אחינעם, תפארת ויעל הן שלוש חברות שגדלות באותו יישוב פיקטיבי, שדות־שומרון. אחת היא בת לזוג עולים, אחת להורים דתיים יותר מהממוצע, ואחת נולדה לחוזרת בתשובה ולעולה חדש. ההורים הגיעו עם תרמילים מתפקעים מזיכרונות ומנהגים משלהם, אבל מחליטים להניח אותם בצד ולהתמסר לכור ההיתוך של היישוב הקטן. במסגרת זו, כל גילוי אינדיבידואלי נתקל בגינוי, ולכן הרבה סודות עוטים עליהם שכבות של כיסוי והסתרה.
מעבר להיותו קפסולת זמן ועדות לחיים שהיו פה לפני שלושים שנה והורכבו מדיסקמנים, להקות נשכחות, מכתבים ושיחות טלפון שכל אחד בבית יכול להרים שפופרת ולהאזין להן, הספר גם מחזק את המחשבה שכל המקומות הקטנים ושכוחי הא־ל הם באמת אותו דבר, בין שזה קיבוץ או התנחלות. כל קהילה סגורה ומתבודדת מצדיקה לעצמה אחרת את העניין בטענות של ייחודיות. הקיבוצניקים מצהירים שהם סוציאליסטים, מתיישבי יו"ש הם מפריחי השממה וגואלי הארץ, וככה אפשר לאטום את כולם במקומם הייעודי ולסגור אותם מהשפעות חיצוניות. אלא שחיים אידיאליסטיים מגיעים עם הקרבה שמשפיעה על נפש האינדיבידואלים שבאותו קולקטיב, וההשפעות האלה אינן פוסחות על אף קבוצה.
זהו סיפור התבגרות קלאסי, עם טוויסט. הגיבורה מגלה את הקושי לחיות את העולם כפי שזה נמסר לה על ידי המבוגרים שמסביבה, ומתקשה עם הפער בין האידיאלים לבין ההתנהגות בפועל. אחינעם נעזרת בסבתה האמריקנית שאיתה היא מנהלת שיחות ארוכות בטלפון, שמסבירה שיש אנשים של שחור ולבן ויש אנשים של ספקטרום, אלא שאחינעם עצמה מתקשה להבין עד הרגע האחרון מהו אותו הספקטרום וכיצד לחיות אותו ללא סתירות פנימיות גדולות מדי.
ההתנגשויות ביישוב רבות: הלהט ליישב ולזקוף קומה לעומת ציוויי התורה שלא לפגוע בזר; הציווי לקרב ולאהוב את כל עם ישראל לצד הרצון שחילונים לא יתקרבו וישתילו רעיונות לילדים בראש; הגדרות ההלכתיים המובהקים מול איסורי העריות שמתקיימים הלכה למעשה; העמדת הפנים של משפחות שלוות ומאושרות לעומת מה שקורה בחדרי חדרים, ואפילו בשבילי היישוב. כל אלו מצטרפים לחוויה הבסיסית של גדילה שתוארה בספרי התבגרות רבים אחרים – צביעות המבוגרים. הטוויסט מגיע כי כל אלו קורים ביישוב חדש בשומרון, לילדה דתייה. טקסי החניכה שהיא עוברת, הציפיות ממנה, הדילמות, הלבוש – כל אלו שונים ממה שהכרנו בספרות הישראלית. זה חדש, מעניין וסוחף. טוויסט נוסף שנותן עומק לספר עוסק בשאלה מהו צדק, והאם אפשר לעשות דין עצמאי כדי להגשים את אותו צדק. הפן הזה נותן עומק ליצירה גם בעניין נוער הגבעות והמניעים שלו, אבל כדי לא לספיילר, לא נכביר במילים על חלק זה. זהו ספר נוסף ביבול ספרים של בוגרי הציונות הדתית שיצאו השנה בהוצאות השונות ובנושאים מגוונים. אומנם לא גדלתי ביו"ש, אבל התיאורים של התבגרות כנערה דתייה העלו בי זיכרונות וחיוכים. ספרותית, הדבר מהדהד את יוצאי הקיבוץ שניערו את מעטפת השתיקה וכתבו על החוויות שלהם.
משמח לראות את הספרות המגזרית הופכת למיינסטרים ומעשירה את ארון הספרים היהודי־פרוזאי בעוד ועוד סיפורים ונקודות מבט.
