד להמן התייחס גם ל"פרשת הסופגניות": "זה האישום הכי מצחיק. האם חלוקת סופגניות לאנשים היא עבירה? אנשים רבים הביאו בחנוכה לפני שנתיים סופגניות, וחילקו לשוטרים ולעולים להר הבית במשך כל אותו הבוקר. כמובן נחקור (במהלך המשפט – א"ס) את השוטרים שהחליטו שהנאשם לא יוכל לחלק סופגניות. נכון שהוא התווכח עם השוטרים, הוא רצה לחלק סופגניות, אבל ויכוח עם שוטרים אינו עבירה.
צילום: ארנון סגל
"למרות זאת הנאשם אמר כי הוא רוצה לחגוג ולא להתווכח, שם את המגש בצד, וביקש להיכנס בלעדיו. בדקו לו את התיק, בתוכו היו מדבקות שגם בהן אין שום פגם, ואמרו לו לא להיכנס איתן. בסרטון רואים כי הוא ויתר, אמר שייכנס בלעדיהן – אך לא אפשרו לו לעשות זאת. בעניין הזה יש כבר החלטה של שופט המעצרים שדחה את תשובת המשטרה, וקבע שלא נהגה כדין. לאחר שצפה בסרטון הוסיף השופט כי קרה ההפך ממה שכתוב בכתב האישום. לא רק שאין כאן עבירה, אלא יש כאן אכיפה בררנית מצד המשטרה".
מסעיף מעורר גיחוך אחד לסעיף מעורר גיחוך אחר: עו"ד יצחק בם, המייצג את גליק, התגונן בדיון מטענת המשטרה שמרשו לא הלך מספיק מהר. "לנאשם מיוחס אישום שלא הלך בקצב שהשביע את רצון השוטרים בהר הבית באותו היום. הוא נכה, ניצול פעולות איבה בעקבות התנקשות בחייו, ואיבד יותר מחצי ריאה. נראה כיצד השוטרים בעצמם ינסו לרוץ בלי חצי ריאה".
השופטת ענת גרינבאום־שמעון, שהבינה לאן הולכים הדברים, רמזה למשטרה לחשוב שוב על האישומים, ודחתה את מועד הדיון הבא כדי ש"תבוא בדברים עם המאשימה", בתקווה שתצליח להוריד את המשטרה מהעץ. נציגי המשטרה בדיון סירבו לקבל את הרמז, ולכן דיון נוסף בתיק הכבד מנשוא נקבע לעוד כחודש וחצי. עלילת הסופגניות, המדבקות וההליכה האיטית, מובטח לנו, עוד תוסיף להתגלגל. המשך יבוא.
איפה ואיפה
ממש באותן השעות, שופטת אחרת בבית משפט השלום בירושלים קטעה ניסיון ממושך של עו"ד אביעד ויסולי להעלות לדיון את עניין הרחקתו של פעיל הר הבית אפרים מוסטוביץ'. הלה הורחק מההר בסוכות למשך חודשיים לאחר שנתפס בידי בלש סמוי כשהוא נוטל לולב.
בלי להתבייש בשימוש בבלש סמוי לתכלית אווילית כזו, הגישה המשטרה לבית המשפט את עדותו של הסוכן הסמוי כראיה לכך שמוסטוביץ' הוא "עבריין מועד": "בעודי בפעילות בילוש בתור שוטר מאבטח ומאתר חריגים בעליית יהודים להר הבית", דיווח הבלש הסמוי, "ללא מדי משטרה אלא בלבוש אזרחי, כשהגענו לשביל המזרחי בהר הבית הבחנתי בבחור חובש כיפה… בסוף קבוצת היהודים בגבו אליי". הבלש הבחין שמוסטוביץ' "מזיז את הידיים קדימה ואחורה. ראיתי מהזווית שעמדתי בה שהוא מחזיק אתרוג ולולב, ורוצה להעביר את המינים לאדם נוסף. התקדמתי קצת לכיוונו, ופה עלתה רמת חשדי שהוא רוצה במצוות נטילת לולב".
הבלש הוסיף ש"בתדריך שעברתי טרם הפעילות על ידי קצין המשמרת תודרכתי שאם אזהה פולחני דת, בדגש על ארבעת המינים, עליי למנוע אותם, לעכב את האדם ולקחת את המינים. לכן ניגשתי אל הבחור, תוך שאני מוציא את תעודת המינוי המשטרתית שלי. הצגתי את תעודת המינוי, הזדהיתי כשוטר וביקשתי ממנו את המינים. את החשוד עם החליפה עיכבתי ולקחתי לשער השלשלת… הודעתי לו שהוא מעוכב בחשד להפרת הסדר הציבורי, כל אשר יגיד עלול לשמש כנגדו בבית המשפט, וכי יש לו זכות לשמור על זכות השתיקה".
במהלך הדיונים ובתכתובת המשפטית שביניהם הצביע עו"ד ויסולי על כך שיהודי שנתפס עם לולב בהר הבית זוכה ליחס גרוע יותר מאשר זוכים לו קבצנים בכותל, למשל. "עבריינים" בהר מורחקים מהמתחם המקודש לזמן ממושך ארוך בהרבה מהקבצנים המטרידים מרחבת הכותל.
ויסולי גם טען לשימוש לרעה בסעיף 4א לפקודת המשטרה, שנועד למנוע כניסת אדם לאירועי חירום, אסון המוני, תאונות דרכים וכדומה. לדבריו, היא משתמשת בסעיף כדי שלא יהיה צורך לטרוח להוציא לשם כך צו מבית המשפט, ולא יבוזבז זמנה של המשטרה לשווא כשהיא נדרשת לפעול בשטח באופן דחוף.
מה עשתה משטרת ירושלים? לטענת ויסולי, היא ניצלה את הסעיף הזה כקלף שמעניק לה סמכויות־על, ומרחיקה מההר למשך חודשים ארוכים גם מי שלא עבר כל עבירה. "השימוש שעשה מפקד המחוז בסעיף 4א לחוק להרחקת מוסטוביץ' מהר הבית סותר את כוונת המחוקק ומטרת החקיקה", כותב ויסולי, "אין קשר בין תכלית החקיקה של סעיף 4א לפקודת המשטרה ובין השימוש הנלוז שעושים בו המשיבים". לפי ויסולי, המשטרה פועלת ב"אכיפת חוק בררנית המפלה לרעה יהודים דתיים העולם להר הבית, שהם הקבוצה המובחנת היחידה שמופעל כלפיה הנוהל וסעיף 4א לפקודת המשטרה לשם הרחקה לתקופות ארוכות".
ויסולי ניסה לערער על צו ההרחקה של מוסטוביץ', אולם המשטרה התנגדה בטענה שעל הרחקה מנהלית אפשר לטעון רק בערכאה מנהלית – כלומר, רק בבג"ץ. ויסולי התרעם, והסביר שבדיונים התמציתיים בבג"ץ, שאין בהם חקירת עדים והצגת ראיות, לא יתאפשר לו להוכיח את העוול בהתנהלות המשטרה.
בתכתובת הענפה הוא הצביע על אבסורד שיוצרת הפרשנות המשטרתית של סעיף 4א, שיוצרת אפליה לרעה של אזרחים חפים מפשע לעומת פושעים של ממש, שזוכים להגנת החוק. לטענת המשטרה, מסביר ויסולי, "לפי סעיף 4א כל שוטר רשאי להרחיק אזרח לתקופה בלתי מוגבלת מכל מקום ללא אפשרות ערעור, מלבד הגשת עתירה לבג"ץ הכרוכה בתשלום אגרה בסך אלפי שקלים".
לעומת זאת, "כל הליך פלילי פטור מאגרה. לפי חוק המעצרים, קצין משטרה רשאי להרחיק אדם הנעצר בחשד לעבירה חמורה ל־15 יום לכל היותר, וגם זאת בהסכמתו בלבד. החשוד רשאי לערער על החלטת קצין המשטרה בבית משפט השלום בהליך קצר ומהיר, ללא אגרה. הרחקה ארוכה יותר דורשת אישור של בית משפט השלום, ועל החלטתו קיימת זכות ערעור למחוזי וערעור ברשות לבית המשפט העליון.
"עולה מכך שעל פי פרשנות המשיבים (המשטרה – א"ס), אזרחים חפים מפשע מופלים לרעה בזכויותיהם הדיוניות והמשפטיות ביחס לחשודים בעבירות. זהו לא רק אבסורד משפטי, אלא הפרה בוטה של הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו". "'אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה'", ציטט ויסולי מדברי השופט בדימוס אהרן ברק.
בשורה התחתונה דחתה השופטת את בקשת ויסולי, והפנתה אותו לבג"ץ. באותו יום ממש, אגב, תמה הרחקתו של מוסטוביץ'. שובו להר הותר בערב חנוכה, אחרי שנמחה לו עוון נטילת ארבעת המינים בסוכות. טחנות הצדק, מתברר, טוחנות לאט מתמיד.
