מדהים לפעמים איך המוח האנושי עובד, וכמה קל לעורר אותו ולגרום לו לעשות מעשים לא רציונליים. השבוע למשל נערכה הגרלת הלוטו שהפרס הגדול בה היה 80 מיליון שקלים. אני לא ממלא לוטו: גם כי זה נראה לי מטופש, וגם כי מדדתי פעם מסכת קרטון כזאת שהזוכים חובשים על הראש, והיא לא יושבת עליי טוב. ובכלל, אף פעם לא נתקלתי בזוכה בלוטו שהוא "איש טלוויזיה ורדיו, בעברו קופירייטר, עם שלושה ילדים, שגר ברמת־גן". זה תמיד חייב להיות משהו אקזוטי כמו "איבד את עבודתו במפעל חמוצים וגילה שזכה ב־30 מיליון" או "מילאו טופס על מדרגות הרבנות לפני הגירושים וזכו ב־40 מיליון". אין מצב שינחיתו עליי את הפרס.
אבל השבוע בעודי מלהג באולפן הפטריוטים, חבר טוב שמשדר איתי ברדיו (בלי שמות זה פתחי) כתב לי בוואטסאפ שהוא שלח טופס. שאלתי אותו אם זה אומר שהוא לא מגיע מחר כי הוא מרגיש שהוא כבר זכה, והוא שלח בתגובה "חחחח" וניתק קשר. מיד עלה לי תרחיש אחד בראש. מחר אני מגיע לאולפן, ועד רבע לעשר הוא לא מגיע, אז אני מתקשר אליו לשאול איפה הוא, וממש כשאני מצלצל דופק בדלת האולפן שליח מזמר עם שיר על פתחי העשיר שהפך לגביר ומעתה התוכנית שלנו היא אירוע לא שדיר.
התנתקתי מהסיוט וחזרתי לפטריוטים. רגע אחרי שנתתי פרשנות על החות'ים והיועמ"שית החלטתי שאני לא מתכוון להשאיר לפתחי את אלוהי הסיכויים, ואני חייב לשלוח טופס להגרלה הגדולה. השעה הייתה תשע ורבע, את הטפסים היה אפשר לשלוח עד רבע לאחת־עשרה. לא ממש ידעתי איך שולחים, אז שאלתי את צ'ט ג'יפיטי והוא הנחה אותי מה צריך לעשות.
עובד כמו סם
בהתחלה התלבטתי אם לכתוב את המספרים בעצמי או ללכת על מילוי אוטומטי, אבל לא זכרתי את תאריך הלידה של התאומים והדבר האחרון שחסר לי הוא שיתברר בסוף שה־28 של 28 באוגוסט שלהם הוא מה שהיה חסר לזכייה הגדולה, ואני לא אסלח לעצמי וגם הם לא יסלחו לעצמי. אז הלכתי על לוטומט ושלחתי טופס בחמישים שקלים.
כששולחים טופס לוטו דרך הטלפון, הטופס לא מאושר מיד. באתר נכתב שהטופס בדרך לשליחה וזה יכול לקחת כמה דקות, אבל הדקות התארכו לחצי שעה ועדיין לא קיבלתי אישור. ההגרלה התקרבה, ואני הייתי בתודעת זכייה. כבר עברתי לשלב שבו אני שואל את צ'ט ג'יפיטי אם אפשר לתבוע את הלוטו אם הטופס ששלחתי לא אושר.
מדהים כמה הדברים האלה עובדים כמו סם. כמה דמיונות בזבזתי מהרגע ששלחתי את הטופס. דמיינתי איך אני חוזר הביתה ומודיע לד"ר זמרי שהחיים שלנו הולכים להשתנות, ואיך היא שואלת אותי במבט חשדני מה עשיתי. אני מביט בה בפנים עצובות של "מצטער מאמי לא התכוונתי", אומר לה להסתכל בהודעה ששלחתי לה בוואטסאפ, והיא קוראת ושואלת: מה זאת אומרת "80"? אני שולח לה: "מיליון", והיא שואלת: מה זאת אומרת "80 מיליון"? ואז אני אומר: בחייאת, את דוקטור, את לא יודעת להסיק מסקנות? זכינו. אז אנחנו פותחים את בקבוק היין היקר שקנינו ב־400 שקל ושמרנו לאירוע משמח במיוחד, ופתאום אנחנו קולטים ש־400 שקל ליין זה כבר ממש לא יקר בשבילנו, אז אנחנו דופקים שלוק אחד ובזים ליין הפשוט והזול הזה.
ינון מגל המשיך לפנות אליי כדי שאדבר קצת בתוכנית, בזמן שהראש שלי כבר הרבה אחרי הדיונים בשטויות שאמר יאיר לפיד. עם כל הכבוד, אני אדם עם 80 מיליון בעו"ש. אני לא מתכוון להתווכח עם יאיר לפיד, אני אחרי התקופה הזאת בחיים שלי.
עשרים דקות לפני ההגרלה הטופס עדיין לא אושר. התחלתי להזיע. הזכייה מתרחקת ממני. מה עושים? למי מתקשרים? הצילו! אבל אז, 17 דקות לפני שליפת הכדורים בידי לא עירית ענבי (לאף אחד אין מושג מי החליף אותה), התקבל האישור. הטופס אושר, נסרק ונשלח אליי. זהו, חברים, זה נגמר. הסיפור שלכם נגמר. חבל ששלחתם. מיותר. ניסיתם, היה נחמד, ניצחתי.
העיקר הבריאות
פגעתי בקושי במספר אחד מתוך עשרה טורים. הכי מעליב שיש. כאילו בלוטו בדקו מה שלחתי והודיעו למחליף ענבי שיוציא את כל השאר. כעסתי על עצמי שנגררתי לזה והנחתי שאם פתחי עדיין לא שלח הודעה שהוא לא בא מחר אז גם הוא לא הביא את השמונים. אבל אתם יודעים מה? בשביל העשרים דקות שבהן אשכרה האמנתי שאני זוכה, אולי היה שווה.
דמיינתי איך אני חוזר הביתה ומודיע לד"ר זמרי שהחיים שלנו הולכים להשתנות, ואיך היא שואלת אותי במבט חשדני מה עשיתי
הודעתי לד"ר זמרי שהיא נשארת בעבודה, וסגרתי את הדפדפן עם התמונה של הווילה בסיישל. כמובן, רגע אחרי הכישלון אתה מתחיל לשכנע את עצמך שטוב שלא זכית. גם ככה כל מי שזוכים פושטים רגל אחר כך, ובכלל, מי צריך כסף? העיקר הבריאות.
הכול נכון, ועדיין, איכשהו מצאתי את עצמי מחייך קלות כשגיליתי שאף אחד לא זכה ב־80 מיליון. לכו תדעו, אני בדרך כלל לא שולח אבל אולי בכל זאת ניתן ל־80 צ'אנס נוסף להפתיע אותי. עוד לא החלטתי. פתחי, תודיע לי אם שוב שלחת.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
