האמת היא, שכתושב גוש עציון כששמעתי לראשונה על המיזם של חלק משכני למפגשים עם תושבי הקיבוצים של העוטף, התרגשתי עד מאוד. אנחנו כל כך צמאים לחיבורים האלה בעם. אחרי הטבח הנורא ב-7 לאוקטובר כשיצאנו מגוש עציון לעזרת אחינו ואחיותינו בישובים בדרום, קשר הדם הנוצר אינו יינתק לעולם, והצורך לבנות ולהרחיב אותו הוא מתבקש וטבעי.
ימי המלחמה לימדו את כולנו שיעור חשוב במציאת הנקודות הפנימיות שמשותפות לכולנו, היכולת להתעלות ממחלוקות היום יום אל הנשמה הישראלית שבוערת בקרבנו. זו שלא מבדילה בין מי שיש לו כיפה לבין מי שאין לו, בין בני הגוש ובני העוטף, בני הציונות הדתית, ובני השומר הצעיר, נלחמנו יחד ואנחנו חייבים לחיות פה יחד.
אך כשקראתי השבת את הריאיון במקור ראשון על המיזם הזה התאכזבתי.
הרב מרדכי ורדי סיפר לדוגמא שבשביל הביחד הזה הוא היה צריך לבלוע משהו. "אני לא יודע מה טוב למדינה", הוא אמר, "אבל הבנתי שאם אנחנו לא מתייצבים בעד עסקת חטופים סתמנו למעשה את הדיאלוג- אז אמרתי אני הולך על זה".
מנשר ההסכמות המונח בבסיס החיבור הוא מנשר פוליטי לחלוטין. כזה המדבר על החזרת חטופים ועסקה(בכל מחיר?) כזה הקורא לבחירות מיידיות ומדבר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אבל אם יש מי שמאוד רוצה להביא את החטופים אך חושב שלא בכל מחיר? שכמו שכתב הרב חיים נבון בטורו בשבת: "על עסקת שליט קיבלנו את הטבח בשמיני עצרת, על עסקת טננבוים נרצחו 30 ישראלים כפי שאמר ראש השב"כ. כל עסקה קודמת עלתה לנו בדם, ואין סיבה לחשוב שזו הבאה תהיה יוצאת דופן. השאלה היחידה היא האם הסיכוי עולה על הסיכון; האם יותר חיים יינצלו מאשר יסוכנו".
אני מאוד רוצה לגלות סולידריות ואף מוכן לסכן את חיי ולחזור לחאן יונס עם חיילי כדי להשיב את החטופים הביתה אך אולי הפגנות שלוחצות על נתניהו וסמוטריץ' מסייעות להבאת עסקה או שמא כפי שאמר ראש השב"כ הם אלו שעלולות להקשיח את מחיר החמאס?
ומי שחושב שבחירות כרגע הם מתכון נורא לפילוג ושיסוי בעם, שהמלחמה תיתקע והלוחמים שנמצאים בחזית יסתכנו? ומי שמאמין שבנקודת זמן קריטית זו עם ממשל טראמפ והזדמנות שלא תחזור לפגוע באיראן אסור לעצור את המדינה לחצי שנה? אולי בכלל כדאי ללחוץ על גנץ ואייזנקוט לחזור לממשלת האחדות שפירקו?
ואם יש מי שמאוד רוצה ועדת חקירה אך כזו שתקבל את אמון הציבור ולא בראשות גורמים במערכת המשפט שמוטים פוליטית. ושחשוב שוועדה כזו תהיה בקונצנזוס ולא תגרור עוד פילוגים ומריבות. מבחינת מיזם החיבורים, אנשים אלו יישארו מחוץ לחדר?
האם אחדות פירושה תקבלו אתם את העמדות הפוליטיות שלנו בשמאל הישראלי ואנחנו מצידנו מוכנים לעבור את מחסום הל"ה ולראות בכם אנשים רגילים ולא פאשיסטיים מסוכנים?
אנו צמאים לאחדות. כזו שלא באה לשכנע את השני שאני צודק והוא טועה, כזו שלא באה לחנך מחדש, כזו שלא טהרנית ומטשטשת את הבדלי הדעות שלנו, אלא כזו היודעת למצוא את הנקודה המחברת שבתוכנו, כזו שיודעת לראות את הטוב והיפה שבכל אחד, כזו המייחסת כוונות טובות ורצון להיטיב למדינת ישראל ולאנשיה לכל אדם באשר הוא, כזו המסוגלת לנהל ויכוחים בצורה מכובדת, להחליף דעות מבלי להכפיש, באהבה. ברעות.
מאות ימים השנה התחברנו אני וחברי מגוש עציון לאחינו החילונים. לא ישבתי על כסאות בחדר ממוזג בגוש עציון אלא ישנתי איתם על רצפה בבית בחאן יונס, ישבתי איתם במארב צלפים מתחת עץ בלבנון, שתיתי איתם מאותה כוס קפה קטנה בלילה קר. היו שם אחים לנשק ושמאלנים, ימנים ודתיים, ביביסטים וקפלניסטים. התחברנו בלבבות. גילינו כמה אנחנו דומים ושונים. כמה אנחנו אוהבים.
אני מאמין שהאחדות האמיתית הזו מרחובות אל עדאייסה וחאן יונס יכולה וחייבת להגיע לרחובות אלון שבות וניר עוז. אחדות כזו שלא משאירה אף אחד מחוץ לחדר, אחדות שלא כופה על אף אחד עמדה פוליטית.
הלוואי שיפרחו עוד ועוד מיזמי אחדות בתוכנו, אחדות אמיתית.
