מתחם המסעדות של בסר בפתח־תקווה ממשיך להתפתח, והחברה החדשה בו היא "וין אנד ויאנדה", שיחסית לזמן הקצר שבו היא פועלת הפכה למדוברת בקרב חברי אם המושבות והאזור. מאחורי המקום עומדת קבוצת "ויסקי בר מוזיאון", המסעדה המצליחה ששוכנת במערת הטמפלרים בשרונה, אלא שכאן במקום להתמקד בוויסקי, שמים את הדגש על יין כאשר הקומפלקס כולל חנות יינות בקומה התחתונה והמסעדה בקומה שמעל. בניגוד לאחות הגדולה, שאליה מגיעים בעיקר בשביל האלכוהול כשהאוכל הוא רק תירוץ, פה הדגש הניתן ליין עדיין לא מספיק דומיננטי. תפריט היין של המסעדה עצמה לא גדול במיוחד, אבל אפשר לרכוש למטה בקבוק מתוך 400 סוגי היינות ממדינות שונות במחיר חנות (שהוא זול משמעותית ממחיר מסעדה) ולשתות אותו במסעדה בתוספת דמי חליצה בסך 90 שקלים.
פתחנו בפטה כבדים, מנה טובה מאוד. הפטה היה נימוח וקרמי והשילוב בינו לשלושת בני הלוויה – ריבת פירות מיובשים, קרם קשיו וקרם חמוציות – היה מופלא. שני הטוסטונים ששימשו אותנו כמצע היו קטנים וחוסלו מהר מדי אך הפטה החזיק גם כנשנוש סולו. גם טטאקי הטונה היה לא רע, עם דג טרי שנצרב קלות, רוטב פונזו שהחמיא לו וסלט שומר חרפרף שהיה הכוכב האמיתי של המנה הזו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"משק לגזיאל" הם שותפים כאן, כך שהגענו עם ציפיות גבוהות מהבשר והן התממשו במלואן. פילה הבקר ברוטב יין היה כל מה שקרניבור מבקש מהנתח שלו: גוף עסיסי וטעם עמוק של בשר שאי אפשר לטעות בו. פירה הכמהין שהוגש לצידו, לעומת זאת, היה בינוני. הוא אומנם הוגש בטקסטורה טובה ולא סבל ממימיות אבל הכמהין שהובטח לא הורגש כמעט. ניסינו גם את הפרגית קראנץ', שהפתיעה ממש לטובה. מנה גדולה שכללה שני נתחים צלויים שתובלו היטב במעטפת שהזכירה את החלק המוצלח של עוף בגריל (זה שבגללו קונים עוף שלם בשביל כמה ביסים), הם הונחו מעל חתיכת בטטה שהייתה צלויה אף היא, קרם סלקים אנמי וסלט ארוגולה עם עשבי תיבול שהיה חמצמץ מדי לטעמנו, אך יש שיראו בו בן לוויה הולם.
בגזרת היין, האלפא לקח ריוחה של יקב רמון קרדובה, היין הספרדי שהפך לטרנדי והולך נהדר עם בשר אדום, שהיה קטיפתי ומורכב, ואני הלכתי על רוזה זינפנדל של הרצוג שהיה פשוט מצוין עם צבע אדום־ורוד יפהפה, ארומה פירותית־תותית וסיומת מרעננת. הקינוחים שהוכנו בעבודת יד סגרו ארוחה מוצלחת. המצטיין היה פיננסייר שקדים – מאפה עוגתי חם שבתוכו הסתתרו תפוחים מקורמלים ברוטב קרמל ויסקי מצומצם שהשתלב היטב עם גלידת הווניל שנמסה לאיטה. מעל לכל הקונסטרוקציה הועמד טוויל שקדים פריך, והרי לכם תקרובת מתוקה, חמימה ומנחמת. הוויסקיפי נשמע מעניין בתפריט (סופלה שוקולד־חמאת־בוטנים ושאר עיטורים) אבל בפועל לא התעלה לרמת חברו ואף כלל שברי בייגלה, שהם בבחינת "לא תעשה" מובהק.
וין אנד ויאנדה מספקת תמהיל מצוין בין אוכל משובח ותמחור הוגן. עם חלל מסעדה מואר ומוזיקה רגועה יחסית היא מספקת אווירה נעימה שתתאים כמעט לכל אירוע: חגיגה משפחתית, ערב עם חברים או בילוי רומנטי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בקיצור
יין ישמח
אל תפספסו
פילה בקר
בשולחן ליד
כולם
