אחת האמונות הרווחות כעת במשרד האוצר, היא שביום שאחרי המלחמה צפוי פה בום כלכלי אדיר. "זה יהיה תקציב קשה של קיצוצים, הכלכלה עכשיו מחזיקה את המלחמה, אבל בעתיד המלחמה תחזיר לכלכלה במכפלות עצומות", הבטיח שר האוצר בריאיון שערכנו איתו לפני חודשיים. "המלחמה תיתן המון, התעשיות הביטחוניות בתצוגת תכלית מדהימה. ההייטק יתפתח בכל כך הרבה תחומים. יש כאן ביקושים כבושים".
אבל יש כמה דברים שאולי שר האוצר לא לקח בחשבון בתחזיותיו האופטימיות. בטווח הקצר לא ברור בכלל שנראה פה בום אדיר, אלא דווקא התפכחות קשה מתוצאות המלחמה. רק בשבוע שעבר נכנסה לתוקף שורה של העלאות מס והתייקרויות, שיחולו על כל בית בישראל: העלאת המע"מ באחוז תייקר את כל מוצרי הצריכה והשירותים שלנו; עליית תעריפי החשמל, המים והארנונה תורגש לא רק באופן ישיר אצל כל משק בית, אלא גם גם בסל הקניות שלנו ובשירותים שאנו רוכשים. כאשר עסקים מתמודדים עם עלייה בהוצאותיהם, הם מעבירים אותה הלאה אל הלקוחות, כך שכל התייקרות כזאת היא אבן שנזרקת למים ומייצרת אדוות רבות.
לאלה מצטרפות עליות מחירים בשורה של מוצרי צריכה ומזון, עליות שחברות רבות דחו לתחילת השנה, בחסות העלאת המע"מ. ביניהן "התייקרויות שקטות" כמו ביטול מבצעים, או הקטנת כמויות באריזה שנמכרת באותו מחיר. כך גם עליית תשלומי הביטוח הלאומי שיוצאים מהמשכורות של כולנו, כאשר הנטל גדול במיוחד על עסקים ועצמאים. כל אלה נפלו בשבוע שעבר בבת אחת על אזרחי ישראל, אבל המשכורת שלהם לא עלתה בתקופה הזאת. להפך, התקציב החדש גם מקפיא את מדרגות המס ואת נקודות הזיכוי ממס.
ביום שבו המלחמה תסתיים, ובחלק מהחזיתות אפשר כבר להגיד שרואים את הסוף, משקי בית יגלו שהכנסות מסוימות פשוט נעלמו. למשל: המילואימניקים זכו למענקים גדולים השנה, כולל צעירים שלא עובדים או לומדים וקיבלו תגמולי מילואים גדולים, אך כעת הם ייפסקו. כמובן, כל שקל מגיע לכל מי ששירת השנה מספר ימים בלתי סביר בעליל, אבל משקי הבית והצעירים ירגישו את חיסרון המענקים כשהמלחמה תיגמר, והדבר ידרוש מהם צמצום כלכלי. גם המפונים שמקבלים מענקים ודמי מחיה יידרשו כנראה לחזור לביתם ביום בהיר אחד. ביום הזה ייפסקו התשלומים הנדיבים שבאמצעותם החזיקה המדינה את אזרחיה מחוץ לבתיהם במשך שנה ויותר. במקרים לא מעטים, אלה מענקים שהיו גבוהים משמעותית מהכנסותיהם של המפונים בעבר, כך שהחזרה הביתה תהיה כרוכה בירידה ברמת החיים. המשמעות תהיה גם החרפה במצבו של הצפון; אוכלוסיות חזקות שגילו את מנעמי החיים במרכז, לא ימהר לחזור צפונה כדי לגור על קו הגבול. מי שיחזרו יהיו אוכלוסיות חלשות שלא באמת יכולות להתפרנס במרכז הארץ ללא דמי המחיה הנדיבים של הממשלה.
ענף הדיור טרם התאושש מהשפעות המלחמה, ומתקשה לפעול ללא הפועלים הפלסטינים. ההתייקרויות בהוצאות הבנייה מתגלגלות הלאה לכל מקום, ואת רובן נרגיש בעתיד הלא־רחוק. חברות שמספקות שירותים לצה"ל בזמן המלחמה, למשל מזון לחיילי המילואים וציוד נדרש לצבא, יגלו שהדרישה הצבאית יורדת משמעותית. משרדי הממשלה נדרשו גם הם לקיצוצים, והדבר ישפיע על חברות פרטיות שמספקות שירותים לממשלה. תעשיית המלונאות הצליחה להחזיק את הראש מעל המים בעיקר בגלל מפונים ששוכנו במלונות בחסות הממשלה, אבל כאשר המפונים יחזרו הביתה בעלי המלונות יגלו שהתיירים מחו"ל לא ממהרים לחזור.
הרבה מאוד כסף ממשלתי מחזיק לא מעט מהכלכלה הישראלית בשנה האחרונה, ועם סיום המלחמה הוא ייעלם. זה יהיה בהחלט בום, אבל לא במובן החיובי של המילה. הצד החיובי של העניין הוא שהמצב הזה לא אמור להימשך זמן רב. ההשקעות הזרות יחזרו ארצה בשלב מסוים, הכלכלה תשוב להתאזן, ובטווח הארוך, שיפור מצבנו הגיאו־אסטרטגי ייטיב גם עם הכלכלה. אלא שזה לא יקרה מיד ולא מחר בבוקר. צד אופטימי נוסף הוא שהביקושים והצריכה במשק צפויים לרדת במידה ניכרת ויחד איתם כנראה גם האינפלציה – שממילא היא בעיקר בצד ההיצע כרגע. אלה סיבות טובות לבנק ישראל להתחיל בתהליך של הורדת ריבית, שמשקי הבית בישראל משוועים לה.
