אלעד וינקלשטיין, עליזה רייז ורחל כהן נרצחו הבוקר הבוקר (ב') בפיגוע הירי בפונדוק. צה"ל ושב"כ פתחו במצוד אחרי המחבלים שנמלטו וככל הנראה מסתתרים באחד הכפרים באזור, ובמערכת הביטחון כבר יודעים כי מדובר בחולייה של הג'יהאד האיסלאמי שהגיעה מג'נין וצפון השומרון. מדובר בפתיחת שנה קשה במיוחד, אחרי שאת 2024 סיימו בפיקוד מרכז עם ירידה משמעותית בכמות מקרי הטרור – 254 לעומת 847 בשנה שקדמה לה.
כשאין זירה ראשית – זה הזמן להיכנס ליו"ש
במערכת הביטחון מזהים כי אחרי המכות הקשות שספגו הזרועות האיראניות המשמעותיות במזרח התיכון – חמאס וחיזבאללה, באיראן מאיצים את הניסיונות להבעיר את יהודה ושומרון. הברחות אמל"ח דרך הגבול המזרחי, מימון כספי ואימונים מרחוק הם חלק מהפעולות של האיראנים (בנוסף לגיוס ישראלים שנתפסו כבר על ידי שב"כ). חלק מהפעולות מסוכלות על ידי ישראל, כמו עצירת משלוחי נשק, אך אחרות לא וכבר נושאות פרי. בפיקוד מרכז רואים כי ישנן תהליך של מיסוד והתארגנות חוליות מחבלים שמקבלות השראה, כסף ואמצעי לחימה, בניגוד לעבר בו עיקר הפעילות נעה סביב טרור עממי ומאולתר. הפיגוע הזה, והתיעודים שלו שכבר מופצים ברשת מוכיחים שמדובר בחוליה מאומנת ומקצועית.
בניגוד לרבים בימין שטוענים כי בפיקוד מרכז נמצאים בקונספציה ולא פועלים מספיק נגד הטרור ביו"ש, הרי שהנתונים מספרים סיפור אחר לגמרי. מספר הפיגועים המשמעותיים ירד והמעצרים והחיסולים עלו. נכון, היה פה חור מודיעיני על יציאת החוליה מג'נין והגעתה לזירה ואותו צריך לתחקר ולתקן, אבל אינספור הפיגועים שמסוכלים בגזרת איו"ש כמעט מדי יום מוכיחים שהכוחות נחושים ואילולא הפעילות שלהם, המצב היה אחרת לגמרי. לאורך המלחמה, התבצעו לא מעט מבצעים נגד תשתיות הטרור, באפרים, מנשה, שומרון, יהודה, עציון והבקעה, בהובלת מפקדי החטיבות המרחביות שנחשבים לאגרסיביים ו"דוהרים".
לפני שנתיים וחצי, בעקבות סדרת פיגועים קשים בישראל שיצאו מיהודה ושומרון, נכנסו יחידות המובחרות לשכם כדי לפרק את חוליית "גוב האריות". בפעולה כירורגית ואגרסיבית, העיר הפכה מ"אדומה" ל"צהובה", וחוליית הטרור פורקה. מאז כוחות המילואים שבמרחב נכנסים לסיורים עצמאיים בעיר וכך היה גם לכל אורך המלחמה. נראה כי אין מנוס מפעולה דומה, עצימה ונחושה נגד הניסיונות במרחב להרים ראש. כעת כשהזירה בצפון נרגעה באופן יחסי, ובדרום יש דילול כוחות לקראת הפסקת אש מתוכננת, זה הזמן להעביר כוחות ליו"ש ולגדוע את הטרור.
צה"ל מתוח עד הקצה – חייבים פתרונות יצירתיים
עוד בשעות הבוקר המוקדמות, לוחמי גדוד המילואים שתופס את הגזרה שהו בעמדת אבטחה בכניסה המזרחית לכפר פונדוק במסגרת תגבור צירים. חצי שעה לפני הפיגוע, הם עזבו את העמדה והמשיכו למשימות אחרות. המחבלים שהכירו את הלו"ז חיכו לרגע המתאים כדי לפעול.
הנקודה הזאת מוכיחה בין היתר את המצב הקשה של הסד"כ הלוחם בצה"ל, שמתוח בשנה האחרונה מקצה לקצה. כל החטיבות החי"ר הסדירות, חיל השריון וחטיבת קומנדו נלחמות ברצועת עזה, בלבנון או בסוריה, ומי שנותר לתפוס את הגזרה ביהודה ושומרון הם גדודי מילואים שכבר שירתו מאות ימים מאז תחילת המלחמה או גדודים מעורבים. בפיקוד מרכז ישנם כיום 22 גדודים, מתוכם 19 באיו"ש ועוד שלושה בבקעה. יש לציין כי בצה"ל החליטו שלא להבעיר את הגזרה ביהודה ושומרון ולהשאיר אותה משנית לעומת עזה ולבנון, ולכן עיקר הפעילות מתרכזת בייצוב הגזרות השונות בעזרת הכוחות הלא גדולים שיש בשטח, לצד מבצעים משמעותיים לעיתים רחוקות יותר על רקע מידע מודיעיני ממוקד. במצב כזה קשה של סד"כ, הכוחות נאלצים לתעדף את חשיבות המשימות, כך קורה שיש עמדות ומשימות שמאוישות רק בחלק מהזמן.
אין בשורה מיידית לסד"כ בגיוס הראשון לחטיבת החשמונאים החרדית שהתרחש אתמול, ובמסגרתו הגיעו לבקו"ם 50 צעירים בלבד. עם כל ההערכה לחשיבות המהלך הם יצטרפו למערך הלוחם רק בעוד שמונה חודשים, ונראה כי אין מנוס מלחשוב על פתרונות נוספים ומידיים להרחבת והגדלת השורות בשירות הסדיר. מכוחות מהמילואים השחוקים לא תבוא הישועה, והמשימות הביטחוניות רק הולכות ורבות, וזירת לחימה נוספת שתיפתח היא תרחיש הגיוני.
