שנת המס 2025 כבר כאן, ואיתה נכנסו לחיינו שלל גזרות כלכליות, על רקע הגירעון ההולך ותופח שיצרה המלחמה וההוצאות הרבות הנלוות אליה. באוצר נאלצו להוסיף לתקציב עשרות מיליארדי שקלים, סכום חריג שימומן בעיקר מקיצוצים ומהעלאות מיסים.
במקביל לגזרות הכלכליות, נכנסה השבוע לתוקף רפורמה חדשה בכל הנוגע לתשלומי חובות. מדובר בשינוי מנגנון החיוב וחישוב הריבית, שיביא להפחתה של עד 80% בתשלום על הריבית שיידרשו לשלם לווים שמאחרים להחזיר את חובם. המהלך צפוי להשפיע על כ־1.8 מיליון תיקים של מאות אלפי לווים הנמצאים כיום בהוצאה לפועל, או של מי שנושאים בחובות כלפי המדינה בגין תשלומים שקבועים בחוקים שונים.
מטרת התיקון לחוק היא להבטיח שהריבית בגין חובות בישראל תהיה מידתית ומאוזנת, כך שתבטיח לנושים פיצוי הולם מצד אחד, ומצד שני לא תייאש את החייבים אלא תתמרץ אותם לשלם.
מדוע אני קושר כאן בין הגזרות הכלכליות שנוחתות עלינו ובין רפורמה בגביית חובות? ובכן, מתברר שיש קשר הדוק. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני שלוש שנים, חשף כי המדינה איננה מממשת את זכויותיה מול מי שחייבים לה כסף, ואיננה תובעת סכומים רבים שמגיעים לה. יתרה מכך, משרדי הממשלה מוחקים מדי שנה חובות במיליארדי שקלים, לעיתים ללא בחינה מעמיקה דיה וללא קריטריונים ברורים. בחלק מהמקרים, המדינה אף איננה מסוגלת להעריך את היקף החוב. על פי הדו"חות הכספיים של מדינת ישראל בשנת 2020 למשל, סך החובות הללו עמד על כ־70 מיליארד שקל. הרוב בגין תשלומי מיסים שלא נגבו, אך כ־20 מיליארד הם חובות הכוללים תשלומי אגרות, זיכיונות, תביעות אזרחיות שהמדינה זכתה בהן, תשלומים לרשויות שונות ועוד.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קבע אז שכמעט מחצית מהגופים הממשלתיים, הכוללים בעיקר משרדי ממשלה, כלל לא מיפו את זכויותיהם ואת אפשרויות הגבייה והאכיפה. במקרים רבים גם לא היה אומדן מדויק בנוגע לסכומי החוב, והם נעשו על פי הערכה בלבד. כך קרה שחובות רבים נמחקו בסופו של דבר, ומדינת ישראל פשוט ויתרה על החוב כלפיה – למשל כאשר החוב התיישן משום שאיש לא טרח לגבות אותו, או שבינתיים בעל החוב פשט רגל.
לפי המבקר, בכל אחד ממשרדי הממשלה קיימת ועדה מיוחדת המוסמכת למחוק חובות עד סכום מסוים. כך למשל, משנת 2017 ועד אמצע 2020 נמחקו בוועדות המשרדיות הללו כ־1.9 מיליארד שקל. בין השאר, משרד הכלכלה מחק חובות של 577 מיליון שקל, משרד הבינוי והשיכון מחק חובות של 300 מיליון שקל, ורשות מקרקעי ישראל מחקה כ־350 מיליון שקל.
כשמדובר בסכומים גדולים יותר, הסמכות ניתנת לוועדת המחיקות העליונה של החשב הכללי במשרד האוצר. דו"ח המבקר העלה שבין השנים 2017־2020 הוועדה הזו מחקה כמעט 7 מיליארד שקל, ולמעשה כמעט את כל הבקשות שהועלו בה לדיון. בין השאר מדובר ב־1.65 מיליארד שקל שנמחקו לחברות שלא שילמו אגרה שנתית לרשם החברות; במשך שנים איש לא טרח לגבות מהן את החוב הזה, עד שחלה עליו התיישנות.
בין החברות שזכו למחיקת חוב האגרות שלהן, או היזמים והקבלנים שזכו לקרקעות ולא שילמו את חובם למשרד השיכון ולרשות מקרקעי ישראל – היו גם כאלה שצברו במשך השנים רווחים של עשרות ואף מאות מיליוני שקלים, ולמרות זאת הצליחו להתחמק מתשלום לקופה הציבורית. וישנן כמובן שלל המפלגות שקיבלו מימון בהלוואות, ורבות מהן טרם החזירו את החובות שנערמו למאות מיליונים. בנוגע לחלקן, ספק גדול אם אי־פעם יושבו.
על פי הדו"חות הכספיים של ממשלת ישראל משנת 2021, סך החובות כלפיה טיפס ל־79 מיליארד שקל (אחרי ניכוי חובות שגבייתם מוטלת בספק), עלה ל־88 מיליארד שקל בשנת 2022, והגיע בשנת 2023 ל־101 מיליארד שקל. חשוב לומר גם את זה: בדו"ח אין פירוט מדויק של החובות. חלק ניכר מהם אלה תשלומים שהוקדמו לספקים (למשל לספקי משרד הביטחון), הלוואות ממשלתיות שניתנו במסגרת סיוע (כגון הלוואות קורונה) ועוד. חלק אחר מהסך הגדול הוא אגרות או מיסים שלא שולמו, תמיכות כספיות שניתנו ולא הגיעו ליעדן או לא מומשו בהתאם לקריטריונים, תביעות פיצוי על נזקים לנכסי המדינה, אכיפת חוזים והסכמים ופיצוי כספי בגין הפרתם, שמירה על ערכי טבע ותביעה כספית בגין פגיעה בהם ועוד.
וחשוב גם לומר עוד משהו: בתקופה האחרונה ניכר שבמשרד החשב הכללי לוקחים את העניין הזה ברצינות, וכבר מתחילים שינויים לטובה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות, והרשויות חייבות לפעול יחד כדי לגבות את המיליארדים הללו. אחרת, החוב הזה יתגלגל אלינו.
קחו למשל את מימוש זכויות המדינה בהגשת תביעות אזרחיות יזומות בעקבות הליכים פליליים. כך למשל, במהלך מבצע שומר החומות בשנת 2021 נרשמו מאות תקריות של אלימות וונדליזם מצד ערבים אזרחי ישראל. הפורעים פגעו ברכוש ציבורי, אבל לא רק. הנזקים בנפש וברכוש אילצו את המדינה לשלם לנפגעים פיצויים, הוצאות רפואיות הושתו על בתי החולים וקופות החולים ועוד. לצד ההליך הפלילי, יש צורך בפעילות אכיפה אזרחית להשבת הכספים ששולמו מהקופה הציבורית, במיוחד מצד מי שהורשעו בהליך הפלילי. האם משהו נעשה בעניין?
כך למשל, המדינה שילמה פיצויי עתק על הפגיעות ברכוש במהומות שומר החומות, אך לא ממש התאמצה לגבות את הכסף מהפורעים
התנהלות הפרקליטות בכל מה שקשור להליכים הפליליים אז כנגד הפורעים התבררה כבעייתית מאוד בלשון עדינה, אבל מעבר לזה, מבקר המדינה כבר קבע כי אין בפרקליטות מנגנון אחיד וסדור לאיתור וזיהוי התיקים שהתקיימו בהם הליכים פליליים ושיש בהם פוטנציאל אכיפה כלכלי. כך למשל, בשנת 2019 הוגשו בסך הכול תשע תביעות בלבד עקב הליכים פליליים, זאת אף שבאותה שנה הסתיימו הליכים ב־4,804 תיקים פליליים שנוהלו בפרקליטות, והורשעו 84% מהנאשמים.
אגב, בשנים 2018־2019 לא הוגשו תביעות אזרחיות להשבת כספי הפיצויים ששילמה המדינה לנפגעי הטרור, אף שבשנים אלו אושרו 374 נפגעים בגין 93 פעולות איבה. באותן שנים שילם המוסד לביטוח לאומי לאלפי נפגעי פעולות איבה תשלומים בסכום מצטבר של כמיליארד שקל.
והנה עוד נתון מעניין: מדינת ישראל שילמה במצטבר מיליארד שקל, חובות שצברו חסרי מעמד (מסתננים, עובדים זרים, פלסטינים וכו') בעיקר למוסדות רפואיים. יש מה לעשות כדי לגבות לפחות חלק מהחוב הזה.
המדינה תלויה במקורותיה התקציביים, וחלק ניכר ואינטגרלי מהכנסותיה מגיע מחייבים שונים, ודאי כאלה שהסבו לה נזק וגרמו לה להוצאות. לפני שמעלים לנו מיסים ומקצצים בשירותים לאזרח, מדינת ישראל חייבת לבנות מערך יעיל ואפקטיבי כדי לגבות את מיליארדי השקלים שחייבים לקופת המדינה.
