אתמול, כשחברים רבים מהעבר וההווה התקשרו לשמוע אם אני בסדר, מצאתי את עצמי מהרהרת במשמעות המילים "במקור מקדומים". למרות שיותר ממחצית מחיי אני מתגוררת בירושלים, כשנשאלת מאיפה אני, תשובתי תמיד פותחת במילים אלו. יש בהן גאווה עמוקה, כאילו המילים הללו מספרות סיפור שלם על מי אני.
לאורך השנים פגשתי רבים המזדהים כ"במקור מקדומים". מה טמון במקור הזה שכולנו כה גאים בו?
המקור הזה מספר על אידיאליסטים שלא חיפשו הרפתקאות, אלא נענו לקריאה כי היה צורך במי שיעשה זאת. אנשים שאמרו "הנני" למשימת יישוב הארץ.
מקור שבו יש הכלה אמיתית; גדלנו יחד – עם עולים מברית המועצות ומאתיופיה, עם מגוון זרמים דתיים. למרות היותו יישוב דתי, שעריו מעולם לא ננעלו בשבת – לא פיזית ולא רעיונית.
המקור הזה נושא עמו גם זיכרונות של חרדה. כילדה ונערה בתקופת האינתיפאדה הראשונה ואחריה, תמיד ליווה אותנו החשש אם נשוב הביתה בשלום, ובתקופות מסוימות – אם הבית עצמו בטוח דיו. אך לצד הפחד, פעמה בנו תחושת שליחות: היינו המגן על השרון והשפלה. כשהשקפנו על נתניה וחדרה מחלוננו, ידענו שאנו מונעים מעיניים עוינות לצפות עליהן. תחושה מורכבת היא לגדול כ"מגן אנושי" שכזה.
זהו מקור של אנשים עקשנים ויצירתיים, שגם כשחסרה תמיכה חיצונית, ידעו למצוא משאבים ולהתחדש. מקור שלצד האידיאולוגיה והאתגרים, לא ויתר על שמחת חיים והומור ובעיקר לא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות. מקור שבו גם התרבות חשובה, ובית הספר למוסיקה שבו הוא אחד המופלאים. מקור שהצמיח אנשי רוח ומעשה כאחד.
בימים קשים אלו, כשכל המקור שלי בטלטלה, בפחד, ובעיקר באבל עמוק על אובדן נשים יקרות, חשוב לי שידעו כולם איזה מקור מופלא הוא היישוב הזה, איזה אנשים מיוחדים חיים בו ואיזה אנשים יקרים צמחו ממנו.
