הבשורה החשובה ביותר במתווה לוין־סער היא האחריות הלאומית. שר המשפטים ושר החוץ משדרים שהם מבינים את הכשל ברפורמה המשפטית של 2023, ומציגים מתווה מאוזן שבבסיסו הפרדת רשויות אמיתית. ההרכב המוצע לוועדה לבחירת שופטים יסתום את הגולל על החגיגה הפרוגרסיבית של השופטים המשבטים את עצמם, ומנגד לא יאפשר לממשלה למנות "שופטים מטעם", המקבלים הוראות מבלפור.
לפי הפשרה השופטים יאבדו את כוח הווטו שלהם, וכך יתאפשר מינוי שופטים לבית המשפט עליון גם בניגוד לדעתם. אולם הקואליציה לא תשלוט בוועדה, ותהיה חייבת להגיע להסכמות עם האופוזיציה. זהו יתרון ניכר, מכיוון שהניסיון מלמד שנבחרי ציבור מהקואליציה והאופוזיציה יכולים להגיע להסכמות ולהבנות בקלות רבה יותר מאשר השופטים, המתקשים להתגמש ונוטים יותר להפעלת וטו.
יתרון חשוב נוסף להצעה הוא ביטול ההשפעה של לשכת עורכי הדין על הוועדה. הלשכה הפכה בשנים האחרונות לגוף פוליטי מוטה וקיצוני, וההשפעה שלה על הליך בחירת השופטים היא אנומליה שהייתה חייבת להיפסק מזמן. כיום היא נשלטת בידי יושב ראש מהשמאל העמוק, ולפני כן היא נשלטה בידי מי שנחשד בשחיתות פוליטית כבדה. במובן הזה, ההצעה עושה צדק דמוקרטי מתבקש.
לטעמי אפשר וראוי לתקן את ההצעה, באופן שעשוי לגרום לחברי כנסת רבים ממפלגות המרכז לתמוך בה: במקום שהקואליציה והאופוזיציה ימנו שני עורכי דין, מה שעלול לגרום לכך שכל מחנה יבחר את המועמדים הקיצוניים ביותר, הצדדים ימנו שופטים בדימוס. שופטים כאלה הם שחקנים היברידים, שלצד השקפת עולמם המשפטית – שמרנית או אקטיביסטית – הם יתעקשו גם על מקצועיות המועמדים. אבל גם בנוסח הנוכחי זוהי הצעה לא רעה בכלל.
בשורה חשובה נוספת שגלומה בהצעה היא קידומו של חוק יסוד החקיקה, שעשוי להעלות תרומה מכרעת לצמצום המאבקים בין הרשויות. החוק יקבע הליך מיוחד לחקיקת חוקי יסוד, שידרוש רוב החורג מהרוב הקואליציוני הרגיל. מנגד, הוא ישריין אותם מפני התערבות שיפוטית. בג"ץ יוכל למתוח ביקורת שיפוטית על חוקים רגילים, אולם רק ברוב מיוחס – מה שיבטיח שרק חוקים המפרים בבוטות זכויות אדם בסיסיות יבוטלו, ולא חוקים המבטאים מדיניות לגיטימית השנויה במחלוקת פוליטית.
יש עוד פרטים רבים במתווה, אולם החשיבות היא באווירה סביבו: ההצעה משדרת הוגנות ופיוס. היא מכירה בכך שבכל הנוגע לכללי המשחק היסודיים של הדמוקרטיה הישראלית, שינויים צריכים להיעשות בחרדת קודש ובהגינות, ולא לרמוס את המיעוט. במקום לפעול בכוחנות ובחד־צדדיות, הממשלה מבקשת לתקן את המעוות בדרך הוגנת, המבטאת רגישות לכלל המגזרים בחברה.
