אחרי חיסולו של חסן נסראללה, הכנעת חיזבאללה והסכם הפסקת האש בצפון, ולקראת כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, נראה שעסקת חטופים קרובה מאי פעם. השיח הציבורי בישראל מתמקד בציבור הדתי־לאומי וביחסו לחטופים ולעסקה. לא רק המציאות הפוליטית מחייבת את רתימתו של הציבור הזה לטובת עסקה, אלא יש פה ניסיון לפקפק בכמיהתו הכנה של המגזר להחזרת החטופים.
העוול הגדול שעולה משאלה זו מסלים כשהוא מתחלף בסימן קריאה עצוב וכואב. ב־6:29 בשמחת תורה אשתקד הציבור הדתי־לאומי קם ואמר "הנני". בבית הפרטי שלי יצאו לחזית למשך חודשים ארוכים בני ושני חתניי – בעזה, בלבנון וביו"ש. הם וחבריהם נלחמו כשבכיס חולצתם נמצאים תמונות החטופים, ונפשם זועקת: "הגענו לשחרר את אחינו משבי האויב".
בתוך ההתייצבות המדהימה של עם ישראל, שיעור הגיוס למילואים בציבור הזה גבוה מאוד משיעורו באוכלוסייה. מעל דפי העיתון הזה הוצג גם פילוח מספרי הנופלים ממוסדות הציונות הדתית, ששרטט מפה כואבת. השבוע שוב קיבלנו הוכחה לכך, כשהמבשרים הידפקו שוב על דלתות חברינו וקרובינו.
גם בעורף הציבור הדתי־לאומי נרתם בכל מאודו לסיוע למשפחות החטופים ולמען השבתם: אוהל מיוחד שהוקם בכיכר החטופים, עצרות תמיכה וחיבור למשפחות ועוד. התפילות לשלומם ולחזרתם של החטופים הם חלק בלתי נפרד מנוסח התפילה שלוש פעמים ביום בבתי הכנסת במגזר, ובני הנוער פועלים בנושא בעשייה רחבה.
פרשות השבוע החודש מספרות על מכירת יוסף ועל ירידת יעקב ובניו מצרימה, ומגיעות עד בניית עם ישראל. מה שהתחיל בסכסוך בין אחים התחלף לאחווה שהייתה שם תמיד. "את אחיי אנוכי מבקש" הוא הסיפור של עם ישראל לאורך הדורות, והוא הסיפור שלנו גם בימים האלו. הוא חלק חשוב מהחינוך שקיבלנו בבית הספר היסודי, בישיבה התיכונית ובאולפנה, בתיכון הדתי, בתנועת הנוער, ובחינוך התורני העל־תיכוני. זהו הרצון האמיתי לחיבור עם כלל עם ישראל, להשיב את אחינו ואחיותינו החטופים, להיות בכל מקום שזקוק לנו כדי שמה שקרה בשמחת תורה לא יחזור שוב – לא בעוד שנה, לא בעוד חמש שנים ולא לעולם.
הציבור הדתי־לאומי מגוון, משום שקיבל משחר ילדותו חינוך שמאפשר מורכבות ומשלב באופן ייחודי את עולם התורה בחיי המעשה. בזכות התורה הגואלת, תורת ארץ ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי במשנת הציונות הדתית עוד מימי הרב יצחק יעקב ריינס והרב אברהם יצחק הכהן קוק, בני הציונות הדתית ובנותיה משתלבים במארג החיים היומיומי במדינת ישראל, הבית היהודי והלאומי של היהודים בארץ ישראל.
גם בציבור הדתי־לאומי יש מחלוקת על הדרך להשבת החטופים, אך על המהות אין מחלוקת
מכוח התורה ומכוח החינוך שמשלב בין עולם התורה לחיי המעשה, הציבור הזה מיישם הלכה למעשה את הקריאה "הנני". כשעם ישראל נקרא לדגל למשימה יהודית לאומית, הציבור הזה מתגייס למשימה לצד חלקים אחרים בחברה הישראלית.
גם בציבור הדתי־לאומי יש מחלוקת על הדרך הנכונה להשיב את החטופים. המחלוקת מבדילה לא רק בין המגזר לחלקים מסוימים בחברה הישראלית, אלא גם חוצצת בין חלקים בתוך הבית פנימה, עד כדי שבר של ממש. אך אסור לנו להתבלבל: על המהות אין מחלוקת. המגזר כולו מחובר בעבותות של אהבה לחטופים ולבני המשפחות, רואה בהם בשר מבשרו, כואב את כאבם, ומייחל בכל ליבו לשובם של כל החטופים במהרה.
דבריו של רבנו בחיי, "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", מקבלים משמעות מיוחדת בחנוכה. אנו צריכים לפעול לחיבורים בחברה הישראלית, לקירוב לבבות, לחיזוק הזהות הלאומית היהודית, ולהגברת ההזדהות עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
בשבוע הגבורה הזה נעלה על נס את גיבורינו בימים ההם בזמן הזה. דורות רבים וסיפור אחד. גיבורים מכל המגזרים נלחמים כתף אל כתף זה יותר משנה, ומתוך העוצמות הללו, ששבו והתגלו מחדש, אנחנו צריכים ליצור חיבור אמיתי בין חלקי עם ישראל, בתפילה משותפת בלב אחד ומאוחד לניצחון על אויבינו ולהשבת אחינו בקרוב.
חבר הכנסת לשעבר ניר אורבך הוא ראש הרשות לזהות לאומית יהודית במשרד ראש הממשלה
