אחד מזיכרונות ילדותי הוא מפגש ראשוני ומבעית עם אישה בעלת גיבנת עמוקה. לא הבנתי מדוע הגב שלה כפוף כל־כך ואיך זה קרה לה. שטף של שאלות סקרניות עלו בדעתי אבל התביישתי לשאול. השונות הפיזית עוררה סקרנות ופליאה, ולצידה גם רתיעה וחשש. מטבע הדברים, שאלות על חריגוּת מעסיקות ילדים, שהסדר המאורגן שהם מכירים נפרע בפניהם.
האיור שעל עטיפת הספר מסגיר מיד את העיסוק בשונות הפיזית של ג'ו – ילד בעל רגל אחת בלבד. הסיפור פותח בג'ו העסוק במשחקי פיראטים ונלחם בכרישים ובתנינים דמיוניים. כשילדים פוגשים אותו לראשונה ומתוודעים לרגלו החסרה, הם פוצחים ברצף שאלות. ג'ו, שכבר נשאל על כך אינספור פעמים, לא מתבייש במצבו אך גם אינו ממהר לשתף. במקום להשיב, הוא מחזיר את השאלה אליהם: "מה אתם חושבים שקרה לרגל?". הילדים מגיבים בהשערות דמיוניות ומשעשעות: "היא נפלה? גנבו לך אותה? אולי היא נפלה לאסלה?"
למרות כל השאלות, הסיפור לא עוסק בסיבה שבגללה אין לג'ו רגל, אלא מתמקד באינטראקציה החברתית שנרקמת בין ג'ו והילדים. ג'ו מוצג כמי שחי בשלום עם מוגבלותו, ואף משלב אותה במשחקיו כפיראט. עבור החברה שסביבו, השוני שלו ממשיך לעורר שאלות ותחושת אי־נוחות. נקודת המפנה בסיפור מתרחשת כאשר השאלה כבר אינה עומדת במרכז. החיפוש אחר תשובות מפנה מקום לחיפוש אחר הנאה קולקטיבית ומשחק משותף, והשאלה "מה קרה" מאבדת מחשיבותה, יחד עם תחושת ההכרח לדעת.
הספר אינו מבקש להציע "שיעור על קבלת האחר". במקום זאת הוא מציע את נקודת המבט של ג'ו, שמשקפת את החוויה התמידית של ההכרח לעמוד מול שטף שאלות סקרניות וחטטניות. כשם שלגיטימי מצד הילדים להיות סקרנים ולשאול, לא פחות מכך לגיטימית הבחירה שלא לענות.
הסיטואציה אינה עגומה ומעציבה. להפך – הסיפור מלא בשעשוע ובמשחקיות של ילד עתיר דמיון, שאינו מגדיר את עצמו דרך הרגל החסרה, והעמדה הזו מחלחלת הלאה לסביבתו.
סיפור הרקע של הספר הזה ראוי לאזכור: קארן ג'ורג' כתבה ואיירה ספר על דובון בעל רגל אחת. היא שלחה את הסיפור לסוכן הספרותי ג'יימס קטצ'פול, מבלי לדעת שקטצ'פול עצמו בעל רגל אחת. לדבריו, הוא מעולם לא התכוון לכתוב סיפור בהשראת מצבו, אך כשקרא את סיפור הדובון הוא חש שהסיפור נטול אמת רגשית ואינו משקף את החוויה שלו ושכמותו. הוא הציע לקארן הצעה יוצאת דופן: שהוא יכתוב מחדש את הסיפור, והיא תאייר אותו.
עד סוף הסיפור איננו יודעים מה קרה לרגל של ג'ו, וטוב שכך. גם המציאות נטולת תשובות לגבי עובדות, מסקרנות ככל שיהיו. ועם זאת, כפי שהסיפור מלמד בחוכמה וברגישות, העובדות אינן חזות הכול, והיכולת ליצור קשר ולחוות הנאה משותפת אינה תלויה בהן.
