אדיר מילר כתב את "הטבעת", סרטו החדש, בהשראת סיפורה של אמו והוא יצירה אישית מאוד עבור הבדרן שגם לקח חלק בבימויה. מילר הוא ארנון נובל, חוזר בתשובה שנוהג להסיע את אמו ניצולת השואה (תיקי דיין) לבתי ספר שבהם היא מספרת לתלמידים כיצד הצילה את חייה ואת חיי תינוקהּ בעזרת טבעת זהב. כשמצבה הבריאותי של האם מידרדר, ארנון מחליט לנסוע להונגריה ולחפש עבורה את הטבעת. הוא פונה לבתו עלמה (ג'וי ריגר), שאיתה נותק הקשר לפני שנים בשל בחירתה לחיות עם אישה, ומציע לה להצטרף למשימה. מסעם המשותף מעלה שדים מהעבר אך גם מספק הזדמנות לקירוב לבבות.
אדיר מילר הוא יותר מעוד בדרן מצליח. סגנונו הייחודי והעממי הפך אותו לסוג של קונצנזוס שזוכה לאהדה גורפת מכל קצוות הקשת הישראלית. את "הטבעת" הוא מגדיר כפרויקט חייו, והדבר ניכר לא רק בקרבה האישית שלו לסיפור, אלא בעיקר באופן שבו הוא בוחר כאן בתפקיד המבוגר האחראי ומציע לעם ישראל המקוטב נרטיב שכולו אחדות ואחווה לאומית. שתי הדמויות הראשיות, של האב ובתו, נכתבו כך שהן תייצגנה את אבות הטיפוס הסבירים של הצדדים הניצים בחברה. מאמין מול חילוני; שמרן מול ליברלי. אך באותה עת, דגש רב ניתן על כך שהדמויות גם מכילות בהווייתן את הזרעים שיאפשרו את הדרך לפשרה, בהיותן בני משפחה ובקיומה של פתיחות שכל דמות מכריזה עליה בדבריה ומעשיה. ארנון, שלצד אמונתו גם מצטט תדיר את חכמי יוון, ועלמה, שהדבר הכי מהותי עבורה הוא רק הצורך שיכירו בבחירותיה. החשיבות הגדולה במציאת פתרון לקונפליקט מקבלת משנה תוקף כשהוא מוצב בצילם המאיים של אירועי השואה, כמו גם סדרה של מקרי אנטישמיות שהגיבורים חווים בהווה. מילר מבהיר שכאז כן היום, איננו רצויים בשום מקום. לכן, אנו חייבים ללמוד לחיות יחד, להתמיד בהעברת זיכרון העבר לדורות הבאים ולהפנים שהדבר ששמר עלינו כעם מאז ומעולם הוא המסורת וזהותנו כיהודים. כל זה בהחלט ראוי ואצילי, אבל גם גורר את הסרט לדידקטיות־יתר. הוסיפו לכך ים קלישאות בעיצוב דמויות ומערכות יחסים, טכניקות מגושמות להעברת אקספוזיציה ובימוי קורקטי של מילר בשיתוף הבמאים יואב ודורון פז ("תוכנית א'"), והרי לכם מתכון למעשייה חינוכית שכנראה תצלח בעיקר כפעולה בבני עקיבא. ולמרות זאת, "הטבעת" מצליח להצטיין במשימתו לחדור אל הלבבות והוא "קראוד פליזר" אמיתי שבוודאי יהפוך ללהיט קופתי. זה קורה בזכות האנושיות הרבה שקיימת בכל נימי הסרט – במשחק המרגש של מילר, ריגר ודיין (שלאחר "שבע ברכות" מהשנה שעברה מוכיחה שהיא האמא היהודייה האולטימטיבית בכל עדה); בהומור המוכר של מילר, שגם אם תצפו מראש לא מעט מהפאנצ'ים שלו הוא עדיין יעלה על שפתיכם חיוך מנחם; ובמיוחד בלהט של מילר לחומרים, שעוטף את העלילה בכל כך הרבה כנות ורגש שהדרמה על מסריה מחליקה בקלות בגרון ואף עושה נעים בבטן. כדאי לכם מאוד לראות את "הטבעת", זהו בדיוק הסרט שאתם זקוקים לו כעת.
הטבעת ישראל 2024, בימוי: דורון פז, יואב פז, אדיר מילר. 120 ד'
