"חשיפה: כך תועדו החשודים בפרשת שדה־תימן" – זאת הכותרת שליוותה ב־6 באוגוסט 2024 את הסרטון שהוקרן בחדשות 12. לאחר מכן העלה "חושף" הפרשה גיא פלג כתבה באתר: "הערב חשפנו במהדורה המרכזית תיעוד ממרכז החקירה, שמציג לטענת התביעה הצבאית כיצד תקפו לכאורה חיילים את מחבל חמאס… כפי שניתן לראות בתיעוד ממצלמות האבטחה במקום, המחבל נלקח הצידה בידי לוחמי כוח 100 – בזמן שהם מסתירים לכאורה את מעשיהם במגינים… הצילום כולל תיעוד של העבירה המיוחסת לאנשי המילואים – מעשה סדום בנסיבות אינוס. שעות אחר כך פונה המחבל לבית החולים מדמם, כשהפציעות שלו הוגדרו מורכבות. הקביעה הרפואית: פציעות שנגרמו מחדירה של חפץ".
ל"חשיפה" קדמה כתבה בחדשות 12 שדיווחה ב־29 ביולי 2024 שהמשטרה הצבאית, בהוראת הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר־ירושלמי, פשטה על מתקן הכליאה בשדה־תימן ועיכבה לחקירה תשעה לוחמי מילואים בחשד למעורבות באירוע. בכתבה דווח שאחד הלוחמים במתקן כתב: "אני מפרסם את זה בדמעות של זעם ותסכול – צה"ל נגד לוחמי צה"ל. אנשי משטרה צבאית חוקרת הגיעו במסכות לעצור את כוח 100 של הלוחמים ששומרים על הנוח'בות, פרקו אותם מנשקם, לקחו להם את הסלולרי, ועוצרו אותם באלימות וגז מדמיע… חלק מהצוות כבר נעצר ונלקח לחקירה".
החיילים הפיצו סרטונים שתיעדו את העימות עם אנשי המשטרה הצבאית, וקראו לאזרחים שיגיעו למחות. ואכן, אזרחים וגם חברי כנסת הגיעו לבסיס ופרצו אליו כדי למחות. הרמטכ"ל גינה את הפריצה לבסיס בחריפות, והדגיש שהוא נותן גיבוי מלא לפרקליטות הצבאית ולמשטרה הצבאית. "חקירת המקרה היא חובתן", הוא מסר, "דווקא החקירות הללו מגינות על חיילנו בארץ ובעולם, ושומרות על ערכי צה"ל… תוך שמירה על כבוד חיילינו, שאנו מפקדיהם".
בדיעבד התברר שהתיעוד שהוקרן בחדשות 12 הורכב משני סרטונים בתאריכים שונים, בשתי מכלאות אסירים שונות, ושהקריין סיפר לצופים דברים שכלל לא ראו בסרטונים. אבל התיעוד כבר התפרסם בארץ ובעולם, ויצר בקרב המונים את הרושם שחיילי צה"ל נתעבים יותר מהנוח'בות. "אשמנו, בגדנו, אנסנו".
ערוץ מכאן 33 של תאגיד השידור הציבורי, המיועד לציבור הערבי בישראל, אף צילם את פני הלוחמים כשהובאו לבית הדין הצבאי. הוא חשף אותם בתקשורת, בהפרה של צו איסור הפרסום על פרטיהם. בכתב התביעה שהגישו שניים מהלוחמים נגד צה"ל והתאגיד כתבו עורכי הדין מנשה יאדו ונתי רום מארגון חוננו ש"הפרסום זכה למיליוני שיתופים ברחבי העולם בכלל, ובציבור הערבי בפרט".
הסיפור המלא
יחידת "כוח 100" המקורית, שהוקמה בראשית שנות התשעים של המאה ה־20, הייתה יחידה מיוחדת של חיל המשטרה הצבאית שתפקידה לפעול נגד מהומות שהנהיגו אלפי המחבלים בבתי הכלא הצבאיים באינתיפאדה הראשונה. היחידה פורקה לאחר שהאסירים הביטחוניים הועברו מבתי הכלא הצבאיים לאחריות שב"ס באמצע שנות האלפיים.
ב־7 באוקטובר ואחריו נעצרו אלפי מחבלים, ונוצר צורך מחודש לצרף לסוהרים ולסוהרות מהמשטרה הצבאית החוקרת ולאנשי האבטחה בשדה־תימן יחידה צבאית שתפעל במקרי קיצון של התפרעויות ואלימות מצד מחבלי הנוח'בות, תסכל הברחות מהכלא ואליו, ותמנע תקיפה של אנשי צוות הכלא.
ליחידה הזאת, שנקראה אף היא כוח 100, צוותו מילואימניקים בוגרים, בעלי משפחות ברובם, וקצינים שעברו הכשרה בלוחמה בטרור (לוט"ר). במקרה הצורך הם נכנסים רעולי פנים למכלאה כזאת, שיכולים להיות בה כשבעים מחבלים, ללא נשק אך עם אלות וטייזרים. חלקם צריכים לערוך חיפוש או להתגבר על האסירים המתפרעים, וחלקם מחזיקים מגינים, כשגבם אל חבריהם, כדי להגן עליהם מפני המחבלים. המכלאה מוקפת ברשת, ואין דרך להסתיר את מה שמתחולל בה. יש גם מצלמות המתעדות את הנעשה במכלאות בכל רגע ביממה.
המחבל שנטען שחיילי כוח 100 התעללו בו ואנסו אותו לא היה כלל בשדה־תימן בעת שצולם החלק הראשון של הסרט המבושל. הוא היה אז בכלא עופר. במועד הנקוב בחלק השני של הסרט הוא הגיע, יחד עם מחבלים נוספים, מכלא עופר לשדה־תימן, לאחר שהיה שותף להמרדה בכלא והיה ידוע שנשקפת ממנו סכנה גבוהה ביותר. לפי הנטען נעשו בו מעשי סדום ואינוס מצד מחבלים אחרים שם, והיו לו מחלות רקע רלוונטיות. כשאסיר עובר מכלא לכלא נערכת לו בדיקה רפואית, וצריך להיות דו"ח רפואי שתיעד את מצבו בהגיעו לשדה־תימן.
מפקד צוות כוח 100 בן עשרת החיילים שפעל באותו היום הורה לעשות חיפוש גופני למחבלים שהגיעו מכלא עופר, כפי שנהוג לעשות, מאחר שבעבר נמצאו על גופם חפצים שעלולים לשמש לתקיפה. החיפוש על גופו של המחבל הראשון עבר ללא בעיות. החיפוש על המחבל נשוא העלילה היה שונה: לאחר שחייל דרוזי דובר ערבית הסביר לו את הצורך בחיפוש, המחבל נשך אותו. מחייל אחר הוא ניסה להוציא את הטיזר. החיילים נאלצו אפוא להפעיל כוח.
רק כחמש שעות לאחר מכן התלונן המחבל על כאבי בטן. הוא טופל בידי חובש ובהמשך בידי רופא, אך לא התלונן על אינוס ולא נבדק דימום על בגדיו. היו הפרשות דם בהמשך, אך רק כשפרופ' יואל דונחין מארגון השמאל רופאים ללא גבולות הגיע למרפאה, עלתה לראשונה טענת האינוס בדו"ח שכתב. פרופ' דונחין גם התראיין על כך בתקשורת. ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, סירב לספק חוות דעת, מאחר שלא היה יכול לדבריו לקבוע מה גרם לפציעה של המחבל על סמך הראיות שהמשטרה הצבאית החוקרת הציגה.
המשטרה הצבאית הקדישה כחודש לחקירה סמויה, שהוקצו לה יותר מעשרה חוקרים. באותו החודש המשיכו החיילים לשרת בשדה־תימן ולמלא את משימותיהם לשביעות רצון כולם.
ב־29 ביולי, בתום החקירה הסמויה, פשטו אנשי המשטרה הצבאית על שדה־תימן כשהם רעולי פנים, ואספו משם עשרה חיילים, ובהם מפקד הצוות. לאחר כמה הארכות מעצר שוחררו חמישה מהחיילים, כשהתברר שלא השתתפו בחיפוש. חמשת האחרים נותרו במעצר שהוארך מעת לעת. ב־13 באוגוסט קבע בית הדין הצבאי שהם יוכלו לעבור למעצר בית. ב־1 בספטמבר התקבלו ערעורי ההגנה ונקבע כי יעברו למעצר בית לילי. ב־21 בנובמבר החליט בית הדין כי מעצר הבית הלילי יסתיים.
דרושה חקירת אמת
על אף הודעות התביעה לבית הדין שהחקירה תסתיים במהירות בהגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, וכי המעצר נדרש לצורך בירורים, עד היום לא התקיים שימוע וגם לא הוגש כתב אישום.
על פני הדברים, לא היה קושי לברר את העובדות. אפשר לאסוף את הסרטונים מהמצלמות במועד הרלוונטי ואת התיעוד הרלוונטי, כגון הדו"ח הרפואי שנעשה בעת שהמחבל הגיע לשדה־תימן, וכן את הדו"חות הרפואיים שנכתבו לאחר החיפוש, ולגבש מסקנות על סמך הממצאים.
אי אפשר להבין מדוע הוסתרו הממצאים מהחיילים ומהסנגורים בכל הדיונים. הסנגורים המסורים – עו"ד נתי רום ועו"ד עדי קידר מחוננו, עו"ד אפרים דמרי ועו"ד אבי עמירם – בילו מאות שעות בדיוני הארכת מעצר, בלי לקבל תשובות לתמיהותיהם הרבות.
מכיוון שהסרטונים היו בידי מתי מעט, לא היה אמור להיות קושי לברר את זהות המבשל והמדליף. כשבית הדין דרש שההדלפות ייחקרו, נאמר לו שהפניות הועברו ללשכת היועצת המשפטית לממשלה ויטופלו שם. בשבוע שעבר נידונה עתירה לבג"ץ שדרשה שההדלפות ייחקרו. היועצת ביקשה לדחות את העתירה על הסף, וצירפה לתגובתה חוות דעת של סרן עידן בן־נפתלי, קצין חקירות במשטרה הצבאית החוקרת, שקבע כי בהדלפות לא הייתה פגיעה בביטחון המדינה. בדיון התברר שהפרקליטה הצבאית הראשית, החשודה בעצמה בהדלפות, מינתה את הסגן שלה שיבחן אותן. בג"ץ מצידו הציע שהחקירה תיעשה באמצעות פרקליט מלווה שתמנה היועצת המשפטית לממשלה.
ההתנהלות בעניין שדה־תימן בלתי נסבלת, הן לגבי אופן החקירה והמעצרים הממושכים והמיותרים של חשודים מבוגרים ובעלי משפחות, הן לגבי בישול הסרטונים וההדלפות. הגורמים שבישלו והדליפו את החומרים פגעו קשות באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, ועשו עוול כבד למדינה, לתדמיתה ולביטחונה. הם פגעו אנושות ובאופן בלתי הוגן בחיילים ששירתו את הציבור. סכנת הנקם בחיילים וגם בחטופים שבידי האויב איננה חשש ערטילאי. שתיקת הרמטכ"ל בנושא היא אות קלון לצה"ל.
מהלך העניינים עד כה מעיד שאין סיכוי שהיועצת המשפטית לממשלה או הפרקליטה הצבאית הראשית יחקרו את ההתנהלות באופן שיחשוף את האמת לציבור. נותרו שתי אפשרויות: הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות שופט, או יצירת מנגנון בדיקה עם סמכויות לאכוף העדת עדים וקבלת ראיות בידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
