מעצר עד תום ההליכים לא נועד להעניש נאשם, אלא למנוע נזק במקרים של מסוכנות לציבור או חשש לשיבוש הליכי חקירה. זה כנראה לא המצב במקרה של הנגד ארי רוזנפלד, וההחלטות של השופט שטיין בנושא לא משכנעות. כדי להבין את התנהלות פרקליט המדינה עמית איסמן פניתי למקור המכיר מבפנים את הדינמיקה בחלונות הגבוהים של הפרקליטות. הדברים שהוא אמר לי מטרידים, ואניח אותם פה.
"ההתנהלות האישית של איסמן מאוד לא נעימה, בלשון המעטה", מתאר המקור. "הוא לא ממצמץ לפני שהוא משפיל אנשים בישיבות, השיח שלו מאוד לא רגיש ולא מכבד. ליאת בן־ארי, שהובילה את תיקי נתניהו ושימשה משנה שלו, יצאה מישיבה איתו בבכי. מדברים על פתיחות מחשבתית ועל היכולת לבחון נקודות מבט שונות, אבל אם מישהו יביע דעה מנוגדת לאיסמן הוא יחטוף חזק. באחת מוועדות המינויים ישבה איתו שופטת בדימוס. היא הייתה מזועזעת מסגנון השיח שלו, והודיעה שזו הפעם האחרונה שהיא משתתפת בוועדה כזו בפרקליטות.
"הבעיה השנייה", ממשיך המקור, "היא בתחום המינויים. לא פעם הוא ממנה אנשים שאין להם התאמה לתפקיד, רק כי הוא מכיר אותם. הוא לא המציא את השיטה של למנות אנשים שאתה מכיר. אי אפשר לטעון שזו שחיתות, אבל זה הופך לבעייתי במיוחד כאשר בין המועמדים יש פער מקצועי מהותי. זה מתמרץ בינוניות, פוגע במוטיבציה וגורם לאנשים טובים לעזוב".
לטענת המקור, הלוחמנות של איסמן בתחום הפלילי היא עניין חדש. "הוא עבר טרנספורמציה שלילית. בתפקידיו הקודמים הוא ממש לא היה מהמתלהמים בסגנון שי ניצן. הקול שלו ביטא שיקול דעת ומתינות. הוא הזכיר בדיונים שגם אם הדם רותח צריך להיצמד לחוק ולשמור על הזכויות החוקתיות. משהו קרה לו מאז שהוא נכנס לתפקיד פרקליט המדינה. הוא מוביל כיוון מאוד תביעתי, שמצמצם יותר ויותר את זכויות החשודים והנאשמים".
בן שיחי מבקש להבהיר: "אין תפירת תיקים בפרקליטות. זה לא השיח, לא מעל השולחן ולא מתחתיו. הפרקליטות מלאה באנשים טובים שרוצים לעשות טוב. הם לא חושבים בראש פוליטי, הם לעולם לא יסמנו פוליטיקאי וישאלו איך להוריד אותו. הבעיה היא אחרת: היהירות והשחצנות, השכנוע העצמי העמוק שמי שלא מסכים איתנו הוא טיפש שלא מבין דבר. הפרקליטות משוכנעת שרק היא מבינה את המצב לאשורו, ואם שופט מסוים לא מסכים איתה הוא 'דביל'.
מעצר עד תום ההליכים לא נועד להעניש נאשם, אלא למנוע נזק במקרים של מסוכנות לציבור או חשש לשיבוש הליכי חקירה. זה כנראה לא המצב במקרה של הנגד ארי רוזנפלד
"הפרקליטות מאמינה שמשימת־העל שלה היא ביעור השחיתות השלטונית, והתוצאה היא שכל הזמן מרחיבים את ההגדרות הפליליות ומכניסים עוד ועוד התנהגויות לתחום הפלילי. לוקחים סעיפי חוק עמומים ומחילים אותם על יותר ויותר מקרים. הבעיה היא שהשופטים מיישרים קו עם המגמה הזו. יצחק עמית הוא דוגמה מובהקת לשופט פרו־תביעתי, שלא מטריד את עצמו בשאלה אם האירוע נכנס בגדרי החוק או לא. הגישה הזו הופכת את המדינה לפחות ליברלית ופחות שומרת על זכויות אדם. חוסר הבהירות ביחס לגבולות הגזרה של הדין הפלילי יוצר מתח עצום ומיותר בין הפרקליטות לממשלה ולכנסת".
תגובת פרקליטות המדינה: "לעניין הביקורת האישית, פרקליט המדינה מאמין בניהול דיונים פתוחים ומקצועיים שבהם נשמעות עמדות שונות ומגוונות, תוך שמירה על כבודם של כלל המשתתפים בדיון. מטבע הדברים, לא נתייחס לרכילות זולה. בנוגע לגישה התביעתית, הפרקליטות אינה פועלת מתוך מגמה להחמיר יתר על המידה, אלא על פי הדין. במקרים המתאימים ננקטת גישה מחמירה לשם הגנה על הציבור, אולם לצד זאת, נשמרת מחויבות להבטחת זכויות חשודים ונאשמים, תוך שקילת כלל הנסיבות בכל מקרה ומקרה. בעניין הרחבת ההגדרות הפליליות, תפקיד הפרקליטות אינו 'להרחיב' את הדין הפלילי אלא ליישמו במדויק, בהתאם לחוק ולפרשנות הפסיקה. כך נהגה ונוהגת הפרקליטות מאז ומעולם".
