בינואר 2001 היה גדעון סער פוליטיקאי מבטיח בשנות השלושים לחייו, מזכיר הממשלה שסיים את דרכו בממשלת נתניהו והצטרף באותו תפקיד לממשלת שרון. עד אז הוא הספיק לסיים את התואר במשפטים ולשמש עוזרה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל. קודם לכן היה כתב פוליטי מוכשר בעיתונים "העולם הזה" ו"חדשות".
סער היה אז האיש שאנחנו רוצים לראות בפוליטיקה. אדם ערכי ואכפתי שנאבק על דעותיו ועומד מול הזרם המרכזי בימין. בצעירותו היה פעיל במפלגת התחיה שהתנגדה להסכמי השלום עם מצרים, סטודנט פעיל ועיתונאי ללא מורא. השיר הידוע של אריק איינשטיין, שמבזה את הפוליטיקה ואת העוסקים בה, לא התחבר לסער באותן השנים. הוא נחשב משהו אחר, וסימל עתיד קצת שונה במנהיגות הישראלית.
בהמשך הצטרף סער לליכוד, וגם שם העריכו את כישוריו ובחרו בו במקומות הראשונים בבחירות המקדימות. סער הוא בין הבודדים, אולי היחיד, שניהל מערכה כבדה מול נתניהו בתוך הליכוד, ולמרות הכול נשאר פופולרי מאוד במפלגה. ב־2014 הצליח סער למנות את חברו רובי ריבלין לנשיא המדינה על אפו ועל חמתו של ראש הממשלה. אחר כך הוא פרש מהליכוד בנסיבות לא ברורות, חזר כעבור שלוש שנים והתמודד בעצמו מול נתניהו. אחרי שהפסיד פרש מהתנועה, רץ לבד והקים מפלגה שזכתה בשישה מנדטים בבחירות שהתקיימו במרץ 2021.
לאורך כל התקופה הזו היה סער מטרה נייחת של נתניהו וסביבתו הקרובה. הם הפכו כל אבן בעברו וניהלו נגדו מסע השמצות שהיה מכריע כל אדם סביר. אין מי שמכיר את מכונת הרעל הזו טוב יותר מגדעון סער. אני מכיר את המרדף הזה היטב. בעבר פרסמתי במעריב כתבות שלא תמיד החמיאו לסער. התחקירנים של הליכוד לא נתנו לי מנוח, כאילו אני חייב להם משהו מעבר לעבודתי העיתונאית.
הפרסומים נגד סער ברשתות החברתיות ייחסו לו מעשים שלא ייעשו. חברי כנסת בליכוד הדהדו את הפרשיות והפרסומים הללו בהכוונה מלמעלה. ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן הצטיינה בתחום הזה. ח"כ טלי גוטליב מכנה את סער גם היום "גיס חמישי" בתוך הליכוד. היו גם תלונות שהוגשו למשטרה נגד סער. עד היום אינני מבין מדוע סער לא הגיש תביעות דיבה נגד המשמיצים, שהופיעו בשמם ובתמונתם המלאה, אבל זה עניין שבינו לבין עצמו.
סער, שהפך בינתיים לשר משפטים בממשלת בנט, ידע הכול. "זו חבורה של עבריינים שעוסקת בי ובמשפחתי", אמר. אבל אז התחילה גם ההידרדרות הפוליטית של סער עצמו. הכוכב הפוליטי שהקים מפלגה חדשה וזכה בשישה מנדטים הבין שהגיע לשיאו ושהוא לא עובר את אחוז החסימה. ברגעים הקשים האלה אתה צריך להחליט אם אתה מסתכן, נלחם על מעמדך ומקומך ועלול לוותר על הכיבודים והשררה, או שאתה נשאר על הגלגל הפוליטי בכל מחיר.
סער בחר באפשרות השנייה. הוא תפס טרמפ על בני גנץ התמים, ושריין לעצמו ולחבריו ארבעה מקומות ברשימת המחנה הממלכתי שקיבלה 12 מנדטים בבחירות האחרונות בנובמבר 2022. הוא נכנס לכנסת רק כדי לתכנן משם חזרה את צעדיו לבנימין נתניהו ולליכוד שהכו אותו. על הדרך הוא לא הפסיק להתחייב שלליכוד הוא לא חוזר. את האמירות הקשות שהשמיעו סער וחברו זאב אלקין על נתניהו, אופיו ומעלליו, אפשר למצוא בגוגל בלי בעיה.
אחרי פרוץ המלחמה הצטרף סער לממשלה. גם אז הוא לא שינה את דעתו על נתניהו, שמסכן בעיניו את המדינה בכל יום שלו בשלטון. גם ראש הממשלה עדיין מזדהה עם כל מה שכתבו ואמרו שליחיו בכנסת ומחוצה לה על סער ברשתות החברתיות ובפורומים מפלגתיים שונים. סער עזב את הממשלה כעבור זמן, אחרי שהרגיש את הניכור הזה. בספטמבר הוא זחל בחזרה פנימה. הדילמה שעמדה בפניו שוב הייתה אכזרית. הכיבודים והשררה המלאכותיים אצל מי ששונא אותך וזקוק לך, או העתיד הקשה שמחכה שלך מחוץ לפוליטיקה והחזרה לאלמוניות. סער העדיף להתבזות. היום הוא שר החוץ.
כעת סער חוזר עם חבריו אפילו לליכוד שחובט בו ללא רחם. זו העליבות הצינית שבגללה האנשים הטובים באמת מסרבים להיכנס לחיים הציבוריים, ואנחנו נשארים עם חבורת מנהיגים בינונית ועלובה, ועם ממשלה וכנסת שמביישות לפעמים את המדינה ואזרחיה.
סער אף הודיע שיתמודד בליכוד על מקומו בכנסת הבאה. אולי הוא יצליח להשתחל לעשירייה השנייה או השלישית, ולפלס את דרכו מחדש מול חומות האיבה והחשדנות בליכוד. עדיין יש לו קומבינות וחברים בסניפי הליכוד. החברים האחרים במפלגתו הימין הממלכתי, זאב אלקין, שרן השכל ומישל בוסקילה, יכולים לחלום על שריון בליכוד. בנימין נתניהו זה לא בני גנץ. החגיגה שלהם נגמרה.
