היה קריר למעלה, בראש הפיגום שהוקם בלב אתר הבנייה של קריית המודיעין. עלינו לשם במעלית ארעית, חבושים קסדות ולבושים אפודים זוהרים כדי לצפות מגבוה על המנופים ושלדי המבנים הטריים, על החומה ההיקפית והכבישים החדשים. רק שם למעלה יכולתי להאמין שזה אכן קורה. 22 שנה אחרי ההחלטה על מעבר צה"ל דרומה, ואחרי שנים של עיכובים, מאבקים וספקות באשר למעבר חיל המודיעין, אפשר לראות בעיניים את קריית המודיעין החדשה קורמת בטון ומלט.
למעלה מ־14 אלף חיילים עומדים לשרת בקריה החדשה שבאתר ליקית, בין עומר למחלף שוקת, ובין היישובים הבדואיים לקייה, אום־בטין וחורה. המארח שלנו אבי הראל, מנכ"ל התפעול של הקריה שנבנית על ידי חברת שיכון ובינוי, צייד אותנו במספרים כדי שנבין מעט את גודל האירוע. הקריה החדשה היא למעשה עיר קטנה המשתרעת על כ־3,000 דונם, עם יותר ממאה מבנים בהיקף מצטבר של חצי מיליון מטרים רבועים. יהיו בה 14 חדרי אוכל, מרכז כנסים, שני אולמות אירועים, בריכת שחייה, מגרשי ספורט, ומבני מגורים שיכילו 8,100 מיטות.
הקריה, שעלות הקמתה נאמדת בעשרה מיליארד שקלים, עומדת להיות חדשנית ומתקדמת מבחינה טכנולוגית. היא תיראה יותר כמו פארק הייטק מאשר בסיס צבאי. רובוטים ינקו את המסדרונות, צרכים לוגיסטיים יסופקו על ידי מערכת ממוחשבת, וכל האשפה תישאב באמצעות פירים תת־קרקעיים אל מחוץ לחומות הקריה. הכול יתבצע בהתאם לתכנון מדוקדק, עד רמת קוטר הגזע של עשרת אלפים העצים הבגירים שיינטעו כאן בעוד כשלוש שנים.
ויש גם לוחות זמנים. מִפקדת הקריה, המכונה "הגרעין", אמורה להתאכלס ראשונה בעוד כשנה, במבנה שהשלד שלו כבר הושלם. חצי שנה לאחר מכן אמור להיכנס לקריה בה"ד 15, בית הספר למודיעין שבו משרתים בכל זמן נתון כאלפיים חיילים. לאחר מכן, בכל חצי שנה יצטרפו לקריה בזה אחר זה אגפים נוספים של המודיעין, עד להשלמת האכלוס בינואר 2028. זה יקרה באיחור של שש שנים מהתאריך המקורי שהוצב למעבר המודיעין, אבל בסוף זה יקרה.
קריית המודיעין עשויה להוות מנוף אדיר לנגב כולו. זה מתחיל בתעסוקה: כאלף עובדים יועסקו ישירות בהפעלת העיר, והפרויקט כולו עתיד לייצר סביבו כ־30 אלף מקומות עבודה במעגלים רחבים. מכיוון שמדובר בקריית מודיעין שהעובדים בתוכה יידרשו לסיווג ביטחוני גבוה, מפעל המזון שלה, שעתיד לייצר מדי יום 30 אלף מנות, ימוקם מחוץ לחומותיה כדי שיוכלו לעבוד בו עובדים ללא סיווג ביטחוני, גם מהיישובים הבדואיים הסמוכים.
לצד התעסוקה, מעבר חיל המודיעין דרומה הוא פוטנציאל לצמיחה דמוגרפית של באר־שבע וסביבתה. בנגב מצפים לקלוט מאות משפחות של אנשי קבע שישרתו בקריה. עיר הבה"דים, קריית ההדרכה שהוקמה בצומת הנגב, כמעט לא תרמה אוכלוסייה לנגב, מכיוון ש־8,000 מתוך עשרת אלפים החיילים המשרתים בה הם חיילים סדירים שמגיעים אליה לקורס של כמה חודשים בלבד. לעומתה, קריית המודיעין היא סיפור שונה לחלוטין. אחוז גדול ממשרתי המודיעין משרתים במשך שנים ארוכות באותו בסיס. חייל שייקלט בקריית המודיעין החדשה יוכל לשרת בה גם 25 שנה, עד לדרגת תת־אלוף. כמחצית מהמשרתים בקריית המודיעין יהיו אנשי קבע, וביישובים הסמוכים כבר מכינים להם הצעות נדל"ניות.
תקווה נוספת היא שמעבר חיל המודיעין דרומה יעלה את אחוז תושבי הדרום המשרתים בחַיל היוקרתי. כיום תושבי הדרום הם פחות משני אחוזים מחיל המודיעין; מעבר אמ"ן דרומה הוא הזדמנות להגדיל את חלקם. הגדלת אחוז הדרומיים באמ"ן תשתלם גם לחיל המודיעין במיקומו החדש, ובוודאי לנגב. כדי לקדם את השתלבותם של צעירי הנגב בחיל המודיעין, נחנך לפני כשנתיים בשכונת רמות בבאר־שבע בית ספר למקצועות המודיעין, שבו מתקיימות הכשרות טרום־צבאיות למיועדים לגיוס.
מחכים לרכבת
מי שיזמה את הסיור בקריית המודיעין היא ד"ר אסתר לוצאטו, חברת מועצת עומר, אשת עסקים ופעילה חברתית. לפני כחמש שנים היא הקימה את עמותת "ישראל למען הנגב", עם יעד ברור: לדאוג שהמהלך להעברת בסיסי המודיעין לנגב לא יטורפד, ושהנגב ימקסם את פוטנציאל התועלת שלו. לפני כארבע שנים, לאחר שצה"ל גרר רגליים בקידום המעבר דרומה, הגישה העמותה של לוצאטו עתירה לבג"ץ בתביעה מהממשלה להסביר מה מעכב את המהלך. בנובמבר 2021 העגלה יצאה מהבוץ; נחתם הסכם הזיכיון עם "שיכון ובינוי" על בניית הקריה, והדחפורים החלו בעבודתם.
הקריה תיראה כמו פארק הייטק יותר מאשר בסיס צבאי: רובוטים ינקו את המסדרונות, והאשפה תישאב החוצה באמצעות פירים
אבל גם עכשיו, כשמעבר המודיעין דרומה הגיע לנקודת האל־חזור, לוצאטו מזכירה שיש לפחות עוד שני דברים הקשורים למהלך שצריך להיאבק עליהם. הראשון הוא סיפור התחבורה. אחת הדרישות המרכזיות של אמ"ן כתנאי למעבר דרומה, הייתה יצירת פתרון תחבורתי מהיר ויעיל שיאפשר לאנשיהם ממרכז הארץ להגיע לקריה החדשה. הצבא ביקש שמסילת הרכבת מתל־אביב תגיע ישירות לקריית המודיעין, כך שהחיילים כלל לא יצטרכו לעבור דרך באר־שבע. בבאר־שבע התרעמו וטענו שקו הרכבת ממרכז הארץ דרומה אמור להיות קו מהיר לבירת הנגב, ללא עיקוף ועיכוב בקריית המודיעין. ההצעה של אנשי הנגב הייתה שמשרתי המודיעין יגיעו ברכבת מהירה לבאר־שבע, ומשם ימשיכו ברכבת קלה לקריית המודיעין. שרת התחבורה מירי רגב אימצה כבר באוגוסט 2020 את המתווה המשולב של רכבת כבדה ורכבת קלה. תוואי הרכבת הקלה כבר תוכנן אבל תקציב לביצועו עדיין לא אושר, ובעוד שנה כאמור, חיילים כבר יחכו בתחנה.
המאבק השני הוא בתחום האקדמי. בשנת 2018 נבחרה אוניברסיטת בן־גוריון בנגב על ידי הוות"ת, משרד הביטחון ומשרד האוצר כאוניברסיטה המתאימה ביותר להעניק תארים אקדמיים לחיילים ולקצינים שישרתו ביחידות הצפויות לעבור לנגב. האוניברסיטה השקיעה משאבים רבים כדי להתאים את עצמה לצורכי הצבא, וגם הממשלה השקיעה באוניברסיטה כדי שתהיה ערוכה לקלוט את החיילים. לפני כשנתיים הופתעו בנגב לגלות שמשרד הביטחון החליט לפתוח את האקדמיזציה של יחידות הסייבר של 8200 למכרז פומבי לכלל האוניברסיטאות. פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן־גוריון, התקומם בצדק נגד האפשרות שחיילי קריית המודיעין ירכשו את השכלתם האקדמית במרכז הארץ. אפשרות כזו, הוא טען, תהיה עלבון לחזונו של דוד בן־גוריון ולכבודה של האוניברסיטה המנציחה את שמו. בנגב עדיין ממתינים להודעה שמשרתי המודיעין ירכשו את השכלתם אצלם.
