שנת 2024 תסתיים בעוד כמה ימים, אבל המשקיעים בשוק ההון ובהם ההורים שפתחו "תוכנית חיסכון לכל ילד", יכולים להסתכל על השנה החולפת בשביעות רצון. מי ששם את כספו בקופת גמל ב"סיכון מוגבר", עם חשיפה גדולה למניות, ישיג השנה תשואה שצפויה להגיע לכ־25% בממוצע. גם המסלולים בסיכון בינוני צפויים להניב תשואה לא רעה בכלל, סביב 15%.
כתבנו על כך לא פעם: מי שהפקיד את כספי החיסכון בסיכון מוגבר, עם פוטנציאל גבוה יותר לתשואה עודפת – פעל בצורה מיטבית. נכון, שוק ההון הוא תנודתי ומסוכן, ובהחלט לא כל שנה נרשמת תשואה פנומנלית כזו, אבל הוכח שלאורך זמן הוא מניב תשואה עודפת על המסלולים הסולידיים. הנתונים מדברים בעד עצמם, בוודאי כאשר מדובר בילדים קטנים שיש להם עוד 15־18 שנים עד לשחרור הכספים. כך, חלק מקופות הגמל בסיכון מוגבר הניבו בחמש השנים האחרונות תשואה של יותר מ־80%. באותה תקופה בדיוק, עשרות אלפי חסכונות בתוכנית "חיסכון לכל ילד", שנותבו לחיסכון בבנק (ולא לקופת גמל), הניבו אולי 15%. הפער הזה הולך וגדל לאורך השנים, ומצטבר למאות אחוזים.
למעשה, מאות אלפי חסכונות מנותבים באופן אוטומטי לחיסכון בבנק, עם תשואה נמוכה יותר. על פי נתוני הביטוח הלאומי, 41% מההורים אינם בוחרים היכן להפקיד את הכספים, ונשענים על ברירת המחדל. בהתאם לנוהל הקיים, בתוך שישה חודשים מיום הלידה אפשר לבחור היכן ינוהל החיסכון של הילד. אם לא בוחרים, כספי החיסכון ינוהלו בבנק או בקופת הגמל שנבחרו לילד הקודם. רק אם לא בוצעה בחירה לילד הקודם, או אם מדובר בילד הראשון במשפחה – כספי החיסכון יופקדו בקופת גמל להשקעה בסיכון מוגבר.
זוהי בעיה אחת. בעיה נוספת היא שיש מאות אלפי ילדים שכבר נפתח להם פיקדון בבנק – בין אם מתוך בחירה ובין אם כברירת מחדל – ולפי הנוהל הנוכחי הוריהם אינם יכולים לעבור בין חיסכון בבנק לקופת גמל ולהפך. וכך, ילד שנפתח לו חיסכון בבנק, "נעול" שם עד גיל 18.
המשקיעים בשוק ההון ובהם ההורים שפתחו "תוכנית חיסכון לכל ילד", יכולים להסתכל על השנה החולפת בשביעות רצון
אז הנה השינוי שיקרה החל מהשבוע: אם הורה בחר עבור הילד הראשון פיקדון בנקאי ולא בחר מסלול עבור ילדו השני, ברירת המחדל לילד השני תהיה מסלול בקופת גמל בסיכון גבוה (ולא חיסכון בבנק). תיקון לא פחות חשוב קובע כי גם מי שכבר פתח חיסכון בבנק יוכל להיכנס לאתר הביטוח הלאומי ולשנות את מסלול החיסכון. זה לא יזיז את הכספים שכבר נמצאים שם, אבל כן ינתב את ההפקדות הבאות למסלול החדש לפי בחירתו. אגב, אולי השם "סיכון מוגבר" מרתיע חלק מההורים, אבל הוכח שבמקרה הזה מדובר בסיכון מחושב שכדאי לקחת. בהזדמנות זו, כדאי שהרגולטורים יחשבו על שמות קצת יותר ידידותיים. בכל זאת, לסמנטיקה יש השפעה פסיכולוגית.
גם אחרי התיקונים שעברה תוכנית חיסכון לכל ילד, עדיין יש כמה שינויים הכרחיים שטרם טופלו. הראשון נוגע לכל אותם כספים שכבר הופקדו בבנקים. כאמור, כעת אפשר לנתב את ההפקדות לקופת גמל, אבל לא לנייד את הכסף שכבר הופקד בבנק. מחקרים הראו שאלו שמגלים פחות מעורבות ו"זורמים" עם ברירת המחדל הבנקאית – שייכים לרוב לעשירונים התחתונים. כך נוצרת מציאות שמגדילה את הפערים ומנציחה אותם לדורות הבאים. דווקא משום כך חשוב לאפשר העברה גם של כספים שכבר הופקדו בבנק, לטובת מסלולים עם פוטנציאל תשואה גבוה יותר.
שינוי נוסף נוגע לסכום ההפקדה החודשית. ההורים רשאים להוסיף עוד 57 שקל בחודש לתוכנית הזו (מעבר ל־57 שמעניקה המדינה). מנתוני הביטוח הלאומי עולה ש־43% מההורים אינם עושים זאת, אף שמדובר בעשרות שקלים בודדים. העניין הוא שכאשר מדובר בחמישה ילדים במשפחה, והסכום הנוסף כבר מצטבר ל־285 שקל מדי חודש, ובטח כאשר מספר הילדים גדול יותר – יש משפחות שמתקשות לעמוד בכך. השאלה היא מדוע לא לאפשר הוספת סכום נמוך מ־57 שקל בחודש. גם תוספת חודשית של 25 שקלים יכולה להקפיץ את הסכום שיצטבר לילד אחרי 15 שנה ביותר מ־7,000 שקל. אין כאן שום הוצאה מצד המדינה, שהרי כאמור זו תוספת של ההורים עצמם, ומניעת האפשרות הזו היא עוד גורם שמגדיל את הפער בין בעלי היכולת ובין העשירונים התחתונים. אז למה לא?
