כאשר הוא מתכונן לפרוש מתפקידו כראש הממשלה, מורשתו של ג'סטין טרודו בכל הנוגע ליחסי קנדה-ישראל תעמוד בסימן כישלונו לעמוד למען המדינה היהודית נוכח פסיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בהאג נגדה.
עוד בטרם הספיק שר המשפטים הקנדי לשקול את הוצאת צווי מעצר על ידי ה-ICC נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין "פשעים נגד האנושות", הכריז טרודו כי המדינה "תציית" ל"תקנות ופסקי דין" של בית המשפט. אבל בניגוד לאביו, פייר טרודו, שכיהן פעמיים כראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו אינו עורך דין ולא היה מצויד בידע המשפטי הדרוש בכדי לקבל את הקביעה הזו.
ככזה, עליו לתת דין וחשבון על החלטתו המוטעית, המאפשרת לעשות שימוש בקנדה ככלי פוליטי נגד מדינת ישראל ומנהיגיה. יתרה מכך, מכיוון שקנדה מילאה תפקיד מרכזי בהקמת ה-ICC ותרמה לפיתוחו במגוון דרכים חשובות, הייתה לטרודו הזדמנות למנף את מעמדה של קנדה בגוף העולמי למען שיפור בתי המשפט. במקום זאת, על ידי תמיכה בהחלטתה, הוא איפשר ל-ICC לפגוע במוניטין הקנדי.
זה גם סיכן את היחסים הכלכליים של קנדה עם ארה"ב, שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה, שכן נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ ומנהיגים פוליטיים אמריקנים אחרים, כולל הסנאטורית לינדזי גרהאם, הבטיחו סנקציות "כלכליות משתקות" נגד קנדה אם היא תמשיך לפעול על פי צו המעצר של בית הדין האזורי לנתניהו וגלנט.
התובעים הפרו את הכללים של בית הדין
כחבר לשעבר בסנאט הקנדי ויועץ לשרי המשפטים הקנדיים (כולל פייר טרודו לפני היותו ראש הממשלה), אני מתנגד להחלטת ראש הממשלה כי אני מאמין בשלטון החוק, בצדק ובעקרון ההגינות היסודית, מניסיוני הרלוונטי הרב כמומחה למשפט בינלאומי. במקום לפעול נגד ישראל, על קנדה ללכת בעקבות מדינות דמוקרטיות אחרות, כולל הונגריה וארגנטינה, שהכריזו על החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי כעוולה של צדק והבטיחו שהיא לא תאומץ במדינותיהן.
יש לציין כי מאחר וישראל אינה חברה ב-ICC, בית המשפט מנוע מלדון בתיקים נגד מדינות בעלות רשות שיפוט לאומית, כמו ישראל, בגלל עקרון "ההשלמה", שכן לישראל יש מערכת משפט עצמאית שיכולה – ויש לה – מערכת חקירת אישומים במעשים בלתי ראויים של אנשי הצבא שלה. יתרה מכך, בית הדין הפלילי הבינלאומי ערך השוואה ביזיונית בין ארגון טרור מוכרז לבין זכותה של ישראל להגן על עצמה, על פי החוק הבינלאומי הקבוע.
על פי עקרונות משפטיים מקובלים והליך הוגן, ראיות הליבה בתיק נגד ישראל לוקות בחסר. אין ראיות לכך שישראל הייתה מעורבת בהרעבה של פלסטינים עזה, טיעון מהותי ומטעה של התובע הכללי של ה-ICC. לאורך כל המלחמה נגד חמאס בעזה, ישראל אפשרה באופן רציף סיוע בשפע לתושבי הרצועה, כאשר חמאס גנב – וממשיך לגנוב – את האספקה הזו. אפילו מערכת הסיווג המשולבת לביטחון תזונתי, סוכנות של האו"ם, קבעה שההאשמות על הרעבה בעזה היו שקריות, עדויות שה-ICC מודע להן במלואן.
קוד ההתנהגות של ה-ICC מצהיר כי התובעים שלו "לא צריכים להשפיע לרעה על האמון בעצמאותו" ועליהם "להימנע מלהביע דעה". זה לא קרה במקרה הזה ותובעים של בית הדין הפלילי הפרו את הכללים שלהם עצמם.
בית המשפט גם הוריד באופן חד-צדדי ושגוי את הרף לתמיכה בממצא פוטנציאלי של "רצח עם", פשע המיוחס לגרמניה הנאצית. בעוד עורכי דין בינלאומיים רבים בארצות הברית לא הסכימו עם החלטת ה-ICC, בתי ספר למשפטים ועו"ד בינ"ל בקנדה שתקו למרבה הצער. קנדה עצמה נגועה בהצהרות העלובות והבלתי מאומתות שלה על התנהלותה של ישראל במהלך המלחמה.
בהקשר זה, חלק מחברי הפרלמנט נגועים בהכרזתם על "פלסטין" כמדינה, מבלי שה"מדינה" המדוברת עומדת בעקרונות ההכרחיים של המשפט הבינלאומי המקובל, מה שמערער עוד יותר את המוניטין של קנדה כאומה המושתתת על שלטון החוק. אילו ראש הממשלה היה מתייעץ עם מנהיגי הצבא הבכירים של קנדה, הוא היה ללא ספק חולק על החלטת ה-ICC, שכן רבים מהם רואים בצדק את צה"ל כצבא המוסרי ביותר בעולם בהתבסס על מדדים עולמיים מבוססים.
עוד לפני שטרודו הכריז על תמיכתו בפסיקת ה-ICC, קנדה עמדה בפני עלייה היסטורית במתקפות אנטישמיות. החלטת הממשלה "לציית" להחלטת בית הדין בהאג החמירה את המצב, כפי שמעידים ירי על בית ספר יהודי (שלמרבה המזל, היה סגור באותה עת) והצתה של בית כנסת.
תחת ראש הממשלה החדש שיחליף את טרודו, קנדה חייבת ללכת בעקבות מדינות דמוקרטיות אחרות ולהצהיר שהיא לא תאכוף את החלטת ה-ICC. יתרה מכך, היא צריכה להקים כוח לאומי של משטרה ותובעים משפטיים כדי לעצור ולהעמיד לדין עבריינים אנטישמים במדינה. כל דבר פחות מכך יהיה בושה לקנדה, לשמה הטוב, למוניטין שלה ולעתידה.
