התירוצים של הממשלה ותומכיה לסירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית הולכים ונהיים קלושים. אני לא מקל ראש בטענה על האמון הציבורי המזערי בשופטי ישראל, אבל כבר העירו חכמים שזה לא מנע מראש הממשלה נתניהו ושריו, כשישבו באופוזיציה אך לפני שנתיים, לדרוש ועדת חקירה ממלכתית בעניין האזנות הסתר. זה גם לא מנע משורה של שרים להצהיר בחודשי המלחמה הראשונים כי "ברור שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כולם". ואפילו אם נקבל את התירוץ במלואו, הבנה לעומק של מחדלי שבעה באוקטובר היא עניין קריטי מכדי להשאיר אותו מושלך בקרן זווית בלי טיפול.
חברי הקואליציה היו יכולים להציע מנגנון חלופי לחקירת המחדל שכל חלקי העם ייתנו בו אמון. אפשר היה להקדיש את השנה ורבע האחרונות כדי לתאם עם האופוזיציה ועדת חקירה מסוג חדש, כזו ששני הצדדים שולטים במינוי חברי הוועדה, או כל מנגנון אחר של הסכמות שיאפשר לעם ישראל לקבל את הדבר האלמנטרי – תשובה לשאלה מה השתבש כל כך לעומק ביום שבו הפרוקסי האיראני החלש באזור חדר את כל קווי ההגנה שלנו. במקום זה – קיבלנו שורה מפותלת של תירוצים.
ככל שחולף הזמן ברור גם שיש חידות שיישארו בלי פתרון, או בלי זיכרון. הצבא מנהל את התחקירים הפנימיים באופן מגושם וגס. חברי הממשלה הם האחרונים שזכותם להשמיע אותן, אבל יש טענות צודקות מאוד נגד הצורה שבה בוחר הרמטכ"ל הרצי הלוי לתחקר את ארגונו, מהאנשים שבהם הוא בחר לנהל את התחקירים, ועד סדר הצגתם. התחקיר היחיד שפורסם עד כה, תחקיר בארי, סיפק המחשה בוטה איך זה נראה: הצגה עובדתית שטחית ודלה לציבור. אימוץ נתונים שקריים כדי לשרת נרטיב ספציפי. בחירה דיפלומטית מזעזעת בין משפחות שכולות מצד זה למשפחות שכולות מצד אחר, במקום היצמדות לאמת, ומתיחת ביקורת על דרגי השטח לפני העמדת הדרגים הפיקודיים למבחן.
ייתכן שאלו כשלים מובְנים בעריכת תחקירים פנימיים בארגון כמו צה"ל, בטח תוך כדי מלחמה, אבל נדמה ששדרת הפיקוד הבכיר כבר השתחררה מתחושות קשות שאולי ליוו אותה בתחילת המלחמה ועברה למצב רוח אחר. ההצהרות על "לקיחת האחריות" התבררו ברובן כמילים חסרות כיסוי. מפקדים שהיו חלק מליבת המחדל מקבלים מינויים לתפקידים אחרים, ואבסורדים כמו זה שפרסם יוסי יהושע: תחקיר החטיבה הצפונית הוצג לפורום מטכ"ל לאחר שהמח"ט תחקר את עצמו. מתוך שני מג"דים שפעלו תחתיו, אחד המג"דים נפל במלחמה, והמג"ד השני כלל לא תושאל.
עניין נוסף שמעורר גיחוך עצוב הוא העובדה ששב"כ עורך תחקירים באופן נפרד מצה"ל. ישנם כמובן נושאים קריטיים בתחקירים שמצריכים שילוב מידע משני הגופים והבנת שיתוף הפעולה כדי להביע עמדה על תפקוד הנוגעים בדבר ברגעי האמת שלפני הטבח. השבוע הצטרף גם מבקר המדינה אנגלמן וטען שבפגישות עם מפקדים נוכח להפתעתו גם נציג מלשכת הרמטכ"ל, עם מכשיר הקלטה. כך שהעדים, לטענתו, לא מדברים בחופשיות ובפתיחות, ומרגישים מאוימים.
בקיצור, שנה ורבע אחרי הטבח והמידע שהציבור מקבל לגביו מגיע כמעט אך ורק מתחקירים עיתונאיים. ראוי לשים את המילה "תחקירים" בגרשיים. הקורא המנוסה יבחין מיד שרובם המוחלט של התחקירים המתפרסמים הם הדלפה מגוף מסוים שמנסה לצאת טוב ולהפיל את האחריות על גוף אחר. חיל האוויר, אמ"ן, פיקוד הדרום, שב"כ, אוגדת עזה, וכמובן לשכות הפוליטיקאים – כולם משחקים במשחק הזה. ניסיון ללקט את כל פרטי המידע כדי לקבל תמונה מלאה יוביל אתכם במהרה לסתירות עובדתיות. נסו, למשל, לסכום את מספר המחבלים המחוסלים שעליו דיווח כל גוף. לא פלא שלפי דיווחים, הערכות עדכניות באוגדת עזה מדברות על 6,000 מחבלים שחצו לשטח ישראל, ולא 3,000.
במסגרת הזאת, אחת הטענות שנשמעו מתחילת המלחמה על המחדל המודיעיני נוגעת למחסור במודיעין אנושי (מה שמכונה "יומינט"). השבוע התפרסמה בחדשות 12 כתבה ולפיה שב"כ הפעיל "עשרות רבות מאוד" של סוכנים בעזה, אלא שאיש מהם לא התריע על המתקפה. לפי הכתבה, תחקיר פנימי של הארגון מצא שרובם היו במעטפת של חמאס, חלשים יחסית, לא בכוח נוח'בה ולא במוקדי קבלת החלטות. אחרים פשוט שיטו במפעיליהם השב"כניקים וגרמו להם להאמין בסיפור הפלאים שטווה חמאס.
בשב"כ הגיבו על הכתבה בזו הלשון: "צר לנו על הדלפות מגמתיות מצד גורמים בעלי אינטרס שאינם מכירים את התמונה המלאה. מאז היציאה מרצועת עזה, נוצר קושי רב בהפעלת סוכנים מרחוק בתא שטח צפוף וחשדן, ולכן השירות בנה מנגנוני התרעה טכנולוגיים שהעירו את המערכת בליל 7.10 וסיפקו התרעה לפעילות חריגה של חמאס. סוגיית הפעלת הסוכנים מתוחקרת לעומק בימים אלה".
מה יש לנו כאן? קרבות פנימיים בין זרועות שונות של מערכת הביטחון, כתבות "תחקיר" המבוססות על מידע חלקי בלי התמונה המלאה, אבל גם – עובדות שלא הוכחשו בדבר כישלון הפעלת הסוכנים. התירוץ: קושי מודיעיני בעקבות היציאה מעזה ב־2005. נזכרתי בסקירת ראש השב"כ בפני שרי הממשלה טרם הצבעתם על תוכנית ההתנתקות: "יציאה משטח עזה תוביל למשיכת השטיח מתחת רגלי האויב", העריך, ואף צפה ירידה במספר הפיגועים משום שפעילי פת"ח לא ירצו לתת לתנועת חמאס להשתלט על השטח. לראש השב"כ הזה קראו אבי דיכטר.
