האם יש תקווה ללבנון למרות הכל? אחרי שנתיים שבהן התנהלה לבנון ללא נשיא, השבוע נבחר הרמטכ"ל, ג'וזף עאון, לנשיא הבא של המדינה. על פי החוקה הלבנונית, הנשיא הנבחר חייב להיות מקרב העדה הנוצרית המרונית. לנשיא סמכויות נרחבות, והכישלון המתמשך בבחירתו הביא בשנים האחרונות לשיתוק המערכת הפוליטית ולחוסר יכולת לקבל החלטות קריטיות.
עאון יכהן במקביל כנשיא וכרמטכ"ל, ולצורך כך יידרשו בקרוב שינויים בחוקה הלבנונית, אך אלה צפויים לעבור בקלות. הגנרל היה המועמד המועדף על ידי ארצות הברית, צרפת וסעודיה, שפעלו מאחורי הקלעים לקידום בחירתו.
בחירתו של עאון מסמלת יותר מכל את השינוי שחל בלבנון בעקבות המערכה נגד חיזבאללה. הוא נבחר לאחר שהמועמד המועדף על חיזבאללה, סלימאן פרנג'יה, פרש מהמרוץ, וחיזבאללה הודיעו כי לא יתנגדו לבחירתו. בחיזבאללה הבינו להיכן נושבת הרוח והחליטו שלא להתעקש על מועמד משלהם, אלא להעביר את תמיכתם למנצח מתוך גישה של ריאל-פוליטיק. עאון מצדו נפגש עם חיזבאללה ועם תנועת אמל השיעית לפני הבחירות, מה שככל הנראה תרם לפרישת פרנג'יה והבטיח את תמיכתם בו.
גם בישראל מרוצים מבחירתו. שר החוץ, גדעון סער, אף בירך על הבחירה. ההערכה היא שעאון הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד, וניתן יהיה להגיע עמו להבנות שיקדמו את הרגיעה והיציבות בגבול הצפון. בצה"ל מכירים את עאון ואף עבדו מולו בעבר במסגרת שיחות בנאקורה בחסות האו"ם.
התקווה היא שתחת הנהגתו של עאון, כרמטכ"ל ונשיא כאחד, יתחזק צבא לבנון ויתבסס ככוח הריבוני במדינה.
