איך מסבירים את הטירוף של צמאה? ברוב מופעי המוזיקה, דרוש לקהל פרק זמן מסוים כדי להתחמם לפני שהוא מתחיל להרעיד את האולם בקפיצות ושואג את מילות השירים. אבל לא ב"צמאה" – פרויקט מוזיקלי שנתי שמאגד על במה אחת את מיטב האומנים שמבצעים את ניגוני חב"ד. בצמאה הקהל מגיע מאפס למאה קמ"ש בשניות בודדות ובלי מאמץ, כבר לא מעט שנים.
במופע "צמאה" האחרון שהתקיים לפני כשבועיים ההתרגשות ניכרה באוויר עוד ביריד הספרים הענק שנפרש במבואה וגם בהתוועדות המיוחדת שהתקיימה בחדר צדדי. אבל מה שהתרחש בתוך האולם הסגור, היה שיכרון חושים מוחלט. התעלות שכמו הגיע מזמן הולדתה של החסידות בחצר הקטנה בפולין.
חלק גדול מזה אפשר לזקוף לזכותם של האומנים שהופיעו, בשנה הזו היו אלה אמיר דדון, ישי ריבו ואברהם פריד, שנטלו את הובלת הפרויקט על כתפיהם המנוסות. אבל חלק לא פחות משמעותי, שייך לקהל. אלפי הצופים, שחלקם רחוקים שנות אור מהעולם הדתי, וסביר להניח שרובם לא שמעו לפני כן על י"ט כסלו.
בעודי שם, כשהשורות התמלאו נשים, נערות ומבוגרות בגיל העמידה
, כיסויי ראש לצד מכנסיים, כשכולן שרות בקול גדול ניגונים שנוסדו לפני מאות שנים, שאלה אחת הטרידה אותי. איך מסבירים את הטירוף של צמאה? את ההתנפלות על הכרטיסים שלא נחלשת אפילו מאות שנים לאחר מות האדמו"ר הזקן?
הפרויקט התחיל לפני שבע עשרה שנה, ביוזמת הרב משה שילת שביקש להפיץ את חסידות חב"ד לא רק דרך ספרים ושיעורים. מאז, מדי שנה, מתקיימים מספר מופעים, סביב תאריך השחרור של האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי מכלאו, מה שמכנים החב"דניקים חג הגאולה.
המופע שנולד מתוך היוזמה הברוכה צבר תאוצה ועם הזמן הפך להיות נעוץ ביומניהם של יותר ויותר אנשים, שביקשו להשאיר את השגרה של ימינו מאחור, ולהתמסר לשעתיים של קסם ישן.
כאן נעוץ הסוד של צמאה, שנרמז כבר בשם המופע. הצימאון האנושי שלנו, לעורר את הנפש לדבקות רוחנית, להרגיש את החיבור, שהולך ונחלש, למקורות. אף סרטון מיינדפולנס ביוטיוב לא ישתווה לניגון ארבע בבות בקלרינט על רקע הדממה באולם ואף אפליקציית נשימות מתחכמת לא תוכל לשירת "הושיע את עמך, וברך את נחלתך", בכמיהה לשובם של החטופים. גם הבחירה להגיש את ה"ניגנונים" על ידי זמרים ישראליים מוכרים, מתבררת כנכונה.
צמאה מעניק חוויה בלתי נשכחת, חוויה שנותנת הרבה מעבר להיכרות עם חסידות חב"ד. זהו אינו עוד מופע מוזיקה, ששיריו נותרים מאחור על הבמה. הוא מלווה את הקהל לתוך הרכב, משם אל הבית ואז לחיים הסואנים שבחוץ. כנראה זו הסיבה שכבר ביציאה הנרגשת מהאולם, עלתה מכל עבר השאלה – "מתי יתקיים המופע בשנה הבאה".
