בכירים במערכת הביטחון, בעבר ובהווה, שפשפו את עיניהם בתדהמה כשדווקא ערב יום הכיפורים התפרסמה בעיתון ישראל היום כותרת שהסגירה שאננות צה"לית: ״צה״ל בכשירות שיא למלחמה״. הדובר, מפקד זרוע היבשה אלוף קובי ברק, אמר בריאיון ליואב לימור ש"צה"ל נמצא בכשירות הטובה ביותר למלחמה בעשורים האחרונים. אנחנו מוכנים לכל סוג של מלחמה בכל גזרה, ומי שטוען אחרת – פשוט לא מבין את המקצוע".
דברי ברק היו מפתיעים לא רק בגלל העיתוי – ערב יום הכיפורים הוא המועד הלאומי לחשבון נפש על חטא היוהרה וחוסר המוכנות – אלא גם כי כוונו ישירות לעבר נציב קבילות החיילים, אלוף במילואים יצחק בריק. להבדיל מאלופי המטה הכללי כיום, שלא חוו על בשרם את מלחמת יום הכיפורים (אפילו הרמטכ״ל רב־אלוף גדי איזנקוט התגייס חמש שנים אחרי המלחמה, ב־1978), בריק היה שם, ועוד איך. הוא אפילו קיבל את עיטור העוז על לחימה הירואית בזירה המצרית, אחרי שכמעט כל הגדוד שלו הושמד.
מה שמיקם את צלב הכוונת המילולית של בכירי צה״ל בדיוק על המצח של בריק היה מהלך בלתי שגרתי שנקט: בשנתו העשירית והאחרונה בתפקיד התריע כי צה״ל אינו מוכן כראוי למלחמה הבאה. תחילה אמר זאת בעל-פה, במסיבת עיתונאים לרגל הגשת הדו״ח השנתי שלו בחודש יוני, ולפני כשלושה שבועות הדהים כששיגר דו"ח סודי בן למעלה מ־200 עמודים, המפרט ליקויים לכאורה במוכנות למלחמה, בזרוע היבשה בעיקר. דו״ח בריק הסודי מתבסס, ככל הידוע, על ממצאי ביקורות שערכו הוא ומבקר מערכת הביטחון לשעבר במשרד הביטחון, חגי טננבאום, שמעלים חשש כי השדרות הרחבות של צבא היבשה לא יתפקדו כראוי ביום פקודה.
על הביקורת אמר מפקד זרוע היבשה ברק כי ״חלק מהדברים בדו"ח נכונים, חלקם לא מעודכנים. בעניין הימ"חים (יחידות מחסני חירום) הוא מתבסס על דו"ח מלפני שלוש שנים. מאז הצבא שם 220 מיליון שקלים לשיפור התשתיות, ואני הוספתי עוד 55 מיליון מתקציב זרוע היבשה, והוספנו גם חיילים ושינינו את שיטת האחזקה. או הטענה שלו שטנקיסטים לא מתאמנים בירי ל־4,000 מטר. מי שואל אותו בכלל? אני החלטתי שלא יורים לטווח הזה, כי כבר לא צריך. היום טנקיסט צריך לירות ל־1,000 מטר ופחות, כדי להיות מסוגל להכניס פגז לתוך חלון של בית. לזה הוא צריך להיות מאומן".
זו לא הייתה התגובה היחידה של צמרת צה״ל על דו״ח בריק. הרמטכ״ל עצמו הקדים את הריאיון של אלוף ברק, כששלח לחברי הקבינט המדיני־ביטחוני ולחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מכתב חריג ובו התחייב שכל אגפי צה״ל, ללא יוצא מן הכלל, ערוכים למערכה הבאה. איזנקוט הקדיש בחודשים האחרונים מאמץ מיוחד כדי לפרט בכמה פורומים את ההשקעה העצומה שנעשתה בזרוע היבשה במסגרת התוכנית הרב־שנתית ״גדעון״, שבאופן חסר תקדים יושמה עד לפרט האחרון.
מחסנים מלאים, רוח שפלה
בצה״ל מתקשים לעכל את דו״ח בריק גם כי נציב קבילות החיילים אמור לעסוק בעוולות שנגרמות לפרט, ולא בנושאים הרי גורל כמו מוכנות צה״ל למלחמה. אך האם מכתב איזנקוט והריאיון של אלוף ברק יחסלו את דו"ח בריק ויורידו אותו מסדר היום הציבורי? כנראה בדיוק להפך. כדור השלג רק התחיל להתגלגל. אחרי החגים, ובמיוחד במושב החורף של הכנסת, צפויים חברי כנסת ושרים להעלות את דו"ח בריק שוב ושוב, מי בשל דאגה כנה למוכנות צה״ל למלחמה ומי בשל שיקולים פוליטיים. הדו״ח יהיה בכל מקרה כלי ניגוח מן המעלה הראשונה.
עוד לפני הדיונים בכנסת עולה השאלה הגדולה: מי צודק בוויכוח היצרי? והתשובה: שני הצדדים. אלוף במילואים בריק אכן חרג מסמכותו, וחשוב מכך – מדדים אובייקטיביים באמת מראים שצה״ל מצויד למלחמה. אז היכן הפער? כנראה בכוח האדם. בזמן שדו"חות אמת של צה״ל מוצאים את המחסנים מלאים ואת כלי הלחימה במצב סביר פלוס, המבקרים נתקלים שוב ושוב ברוח שפלה.
בביקורות חיצוניות ולא בשיחות עם מפקדים (שלהם בדרך כלל יתחנפו כדי לעלות בדרגה), מספרים אנשי קבע שוב ושוב שהם על סף קריסה. בדרך כלל אין מדובר ביחידות העילית הטכנולוגיות של צה״ל או בחיל האוויר המקצועי. שדרות צה״ל הרחבות הן מאות יחידות הפזורות במתקני האימונים, ביהודה ושומרון, לאורך הגבולות.
אנשי קבע חוטפים מכל הכיוונים: פיטורי אלפי אנשים במסגרת תר"ש (תוכנית רב-שנתית) "גדעון״ הגבירו את העומס המוטל על כל אחד ואחד. באותו זמן מרגישים אנשי קבע רבים כשק חבטות חברתי, לאור הדימוי שלהם כ״אוכלי חינם״ (ולא רק במערכונים ארסיים של ארץ נהדרת).
משרד האוצר הפסיק לפני כמה שנים את המתקפות הבלתי פוסקות על שכר משרתי הקבע, אבל נזק של שנים קשה לתקן. לא מעט משרתים מספרים שהם מעדיפים ללכת לבית הספר של הילדים בלבוש אזרחי ולא על מדים. צבא הקבע אינו גאווה מבחינתם. האתוס הישראלי השתנה.
לפני כשלוש שנים התריעו מפקדים על כך שקשה יותר ויותר להשאיר בצבא הקבע את הקצינים המצטיינים ביותר. הפיתוי באזרחות גדול, והפנסיה כיום היא ממילא ״צוברת״ ולא ״תקציבית״, אז משאירים במקרים רבים את מי שאפשר. צה״ל הכחיש אז בזעם פרסום שלנו במקור ראשון על ״משבר סרנים״ בצבא הקבע, אבל אלוף בריק שב והתריע על אותה תופעה.
גורם ביטחוני מקצועי טען השבוע בשיחה עם מקור ראשון שצה״ל נוהג לדרג את איכות משרתי הקבע באופן יחסי למשרתים האחרים (לכן הממוצע קבוע), ״אבל בראייה ארוכת שנים האיכות נמצאת בירידה עקבית, שאינה נפסקת״. אותו גורם מתריע על כך שהצמצומים בשירות הקבע והתרבות הארגונית השלטת פגעו במקצועיות של צה״ל, והמגמה עוד תחריף עקב צמצום שירות החובה משלוש שנים לשנתיים ושמונה חודשים.
״צה״ל הוא צבא בינוני עם איים של מצוינות״, אמר אלוף ישי בר ב־11 ביולי 2006, בישיבה מיוחדת של המטה הכללי עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. בר היה חריג בנוף המטכ"ל, כפרופסור למשפטים שהגיע ממערך המילואים. הרמטכ״ל בזמנו דן חלוץ הסה אותו ואמר לאולמרט ש״צה״ל ערוך למלחמה הבאה לעילא ולעילא״. את דעתה על מוכנות צה״ל ב־2006 פירטה לימים ועדת וינוגרד. זה כבר קרה אחרי המלחמה.
לא מושלם, סביר
בניסיון להקדים תרופה לדיונים בדו״ח בריק אחרי החגים, יצא דובר צה״ל השבוע בהודעה שהרמטכ״ל הנחה את מבקר צה״ל, תא"ל במיל׳ אילן הררי, לבחון את הנושאים שהעלה נציב קבילות החיילים. "הבחינה תיערך במסגרת הביקורות שמקיים מבקר צה"ל בשיתוף אלוף במיל׳ אבי מזרחי (לשעבר מפקד זרוע היבשה ופיקוד המרכז) ואנשי מילואים בכירים נוספים, בשקיפות ותוך שיתוף פעולה של כלל יחידות צה״ל. הרמטכ"ל ציין כי מוכנות צה"ל וכשירותו ללחימה ולניצחון גבוהות, ועם זאת רואה ומוצא חשיבות לבחון טענות שמועלות, באופן מקצועי ובכלי הביקורת הרוחביים והמעמיקים המצויים בידי גורמי הביקורת הרשמיים ובהם גם מבקר צה"ל. הרמטכ״ל הנחה כי הדו"ח הראשוני יוצג לעיונו בתוך 45 ימים״.
על כך אמר בראיונות בתקשורת חגי טננבאום, שהיה מבקר מערכת הביטחון בשמונה השנים האחרונות וסיים את תפקידו לפני ארבעה חודשים: ״הודעת הרמטכ"ל כי הטיל על המבקר הפנימי לצה"ל לבדוק את ממצאיו ותובנותיו של נציב קבילות החיילים היא שערורייתית עד כדי זלזול וזחיחות, שלא לומר פארסה. זו תקלה חמורה מעין כמותה. כיצד ייתכן שאין בצוות גורם חיצוני לצה"ל מתוך מערכת הביטחון, כלומר מבקר מערכת הביטחון, הממונה על ידי הממשלה לקיים מטעמה פיקוח, בקרה, וביקורת על צה"ל?
״ביקורת הנעשית על ידי הגורם המבוקר הראשי, באמצעות פקודו הישיר ביותר של הרמטכ"ל ומקורבו מאז שירותם המשותף, המבקר הפנימי לצה"ל תא"ל במיל' אילן הררי (כמו גם מקורבים אחרים בצוות, ע"ר), מוטלת בספק רב.
״רצוי להפנות את תשומת הלב לכך שלמעלה משנתיים דו"חות מבקר מערכת הביטחון תומכים במרבית המקרים בממצאיו של נציב קבילות החיילים, ובחלקם אף מחמירים יותר. למרות זאת, הדו"חות לא נידונו על ידי סגן הרמטכ״ל והרמטכ״ל. מי יבדוק את נכונותם ואמיתותם, שהרי הם לא נדונו כלל באופן מעמיק ויסודי וגם לא נקבעה על בסיסם תוכנית למניעת הישנות המקרים?
״משיחות עם יודעי דבר, הקרובים לדו"חות מבקר המדינה, זו גם דרך ההתייחסות אליהם. מינוי צוות פנימי לבדיקת ממצאי גורמים חיצוניים הוא הצגה ופארסה אחת גדולה וזריית חול בעיני הציבור. בקיצור, עבודה בעיניים. רק גורם חיצוני בלתי תלוי, שימונה על ידי ועדת החוץ והביטחון ושלא מוטל עליו מורא ואין לו כל קרבה למבוקרים – רק הוא יוכל להצביע באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים על התמונה האמיתית והמלאה".
ומה חושבים בצבא? גורם צבאי בכיר אמר בשיחה מיוחדת עם מקור ראשון כי על אף מהומת דו״ח בריק הוא משוכנע שמוכנות זרוע היבשה למלחמה היא גבוהה. הקצין התייחס למדדי הכשירות שנהוגים בזרוע היבשה בצה״ל זה עשור כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, בדומה למדדי כשירות שקיימים בחיל האוויר כבר עשרות שנים. ״הכשירות מורכבת מכמה מרכיבים, כמו נשק, מלאי, תפיסות הפעלה, איוש כוח אדם, וגם הרוח של המשרתים. בכל המדדים האלה הכשירות עלתה מאוד בשנים האחרונות. בתחום המילואים למשל הכפלנו את האימונים פי שניים לעומת 2014, ויחידות גם חזרו לתעסוקה מבצעית, דבר שמחזק את הלכידות שלהן. ההשקעה העצומה במוכנות היבשה נושאת פירות ומורגשת במיוחד ביחידות שנחשבות במטה הכללי כאמת מידה מבצעית.
״נכון שהתוצאה היא לא מעט עומס על המשרתים, ושביחידות שאינן בליבה יכולות להיות תחושה של הזנחה בהשוואה ליחידות האחרות, אבל רק לפני חודשיים סיימנו סקר בקרב לא פחות מ־2,000 משרתי קבע בזרוע היבשה. 75 אחוזים מהמשרתים הביעו בסך הכול תחושות חיוביות לגבי השירות שלהם. אי אפשר להתווכח עם העובדות ולטעון שהכשירות אינה גבוהה״.
ומה לגבי הרוח? האתוס החברתי מקשה על השארת כוח אדם איכותי בקבע?
״אי אפשר להתעלם מכך שאין כיום תחושת איום קיומי על המדינה. עם זאת, במערכים הלוחמים כל המפקדים הם כאלה שצה״ל מאוד רצה שיהיו בקבע. יש מערכים שבהם המצב פחות טוב, אבל אנחנו עובדים על תוכניות לשיפור. המצב כיום לא מושלם, וצה״ל מעולם לא הצליח להשאיר בשירות את כל המצטיינים ביותר, אבל הוא בהחלט סביר״.
