רצה המקרה, ובשבוע שבו פרסמתי בכתב העת הדיגיטלי Mosaic מאמר מקיף יחסית על הידרדרות תפיסות הביטחון הלאומי והדוקטרינה הצבאית במערב ובישראל, פרסמה ועדת נגל, שהוקמה באוגוסט 2024, את מסקנותיה. ניגשתי לקריאה במתח: האם טענותיי בנוגע לדוגמות והקונספציות הרווחות בצמרת מערכת הביטחון הופרכו? ובכן, אל דאגה – או בעצם, זה הזמן לדאוג – התשובה שלילית.
דו"ח נגל מציג יכולת אנליטית מאוד לא מרשימה. הוא מלא וגדוש בשפה בירוקרטית מנופחת ודלת משמעות, שפע סתירות פנימיות, וליקויים מתודולוגיים עמוקים. זה לא מונע ממנו, כמובן, להציג מסקנות מרחיקות לכת. אבל חשוב יותר: הדו"ח הוא ההפך הגמור מביקורתי. במקום לעזור לזהות ולתקן את הליקויים העמוקים במערכת הביטחון ובצה"ל, הוא מתמסר למערכות. הוועדה מורכבת בעיקר מאנשי מערכת לשעבר, פגשה בעיקר אנשי מערכת בהווה, וייצרה מסמך מערכתי מובהק, שמעניק למערכת הקיימת לא רק שבחים ולא רק גיבוי, אלא גם הון רב נוסף, בלי שום תיקון מהותי.
בפסקה אחת בלבד הדו"ח מכיר, בהקשר של 7 באוקטובר והמלחמה, ב"משבר", "כישלון", "צרכים" ו"בעיות שאסור היה להגיע אליהן… בעיקר ביבשה". אבל אלה מוחלפים במהירות בשירי הלל. לא תמצאו בדו"ח מילים כמו "מחדל" או "ליקוי", ולמעט אותה פסקה, גם "כשל" או "בעיה" לא מיוחסות למערכת הביטחון וצה"ל. לעומת זאת, הוועדה שרה שיר הלל להצלחות "רחבות ומרשימות בכל הזירות", שנשענו על "החלטות הדרג המדיני ועל יכולות שנבנו במשך שנים ארוכות". תשמחו בוודאי לדעת שאנחנו נהנים מ"עוצמה מודיעינית", "גישה התקפית" ו"יכולות הגנתיות מרשימות".
במילים אחרות, הוועדה היא מבחינתה בונוס. המלצות לשיפור מערכת נפלאה. אין בעיה אסטרטגית, אין ליקויים בבניין הכוח, אין מחדלים אופרטיביים ודוקטרינריים, אין קריסת אמון – אזרחי וצבאי – בצמרת צה"ל ומשרד הביטחון, אין משבר כלכלי. תודה ששאלתם.
נגיע לעיקר ההמלצות. אם לסכם מלל רב, המסקנה העיקרית של הוועדה היא שצריך להקים בדחיפות צה"ל ב', נפרד למדי מצה"ל א', כדי להיכנס למלחמה פעילה עם איראן. ההנחה של הוועדה היא שבגבולותינו המצב יישאר שקט יחסית, ולכן הטיפול בצה"ל א' – שלא מכריע כבר שנה ושלושה חודשים שני ארגוני טרור ומצוי בשחיקה עצומה – יכול לחכות. בלשון הוועדה: "הרחבת היכולות היבשתיות תבוצע בעיקר בחלק השני של התוכנית הרב־שנתית", כלומר, עוד שנים.
הכלי המתודולוגי החשוב ביותר של הוועדה לביסוס המלצות מרחיקות לכת כל כך הוא, תחזיקו חזק, אופטימיות. יש גישה, מספרת הוועדה, שלפיה "מה שהיה הוא שיהיה", וברגע שחמאס וחיזבאללה יוכלו, הם וסוריה יתחמשו מחדש ויאיימו על ישראל. זו גישה "קלה ופסימית", קובעת הוועדה. לעומת זאת, הוועדה מאמינה בגישה אחרת, "מוכוונת הצלחה" – שכדי להוסיף לה תוקף ועומק אינטלקטואלי היא כתובה בדו"ח בלעז: "success oriented" – ולפיה בלבנון, בסוריה ובעזה המצב "יאפשר לצה"ל לבנות מדיניות לחימה פחות אינטנסיבית בתוספת מב"מ רציף במרחב ענק. זהו שינוי לטובה".
ובכלל, אל תהיו פסימיים. בחשיבה על הביטחון הלאומי, מסבירה הוועדה, "אסור להתפתות… להניח איום ייחוס מחמיר מאוד ולבנות מענה שלם מולו, במחיר כלכלי אדיר ומיותר". במקום "מענה שלם", ה"אמנות" שמציגה הוועדה היא בניית "מענה הולם", שייבחן "בראי ההיסטוריה". הפטפטת הבירוקרטית הריקה הזו היא יסוד הביטחון הלאומי שלנו.
בתוך היסוד הזה, כדוגמה בולטת, הוועדה מתעלמת כמעט כליל ממצרים, שמוזכרת בדו"ח פעמיים בלבד, עם המלצה דלה מאוד מבחינה מעשית. לוועדה חשוב יותר לבנות צה"ל ב' למלחמה באיראן, כביכול זה לא בדיוק מה שצה"ל עושה כבר שנים רבות, ולא הגישה שחוללה את המחדל ההיסטורי שבגללו הוועדה נדרשה.
בכל מה שקשור לצבא היבשה, ההמלצות רחבות וכלליות, ובלי היבט מעשי. לא תמצאו בדו"ח מילים כמו "טנקים" או "חיל רגלים"
רק אחד מ־12 חברי הוועדה הוא נציג של צבא היבשה המתמרן. אפשר להעריך שהוא האחראי להערות ביחס לתיקונים הנדרשים בצבא היבשה – שרובן בהחלט נכונות. אבל האמת המרה היא שמדובר בעלה תאנה. באופן מעשי, הדו"ח מבקש להקים עוד אוגדה אחת, מזרחית, ובכל מה שקשור לצבא היבשה, ההמלצות רחבות וכלליות, ובלי היבט מעשי. לא תמצאו בדו"ח מילים כמו "טנקים", "שריון" או "חיל רגלים". לעומת זאת, הדיונים בטכנולוגיה ובחיל אוויר, למשל, מפורטים ומעשיים הרבה יותר. הכיוון ברור.
ברמת הדוקטרינה, הוועדה טוענת שבמלחמה הזו נעשה "תמרון" ואפילו "עמוק", שהיה מאוד מוצלח כמובן. אולי בגלל אי־ההבנה הזו, היא לא מונה את הכשלים העצומים של צבא היבשה והפיקוד הבכיר, וממליצה שעיקר חיזוק הצבא המתמרן יבוא מ"קישוריות" לחילות אחרים, כמו חיל אוויר. בפועל, אם צה"ל יידרש לתמרן באמת, בעומק, הקישוריות הזו ברובה לא תעבוד. למעשה, לתמרון כזה גם צוותי הקרב החטיבתיים הנוכחיים לא באמת כשירים. הטעויות הקונספטואליות האלה לא מפתיעות כשיושב בוועדה נציג בדימוס אחד של צבא היבשה, שמולו מערכת "success oriented".
עוד הרבה יש לומר, אבל לסיום אעיר על נקודה כלכלית, שניצבת בלב עיסוק הוועדה. הרי זה פלא: כל המלצות הוועדה תוספתיות, כלומר, כרוכות בהוספת תקציב. אין בדו"ח שום חיסכון. הוועדה לא זיהתה שום מקום להתייעל ולחסוך בו. כולם זוכים לעוד הון, ואחרון בתור – אחרי הבירוקרטים, המל"ל, מפא"ת, חיל האוויר, ההגנה האווירית, התעשייה הביטחונית, התקשוב, המודיעין, הסייבר, התת־קרקע, ועוד – ממתין צבא היבשה.
אומרים שגמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה. דו"ח נגל מייצר ג'ירפה. כל חבר בו מתח לכיוונו את ההון העצום שהוועדה מפזרת, עד שהתקבל היצור המוזר הזה, שהוא בעצם מה שהיה, רק גמלוני הרבה יותר. כאן אפשר לאחוז בבטחה בגישה "קלה ופסימית", שלפיה במערכת הביטחון "מה שהיה הוא שיהיה": אותן קונספציות, אותן דוגמות לא מקצועיות של ביטחון לאומי ואותם כשלים בדוקטרינה צבאית. בכל אלה הוועדה לא מודה, וכולם יישארו איתנו; ומה הפלא, כאשר חלק ניכר מחברי הוועדה הם אלו שעזרו לייצר אותם?
מה שישראל באמת זקוקה הוא ועדת אנטי־נגל. ועדה שתחשוף כשלים וליקויים, מחדלים ובזבוזים, ועדה שתבטל פרויקטים ויחידות חסרות תועלת למלחמה, תטלטל את המערכת הנרפית, ותבנה מחדש את היסודות ההכרחיים לביטחון לאומי. זה "המענה ההולם" היחיד הנדרש כיום.
