צו השעה: לדחוף לעסקת חטופים מלאה

"היאוש משבר את בריח הסוגר בו כלואים הכוחות הנעלמים", כך כתב מרטין בובר ברומן גוג ומגוג. באמצעות הרומן ביקש הסופר להבין מהיכן וכיצד מגיעים כוחות האמונה וההתחדשות הגדולים הנמצאים בבני האדם – דווקא בעת המשבר הגדול שפקד את היהדות במאות הקודמות.

באופק אחר ובמשבר היסטורי שונה מזה שהכיר בובר, בהדלקת נר חמישי של חנוכה תשפ"ה בנוף הגליל, פגשתי אנשים שעולמם התהפך עליהם. בלי שהתכוונו לכך בוקעים מהם כוחות גדולים המפיצים אור על כולנו. נפגשנו עם דליה קושניר, גיסתם של החטופים יאיר ואיתן הורן מניר עוז; גל גורן, בנם של מיה ואבנר גורן ז"ל מניר עוז, שאמו נחטפה ונרצחה בשבי וגופתה הושבה לישראל ביולי, ואביו נרצח בקיבוץ; ונירית לביא אלון, אמו של נועם אלון, בן זוגה של ענבר הימן ז"ל, שנחטפה ממסיבת הנובה ונרצחה בשבי וגופתה עדיין מוחזקת על ידי חמאס. את האירוע ארגנו  חברות מהקיבוץ העירוני משעול יחד עם חברות מהגרעין התורני, מקו"ם ומטה משפחות החטופים.

לאחר הדלקת הנרות התחלקנו למעגלי שיח וכל קבוצה ישבה עם נציג משפחה אחרת.

ישבתי בקבוצה של דליה קושניר. דליה סיפרה על איתן ויאיר, אחיו של בן זוגה עמוס. משפחה ציונית שמחה שעלתה מארגנטינה. שלושה אחים שאוהבים כדורגל ואת הרולינג סטונס ובירה ואת הארץ הזו. איתן ויאיר נחטפו מביתו של יאיר שבניר עוז, בעת שאיתן התארח אצלו. הם חטופים כבר מעל שנה ואיש לא יודע עליהם דבר כבר זמן רב מדי. אחיהם, עמוס, שבור. דליה, שחייה השתנו ללא הכר, הספיקה בשנה האחרונה לבקר בכל רחבי הארץ והעולם ולדבר עם כל מי שרק אפשר להעלות על הדעת. אישה, אמא, בת זוג וגיסה חדת מחשבה ובעלת כוחות נפש עצומים, אשר פועלת ללא לאות בכדי לשחרר את יקיריה ואת כל החטופים ובמקביל עובדת בכדי לפרנס את משפחתה.

בתוך התהום הגדולה אליה נפלו חייה הרגשתי והבנתי טוב יותר כיצד נפגשים חיינו וכיצד נקשר גורלנו. מדליה למדתי באותו הערב מה הוא עצב עמוק ומה היא אהבה גדולה ומסירות נפש אין סופית לבן זוגה, לאחיו החטופים ולמדינת ישראל כולה. הייאוש, מבחינתה, איננו תוכנית עבודה. פגשתי אשת גבורה הרואה את המציאות נכוחה ופועלת בכל יכולתה לשנות מציאות איומה זו. כמו דליה גם נירית וגל שימשו כמעטפת לחטופים, הכי קרובים אל האימה. הם גילו בתוכם כוחות שלא הכירו, כוחות אשר התפרצו מתוכם כאשר המציאות הנוראה נכפתה על חייהם.

מאין מגיעים כוחות הנפש הגנוזים? כיצד לא איבדו את השפיות והדעת והתקווה?

דליה, נירית, גל וכל בני משפחות החטופים פגשו את החושך והייאוש הגדול, את הריק, חוסר ודאות וחוסר האונים. את ההפקרה המחרידה שהייתה אז ועודנה נמשכת, את ההתנוונות אליה הגיעה הנהגת המדינה. הם נלחמים על יקיריהם ועושים זאת כמי שמבקשים את גאולת החיים. גאולת החיים של יקיריהם וגאולת החיים של כולנו.

נכון, לא הכל תלוי בנו. החטופים שבויים אצל השטן, מפלצות האדם אשר קטפו אותם מחייהם, אנסו והרגו וחיללו חיים. אך בעת הזו נדרש לנו לדעת שאנחנו עושים הכל כדי להשיבם. ב-7 באוקטובר 2023 רבים התגייסו למלחמה הזו ועדיין נלחמים בה למען החטופים ובכדי להביא ביטחון למדינה. אך כבר זמן רב מידי שהמאמץ הצבאי לא משיב את החטופים שנותרו.

כעת המאבק הוא להשבת כל החטופים בעסקה. זהו מאבק על כל חטוף וחטופה ומאבק פנימי על התקווה ועל תיקון השבר הגדול בו אנו נמצאים. זהו מאבק אותו נושאים יחידים קרובי המשפחות ורבים נוספים, אנשים מאמינים המרגישים ומבינים שמוכרחים לתקן את דרכנו. זהו מאבק המגיע מתוך עומק סוד כוחו של העם הזה, העומד בעת הזו למבחן. מבחן דמות החברה והמדינה כחברה דמוקרטית ומודרנית בה הערבות הדדית ופדיון שבויים הם ערכים עליונים. ערכים אלו צריכים כעת להביא לסיום הפרק הצבאי שנמשך ללא תוחלת, ללא השגת מטרות ברורות וללא סוף.

הלוואי שנעמוד במבחן ושהמחנה המגוון והמתרחב הפועל לחזרתם בעסקה יגדל עוד ויצבור את הכוח הדרוש. בינתיים נמשיך לעטוף את משפחות החטופים, לפעול, לייחל ולהתפלל שכל החטופות והחטופים יחזרו במהרה הביתה ושהם וכל בני משפחותיהם, וכולנו, נוכל לנוח מעט בכדי לאגור כוח לתהליך השיקום שיידרש.

ניר הרבורגר הוא ממחברי יזכור חללי השבת השחורה תשפ"ד ונאמץ אל ליבנו את החיים וממקימי הקיבוץ העירוני משעול בנוף הגליל תנועת המחנות העולים