אם היו שואלים עוברים ושבים בישראל מי היה הנשיא האמריקאי הראשון שהדליק חנוכייה בוושינגטון, שנפגש עם אדמו"רים חסידיים בבית הלבן, שהוביל להקמת מוזיאון השואה בוושינגטון ושתמך נלהבות בזכותם של יהודים להגר מעבר למסך הברזל הסובייטי – מעטים היו עונים כי זהו נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר. איך יכול להיות שנשיא שניסה להתחבר לכל כך הרבה דברים יהודיים, נתפס בעיני יהודים כה רבים כעוין את העם היהודי? כדי להבין זאת צריך להבין את לב ליבה של התנועה האנטי-ציונית ב-2025.
קרטר שהוכיח סופו על תחילתו כאשר נפגש פעמים רבות עם ראשי החמאס בשנותיו המאוחרות יותר, הרבה לגנות את ישראל באובססיביות ואף נשא בכנסייה שלו דרשות אנטישמיות מובהקות. כך, הוא פיתח בגאונות את הטריק האנטישמי שנמצא עכשיו בשימוש בכל הפגנה נגד ישראל בעולם.
קרטר המציא את שיטת ה"שטחים תמורת שלום" עם כניסתו לתפקיד, איים על מנחם בגין בהפחתת התמיכה האמריקאית בישראל והמציא את הרעיון של הכרה במדינה פלסטינית ריבונית. מצד שני קרטר ידע את מספר הבוחרים היהודי בארה"ב וכי הציבור האמריקאי לא יסבול אנטישמיות מובהקת מהבית הלבן. כדי לגשר על פער זה מצא קרטר את החסידים. הנשיא לשעבר הוא לא רק אבי הרעיון האנטי-ציוני של "שטחים תמורת שלום", של הקמת מדינה פלסטינית ריבונית וקידום בידוד דיפלומטי של ישראל כדי ליצור עליה לחץ, אלא גם אבי השיטה של הפרד ומשול בלב ליבו של העם היהודי. עניין זה מתבטא בכך שבכל הפגנה שרואים היום נגד ישראל אפשר לראות גם נציגים של נטורי קרתא או יהודי מחמד כזה או אחר. מציאות זו נולדה מניצול גישה שונה של ציבורים חסידיים שונים שאומצה בעקבות דבריו של הנשיא לשעבר.
הציניות שבמעשה זה היא כפולה ומכופלת, שכן קרטר פעל לפלג את העם היהודי, להשתמש בעם היהודי נגד עצמו, להיפגש דווקא עם היהודי החסידי (ולא למשל עם גדולי תורה ליטאים) הפוטוגני מהקריקטורות על יהודים ולהשתמש בזה כדי לפגוע בעם היהודי. חשיבה זו קיימת עד היום כאשר כל הפגנה נגד ישראל נפתחת עם הבהרה השקרית לפיה אין להם שום דבר נגד העם היהודי, וכי אלו הציונות ומדינת ישראל שנגדם הם פועלים נגדם.
מיכאל אורן, שגריר ישראל לשעבר לארצות הברית ואחד הדיפלומטים המבריקים, הזהירים, והשקולים ביותר שידעה מדינת ישראל כתב השבוע במאמרו על קרטר: "לא כורש ולא טרומן. בסופו של דבר ג'ימי קרטר הוא נבוכדנצאר שהיה חבר של המן".
לא חשוב כל כך מי היה קרטר ואיך נזכור אותו. השאלה חשובה באמת היא מה אנחנו כעם ישראל יכולים לעשות כדי להשתקם ממורשתו ומהנזק העצום שגרם לעם ישראל בשנות חייו הארוכות. עבורי התשובה היא פשוטה: לא לתת לפילוג שקרטר כל כך רצה לזרוע בינינו לנצח. אם קרטר המציא את שיטת ההפרד ומשול המודרנית שמפרידה בין היהודי לציוני, בין הדת ללאום ובין היהודי הגלותי החסידי לשאר עם ישראל – הרי שעלינו לחזק את החיבור בין החלקים השונים שבעם ישראל, לא לתת לפילוג הזה למשול, ולהתאחד יחד עם ישראל על כל חלקיו למען עתיד טוב יותר לעם ישראל ולמדינת ישראל.
